השפעת מרחק הריצה בפועל על תוצאות ריצה למרחקים בינוניים וארוכים, חלק ב'

חלק זה של המאמר מביא תקציר מאמר שבחן בין היתר את השפעת המרחק הנוסף על תוצאות מרוצי גמר ל-800 מ' באליפויות גדולת.

השפעת הריצה בקו רחב בקשתות על זמני הסיום והמיקומים בריצות גמר ל-800 מטר לגברים ולנשים באליפויות העולם הגדולות

תקציר של מאמר שהופיע ב- Kinesiology

תקציר של התקציר

מטרת מחקר זה הייתה לקבוע את השפעתה של ריצה בנתיב רחב בקשתות על השינויים במיקום, על פיזור הרצים ועל המהירות ביחס ל"הישג העונה" תוך השוואה בין זוכי מדליות לבין רצים שלא זכו במדליות בריצות הגמר ל-800 מטר לגברים ולנשים באליפויות עולם ובאליפויות גדולות אחרות.
המרחק הנוסף שנצבר בקשתות נמדד באמצעות סרטוני וידאו רשמיים. המרחק הכולל שעבר כל רץ חושב והוגדר כמרחק המינימלי הניתן לחישוב. חושבו מהירויות ממוצעות תאורטיות, זמני סיום תאורטיים ומיקומי סיום תאורטיים.
בנוסף לכך, חושבו שינויי המיקום בקשתות ובישורות וכן הפיזור בין הרצים בכל מקטע של 100 מטר. זמני הסיום וזמני המקטעים חושבו ביחס להישגי העונה של הרצים.
זמני הסיום התאורטיים היו מהירים יותר מזמני הסיום הרשמיים. מיקומי הסיום הושפעו מהמרחק הנוסף שנצבר במהלך הריצה. זוכי המדליות הציגו מספר גבוה יותר של שינויים חיוביים במיקום במהלך המרוץ בהשוואה לרצים שלא זכו במדליות. שינויים אלה התרחשו בעיקר בישורות והיו הגדולים ביותר בין 500 ל-600 מטר מהזינוק ללא הבדלים בין הקבוצות במרחק הנוסף הכולל או במרחק הנוסף שנצבר בכל אחת מהפניות.
זוכי המדליות הציגו מהירויות גבוהות יותר ביחס להישגי העונה לאורך המרוץ כולו וכן החל ממקטע 600-500 מטר ואילך. כתוצאה מכך, החל ממקטע זה ואילך גדל גם הפיזור בין הרצים.
ממצאים אלה מצביעים על כך שריצה בנתיב הקצר ביותר האפשרי בקשתות, יחד עם היכולת להאיץ במהלך 300 המטרים האחרונים של המרוץ, משפיעות באופן חיובי על מיקום הסיום בריצות גמר ל-800 מטר באליפויות גדולות.

מבוא

הצלחה בריצות תחרותיות למרחקים בינוניים דורשת קבלת החלטות אסטרטגיות וטקטיות מתאימות, הקשורות הן למהירות הריצה של הרץ עצמו והן למיקומו במרוץ ביחס למתחרים.

ריצת 800 מטר היא ריצה למרחק בינוני, שבה משתתפים מספר מתחרים, בדרך כלל שמונה בתחרויות אליפות גדולות, ולכן להתנהגות הטקטית יש תפקיד מרכזי בה בקביעת תוצאת המרוץ.
קבלת החלטות במהלך המרוץ מושפעת ממכלול מורכב של גורמים, הקשורים הן למאפיינים של הספורטאי עצמו והן למאפייני הסביבה שבה מתקיימת התחרות.
זמנים מהירים בריצה זו קשורים לפרופילי קצב "חיוביים", כלומר להקפה ראשונה מהירה יותר מההקפה השנייה, אף שלעתים נצפים פרופילי קצב "שליליים" – – negative splits שבהם ההקפה השנייה מהירה יותר מהראשונה. תופעה זו מתרחשת במקרים מסוימים במרוצים טקטיים באליפויות גדולות, שבהם השגת זמן סיום מהיר אינה המטרה העיקרית.
לפיכך, ההחלטות הטקטיות במרוצים באליפויות גדולות מבוססות על השאיפה להשיג מיקום גבוה ככל האפשר, וכוללות אסטרטגיות הקשורות לקצב הריצה ולמיקום על המסלול. התנהגויות כגון ריצה בדבוקה – drafting – המפחיתה את התנגדות האוויר, וניסיון לרוץ את המרחק הקצר ביותר בקשתות, הן דוגמאות לטקטיקות שנועדו להפחית את העלות האנרגטית הכוללת. עם זאת, הן עלולות להגדיל את הסיכון שהרץ יקלע למצב בו יהיה "סגור", מצב של "כליאה" – "boxed in" – מצב שבו הרץ החסום אינו מסוגל להגיב לשינויים בקצב שמבצעים יריביו.
ריצה בחלק חיצוני יותר של המסלול, הרחק מהשפה הפנימית, מסייעת להימנע מהיקלעות ל"כליאה", אך מגדילה את המרחק הכולל שעוברים במהלך המרוץ. לדוגמה, במשחקים האולימפיים בשנת 2000, לזוכה במדליית הכסף הייתה מהירות ממוצעת גבוהה יותר מזו של המנצח, אך הוא עבר מרחק גדול יותר בקשתות, כתוצאה מקבלת החלטות טקטיות ומיקומית לא מיטבית.
מסיבה זו, בריצת 1500 מטר, שהיא ריצה בינונית למרחק ארוך יותר, נטו הרצים להגביר את קצב הריצה בישורות ולא בקשתות.
מאחר שההבדלים בזמני הסיום בין מעפילים ללא-מעפילים לשלב הבא באליפות, או בין זוכי מדליות למי אלה שאינם זוכים במדליות בריצות גמר, הם קטנים מאוד, יש להדגיש בפני המאמנים את הצורך לייעל את הגישה הטקטית של הספורטאים שלהם במהלך אליפויות גדולות.
קבלת החלטות טקטיות לקויה גורמת לכך שחלק מהספורטאים עוברים מרחק הגדול מהמרחק הרשמי של התחרות, וזאת כדי להתקדם במיקומים או כדי להישאר קרובים למובילי המרוץ. עובדה זו הופכת את ריצת ה-800 מטרים לאירוע מורכב, המושפע במידה מסוימת מהמיקום היחסי של הרץ מול יריביו במהלך המרוץ, מצב שעלול לגרום לכך שספורטאים יידרשו לעבור מרחקים גדולים יותר מיריביהם.
מחקרים קודמים הראו כי המיקום בשלבי הביניים של המרוץ היה גורם מכריע במיקום הסופי בריצות 800 המטרים במשחקים האולימפיים בשנת 2012 ובאליפות העולם באתלטיקה בשנת 2017.
החוקרים שהביאו ממצאים אלה מצאו כי בדרך כלל, רצים שהצליחו יותר בתחרויות, נטו לתפוס את ההובלה בשלב מוקדם של המרוץ ולשמור על מיקומים גבוהים בשלבי הביניים, במהלך תחרויות 800 מטר באליפויות הגדולות. זה לא תמיד היה כך וידועים גם מקרים מפורסמים בהם המנצחים בריצת 800 מ' לא היו בין המובילים בהקפה הראשונה. דוגמה בולטת לכך הייתה במשחקים האולימפיים שהתקיימו במינכן בשנת 1972. בריצה זו היה המנצח, דייב ווטל מארה"ב, במקום השמיני והאחרון ב-500 המטרים הראשונים והיה רק במקום הרביעי בכניסה ליישורת האחרונה.
עדיין לא הובהר האם שמירה על מיקום בין המובילים לאורך המרוץ, במטרה להשיג מיקום סופי מוצלח, עשויה להיות כרוכה בהגדלה או בהפחתה של המרחק הכולל שעובר הרץ, ובהתאם לכך, כיצד הדבר משפיע על הביצוע. יתרה מזאת, נמצא גם כי הפיזור – המרחק בין הרצים, וההבדל בין זמני ההקפות היו גורמים חשובים בקביעת המיקום הסופי באליפויות גדולות.

באמצעות הצגת הביצועים המוחלטים שהושגו (זמני הסיום) ביחס ל"הישג העונה" – הזמן הטוב ביותר שהישג האתלט בשנה מסוימת, ניתן להעריך את טיב הביצועים.
ניתוחים קודמים של התנהגויות טקטיות בתחרויות באליפויות גדולות לא מצאו הבדל בביצוע היחסי של "מעפילים" לעומת "לא-מעפילים" מהמקצים המוקדמים .משמעות הממצאים האלה היא שהגורם העיקרי להעפלה לשלב הבא או להצלחה במרוץ הגמר היא יכולת הריצה בעוד שלהתנהגות הטקטית לא היה תפקיד גדול בקביעת העולים לשלב הבא או להצלחה בגמר.
ניתוח זמני הסיום בריצות מסלול למרחקים בינוניים באליפויות גדולות הראה כי בריצות הגמר הרצים קובעים בדרך כלל זמנים איטיים יותר מאשר הזמנים הטובים ביותר שלהם בעונה, שנקבעו לפני האליפות. גם לכלל זה יש חריגים בולטים וזכורה במיוחד ריצת הגמר ל-800 מ' לגברים במשחקים האולימפיים בלונדון בשנת 2012 בה כל 8 הרצים בגמר קבעו את הישגי העונה שלהם ולרובם היה זה גם שיא אישי. הממצא כי בדרך כלל לא נקבעים הישגי עונה בריצות גמר ל-800 מ' מחזק את המסקנה כי אצל ספורטאי-על קיימת העדפה של המיקום הסופי על פני זמן הסיום.
רוב המחקרים הקודמים לא הביאו בחשבון את ההשפעה של עקיפות או של ריצה שלא בשביל הפנימי בקשתות, על תוצאת המרוץ הסופית. סביר להניח שככל שהמרחק הנוסף שעובר הרץ בקשתות הוא גדול יותר, כך גדלה השפעתו על המיקום הסופי.
לפיכך, מטרתו של החלק הראשון של המחקר היא לקבוע את השפעת הריצה שלא בשביל הפנימי בקשתות על תוצאת המרוץ, במהלך ריצות גמר ל-800 מטרים באליפויות העולם באתלטיקה ובמשחקים האולימפיים.
בנוסף לכך, ייתכן שספורטאים מסוימים יעברו מרחק נוסף גדול יותר בקשתות, אך במקביל ישפרו את מיקומם, ולכן ריצה כזו לא בהכרח תפגע במיקום הסופי שלהם. לפיכך, מטרתו של החלק השני של המחקר היא לנתח את השפעתם של שינויים במיקום, המרחק בין הספורטאים (פיזור), והמהירות, יחסית להישג העונה. השוואות נעשו בין הזוכים במדליות לבין אלה שלא זכו במדליה, בריצות 800 מטר לגברים ולנשים באליפויות העולם באתלטיקה ובמשחקים אולימפיים.
השערת החוקרים הייתה כי ריצה שלא בשביל הפנימי בקשתות, תשפיע על המיקומים הסופיים, וכי זוכי המדליות יעברו מרחק קצר יותר מהלא-מדליסטים בקשתות, ובמקביל ישפרו את מיקומם במהלך המרוץ.
בנוסף לכך, שיערו החוקרים כי זוכי המדליות יציגו מהירויות יחסיות גבוהות יותר בהשוואה ללא-מדליסטים ב-300–400 המטרים האחרונים, וכי הפיזור ביניהם יגדל. כתוצאה מההאצה בקצב המרוץ, זוכי המדליות יבצעו מספר רב יותר של שינויי מיקום חיוביים, בעוד שהלא-מדליסטים יצליחו פחות לשמור על הקצב.
באשר להבדלים במהירות לאורך מקטעי המרוץ בין זוכי מדליות לבין מי שלא זכו במדליה בריצות הגמר של אליפויות גדולות, נמצא בעבר כי זוכי המדליות הציגו מהירויות מוחלטות גבוהות יותר לעומת הלא-מדליסטים החל מנקודת 500 המטרים ועד לסיום. לכן, קביעת זמני הסיום ביחס להישג העונה חשובה כדי לקבוע האם הספורטאים הציגו בגמר ביצוע הקרוב יותר ליכולת הפוטנציאלית שלהם, והאם הספורטאים המהירים ביותר במהלך העונה הם גם אלה שסביר יותר שישיגו מיקומים גבוהים יותר בגמר.

שיטת המחקר

נותחו ריצות הגמר ל-800 מטר לגברים ולנשים בשתי אליפויות עולם: מוסקבה 2013 ולונדון 2017 ובמשחקים האולימפיים שהתקיימו בריו בשנת 2016.
בכל אחת מריצות הגמר ל-800 מטר, לגברים ולנשים, נותחו שמונה ספורטאים, ובסך הכול נותחו 48 ביצועים.
זמני המקטעים הרשמיים ל-100 מטר בכל אחת מאליפויות העולם ובמשחקים האולימפיים התקבלו מאתר האינטרנט של .World Athletics
כדי למדוד את המרחק הנוסף שעברו הספורטאים בקשתות, נותחו סרטוני הווידאו הרשמיים של התחרויות. הסרטונים הורדו באמצעות YouTube ונותחו בתוכנת Kinovea® בשיטת ניתוח פריים-אחר-פריים, אשר עברה תיקוף בעבר ושגיאת המדידה שלה היא 0.02 שניות.
מסלול 400 מטר כולל שתי קשתות זהות ושתי יישורות מקבילות. שביל מספר1, השביל הפנימי, נמדד במרחק של 0.30 מטר מהקצה החיצוני של שפת המסלול הפנימית – "אבני השפה", ואילו בכל השבילים האחרים המרחק הנמדד הוא 0.20 מטר מהקצה החיצוני של הקו הפנימי של השביל.
המרחק הכרוך בהשלמת הקפה אחת הוא אורך הישורות בתוספת 2πr עבור הקשתות (רוחב שביל = 1.22 מטר). לפיכך, רץ עובר 407.04 מטר בהקפה בשביל 2, במקום 400 מטר בריצה צמודה לשפה בשביל מספר 1.
נבחנו שלושה אזורים: החלק החיצוני של שביל 1, שביל 2 ושביל 3 ונמדד הזמן שהספורטאים בילו בכל אחד מהאזורים הללו במהלך הריצה בקשתות. לא נמצא בין 48 הרצים מישהו שרץ בקשתות בשביל 4, או בשביל חיצוני יותר.
שני חוקרים מנוסים כימתו את הזמן שהספורטאים בילו בכל אחד מהאזורים הללו. זמנים אלה הובאו לידי ביטוי כאחוז מזמן המקטע של 100 מטר של כל ספורטאי.
זמני המקטעים של הספורטאים שימשו לחישוב המהירות הממוצעת בכל מקטע של 100 מטר. המקטע הראשון של 100 המטרים (0–100 מטר) לא נכלל בחישוב, משום שבריצת 800 מטר הוא מתבצע בשבילים נפרדים, המוקצים לכל לרץ ורק בתום הריצה בקשת הראשונה רשאים הרצים "לחתוך" אל השביל הפנימי.
לאחר השלמת כל מקטע של 100 מטר, הזמן שבילה הרץ בכל אחד מהאזורים הוכפל ב-1.76 מטר עבור ריצה בחלק החיצוני של שביל 1, ב-3.52 מ' עבור ריצה בחלק הפנימי של שביל 2, וב- 7.04 מטר עבור ריצה בחלק הפנימי של שביל 3. המרחק הנוסף של כל מקטע 100 מטר חושב, ונוסף למרחק.
לדוגמה, ספורטאי שזמן המקטע שלו ל-100 מטר בקשת היה 15 שניות ורץ במשך 5 שניות מחוץ לשביל 1 ואת יתרת הזמן, 10 שניות, רץ בשביל 2, נחשב כמי שעבר 102.9 מטר באותה קשת.
בכל התחרויות שנכללו בניתוח נעשה שימוש במסלול תקני של 400 מטר בעל רדיוס של 36.5 מטר, קשתות באורך 115.51 מטר וישורות באורך 84.39 מטר. מסיבה זו, החישובים שבוצעו עבור כל מקטע של 100 מטר, מקטעי 100 מ' של יישורת, כוללים למעשה כ-15 מטר של קשת.
המרחק הכולל שעבר כל ספורטאי חושב על סמך ניתוח הווידאו, תוך התחשבות במרחק הנוסף שעבר בקשתות, והוא הוגדר כ-"מרחק המינימלי הניתן לחישוב".
מרחק זה הוגדר כ״מינימלי הניתן לחישוב״ משום שלא ניתן היה להביא בחשבון את כל התנועות הקטנות שהספורטאים ביצעו במהלך הריצה, לדוגמה – מעבר מהחלק הפנימי של שביל 1 לחלקו החיצוני במהלך הריצה בישורות.
על סמך ערכים אלה חישבו החוקרים את המהירות הממוצעת התיאורטית – זמן המרוץ הרשמי חלקי המרחק המינימלי הניתן לחישוב, את זמן הסיום התיאורטי – מרחק המרוץ הרשמי חלקי המהירות הממוצעת התיאורטית, ואת המיקום התיאורטי בסיום – המיקום שבו היו הספורטאים מסיימים אילו כולם היו משיגים את זמני הסיום התיאורטיים שלהם
בנוסף לכך, המיקומים במהלך המרוץ היו זמינים בכל נקודת 100 מטר, החל מ-200 מטר מהזינוק. באמצעות נתונים אלה חושבו שינויי המיקום בכל מקטע של 100 מטר וכן סך כל שינויי המיקום במהלך המרוץ בקשתות וביישורות
ערכים חיוביים מציינים שיפור במיקום (עקיפות), ואילו ערכים שליליים מציינים נסיגה במיקום.
כדי לקבוע את הפיזור – המרחקים בין הרצים, במהלך כל מקטע ביניים (כל 100 מטר), חושבו ציונים מתוקננים (SS – Standardized Scores) של המהירויות בכל מקטע של 100 מטר.
Standardized Scores שווה ל: (מהירות האישית פחות המהירות הממוצעת של כל הרצים) מחולק ב-(סטיית התקן של מהירות המרוץ). ערך של 0 מציין שהמהירות של הספורטאי הבודד והמהירות הממוצעת של כלל הספורטאים באותו מרוץ זהות. ערכים חיוביים מציינים כי מהירותו של הספורטאי גבוהה מהממוצע הקבוצתי, ואילו ערכים שליליים מציינים את ההפך.
זמני הסיום וזמני כל אחד מהמקטעים (החל מ-200 מטר) חושבו ביחס להישגי העונה שנקבעו לפני האליפות.
המדגם חולק ל – "זוכי מדליות" (שלושת המקומות הראשונים בסיום) ול-"לא מדליסטים", אלה שסיימו במקומות 8-4.

בתמונה: גמר ריצת 800 מ' לנשים באליפות העולם באתלטיקה 2017. התמונה צולמה ביישורת הראשונה ("יישורת אחורית"), כלומר פחות מ-200 מטר מהזינוק. בשלב זה, המנצחת, קסטר סמניה מדרום אפריקה, "כלואה". כדי לצאת מה"סגירה" היא רצה את הקשת השלישית בשביל מספר 2. את העקיפה הסופית היא ביצעה ביישורת האחרונה.

תוצאות

זמני הסיום הרשמיים, המיקומים במהלך המרוץ והמהירות הממוצעת של כל אחת מריצות הגמר לגברים ולנשים, יחד עם המרחק המינימלי הניתן לחישוב, המהירות התיאורטית וזמני הסיום והמיקומים התיאורטיים בריצת 800 מטר, מוצגים בטבלה 1.
באופן כללי, זמני הסיום התיאורטיים היו מהירים יותר מזמני הסיום הרשמיים בריצות 800 המטרים הללו ב־ 0.40 ± 0.33 שניות אצל הגברים וב־ 0.41 ± 0.35 שניות אצל הנשים. עם זאת, גודל האפקט היה זניח אצל הגברים וקטן אצל הנשים.
בקשתות עברו הגברים והנשים מרחק נוסף ממוצע של 0.41 ± 0.65 מטר ו-0.41 ± 0.60 מטר, בהתאמה, בכל קשת. בכל אחת מהישורות המרחק הנוסף הממוצע היה 0.07 ± 0.13 מטר אצל הגברים ו-0.06 ± 0.13 מטר אצל הנשים.
טבלה 1. המרחק המינימלי הניתן לחישוב, המהירות התיאורטית, זמן הסיום והמיקומים בריצת 800 מטר באליפויות העולם באתלטיקה בשנים 2013 ו-2017 ובמשחקים האולימפיים בשנת 2016.

הערה: מחברי המאמר התייחסו למיקומים ולזמנים שנמדדו באליפויות ולא לקחו בחשבון פסילות של אתלטים עקב עבירות סימום.

טבלה מספר 2: מיקומים תיאורטיים לפי מהירות ריצה ממוצעת.

טבלה 3 מתארת את ההשוואות בין זוכי המדליות לבין הלא-מדליסטים בכל הנוגע לשינויים במיקומי הביניים, למרחק הנוסף ולציון המתוקנן של המהירות.

טבלה 3. השינויים הממוצעים במיקום הביניים, במרחק הנוסף, במהירות ביחס להישג העונה באחוזים ובפיזור בין הרצים.

SS = ציון מתוקנן (standardized score). ערך חיובי מציין שהמהירות גבוהה יותר מזו של כל שאר הספורטאים, וערך שלילי מציין את ההפך.
SB = התוצאה הטובה ביותר בעונה, שהושגה לפני האליפות -Season’s Best.

זוכי המדליות הציגו מספר גבוה יותר של שינויים חיוביים במיקומי הביניים בהשוואה ללא-מדליסטים. שינויים חיוביים אלה במיקומי הביניים בקרב זוכי המדליות התרחשו בעיקר בישורות.
בנוסף לכך, ההבדלים בשינויים במיקומי הביניים בין זוכי המדליות ללא-מדליסטים היו הגדולים ביותר בין 500 ל-600 מטר מהזינוק ולא נמצאו הבדלים במקטעים האחרים.
לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במרחק הנוסף הכולל או במרחק הנוסף שעברו בכל אחת מהקשתות.
באשר לפיזור בין הרצים, הלא-מדליסטים רצו מהר יותר מהרצים שזכו במדליות במקטע שבין 300-200 מטר מהזינוק ואילו זוכי המדליות רצו מהר יותר מהלא-מדליסטים החל ממקטע 500–600 מטר מהזינוק, ועד לסיום.
נמצאו מתאמים מובהקים בין מיקום הסיום לבין השינויים הכוללים במיקומי הביניים במהלך המרוץ (r = –0.64) השינויים הכוללים במיקומי הביניים בעקומות (r = –0.52) והשינויים הכוללים במיקומי הביניים ביישורות .(r = –0.31)
מקדמי המתאם בין השינויים במיקומי הביניים לבין מיקום הסיום היו r = –0.42 למקטע 400-300 מ', r = –0.29 למקטע 600-500 מ' ו-r = –0.29 למקטע 800-700 מ'.
הפיזור בין הספורטאים הראה מתאם שלילי מובהק עם מיקום הסיום החל ממקטע 500–600 מ'. מקדמי המתאם היו r = –0.65 למקטע 600-500 מ', r = –0.81 למקטע 700-600 מ' ו-r = –0.73 למקטע 800-700 מ'.
נמצא מתאם שלילי של r = –0.48 בין המהירות בריצה, יחסית למהירות בהישג העונה, לבין המיקום בסיום הריצה.

בתמונה: ריצת הגמר ל-800 מ' באליפות העולם באתלטיקה ב-2017. התמונה צולמה בכניסה לקשת האחרונה, קצת פחות מ-200 מ' לפני קו הסיום. המנצח, פייר אמברואז בוס מצרפת, עבר לראש ממש בסיום היישורת השלישית, כלומר הוא ביצע את העקיפה ביישורת. הזוכה במדליית הכסף, אדם קְשְצ'וֹט מפולין, נמצא בשלב זה במקום השביעי. הוא החל את העקיפה בקשת האחרונה ולשם כך עבר לשביל 2.

דיון ומסקנות

הממצאים העיקריים של המחקר הנוכחי היו שספורטאים ברמה עולמית רצו מרחק נוסף בריצות גמר ל-800 מטרים באליפויות גדולות, ועובדה זו עשויה לשנות במידה מסוימת את מיקומי הסיום.
בנוסף לכך, זוכי המדליות לא עברו מרחק נוסף גדול יותר בהשוואה לספורטאים שלא זכו במדליה.
לבסוף, זוכי המדליות הציגו שינויים חיוביים גדולים יותר במיקומי הביניים בהשוואה לרצים שלא זכו במדליה. הדבר נבע בעיקר מעלייה במהירות ביחס למהירות בהישג העונה, החל מ-500 מטר ואילך, בעוד שהרצים שלא זכו במדליה האטו את קצב ריצתם.
במרוץ ל-800 מטרים, שבו יש מספר קשתות שיש להתמודד עמן ובקשת הראשונה רצים בשבילים נפרדים, כאשר הוכח כי להגרלה של השבילים יש השפעה מועטה על ההישגים, היו מקרים מעטים שבהם מיקומי הסיום התיאורטיים השתנו במידה ניכרת ביחס למיקומי הסיום הרשמיים.
אין פירוש הדבר שלא היה חיסרון בריצת מרחק נוסף. לדוגמה, סגן אלוף הגברים בריו 2016, תאופיק מחלופי, רץ את כל הקשת השלישית בשביל 2 ובקשת הרביעית רץ בחלק החיצוני של שביל 1 בשל ניסיון עקיפה, רץ בסך הכל על פי החישובים 805.30 מטר בעוד המנצח, דיויד רודישה רץ לפי החישובים רק 801.43 מטר. ההפרש ביניהם בסיום היה 46 מאיות השנייה וזמני הסיום התאורטיים שלהם היו 1:41.94 למחלופי ו-1:41.97 ד' לרודישה.
עם זאת, רק במקרה אחד, גמר הגברים ב-2017, רץ שלא זכה במדליה, היה זוכה במדליה אילו רץ את המרחק התיאורטי הקצר ביותר. בכל המקרים האחרים, השיפורים הקטנים שניתן היה להשיג באמצעות ריצה למרחקים קצרים יותר היו מובילים לשינוי בסדר המדליסטים, להחלפת מקומות נמוכים יותר בין הספורטאים, או לזמן ניצחון מהיר יותר.
אין בכך כדי להפחית מחשיבותה של ריצה למרחק הקצר ביותר האפשרי במרוץ 800 מטר, אך התוצאות מדגישות כי רוב הספורטאים ברמה עולמית יכולים לצמצם את המרחק הנוסף שהם רצים. עם זאת, הדבר דורש תרגול, משום שקצב הריצה המשתנה במרוצי אליפויות משקף גישה טקטית יותר מזו המאפיינת תחרויות שבהן נעשה בדרך כלל שימוש במכתיבי קצב.
מאחר שגדלי האפקט שנמצאו בין זמני הסיום בפועל לבין זמני הסיום התיאורטיים היו זניחים עד קטנים, ומאחר שנצפו מספר רב של מיקומי סיום שונים בפועל (בהשוואה למיקומי הסיום התיאורטיים) בכל הריצות שנבדקו, חשוב להביא בחשבון שבמרוצי 800 מטר באליפויות, אפילו הבדלים מזעריים בזמן הסיום מובילים להבדלים משמעותיים במיקומי הסיום.
לפיכך, למרחק הכולל שנגמא בסופו של דבר עשויה להיות השפעה מסוימת על מיקומי הסיום, בריצות גמר של אליפויות גדולות. מיקומי הסיום הללו מייצגים, בתורם, את יעד הביצוע הספציפי שהספורטאים מציבים לעצמם בסוג זה של מרוץ, ולא בהכרח את השגת הזמן המהיר ביותר האפשרי.
מאחר שהמרחק הכולל של המרוץ הוא תוצר של מהירות הריצה והזמן, כאשר הספורטאים עוברים מרחק נוסף, גם אם מדובר בתוספת קטנה בלבד, עקומת המרחק–זמן משתנה, ולכן גם מיקומי הסיום משתנים.
באשר לשינויים במיקום הביניים, זוכי המדליות הציגו שינויים חיוביים גדולים יותר במיקומי הביניים (כלומר, עלייה במיקום) בהשוואה לרצים שלא זכו במדליה. שינויים אלה במיקומי הביניים התרחשו בעיקר בישורות, והדבר מעיד על קבלת החלטות טקטיות טובה יותר. בנוסף לכך, זוכי המדליות נטו לשנות את מיקומם במרוץ בקשתות יותר מאשר הספורטאים שלא זכו במדליה.
ההבדל הגדול ביותר בשינויים במיקום בין זוכי המדליות לבין הספורטאים שלא זכו במדליה התרחש במקטע 500–600 מטר (יישורת), כאשר הפיזור בין הספורטאים גדל עקב ההאטה של הספורטאים שלא זכו במדליה, לעומת עלייה קלה במהירות של זוכי המדליות.
זוכי המדליות הצליחו להתקדם במיקום לאורך המרוץ (הקשת הראשונה לא נלקחה בחשבון בחישוב זה), אף שלשם כך הם נדרשו לעבור מרחק נוסף גדול יותר בקשת השלישית והרביעית. הדבר משקף את העובדה שלעתים ריצה למרחק נוסף בקשתות היא בלתי נמנעת כאשר הרץ צריך לעקוף מתחרה אחר.
הפיזור בין זוכי המדליות לבין הרצים שלא זכו במדליה היה גדול יותר החל מ-500 מטר. נראה כי העלייה במהירות שנצפתה במהלך 300 המטרים האחרונים של המרוץ חשובה מאוד להצלחה בריצות גמר של 800 מטר באליפויות גדולות.
בהתאם לתוצאות המחקר הנוכחי,, Hanley, Stellingwerff & Hettinga מצאו במאמר שפורסם ב-2019 כי בריצת 800 מטר הרצים הגבירו את קצב הריצה החל מ-500 מטר. מנקודה זו ואילך, הספורטאים שלא זכו במדליה אינם מסוגלים לשמור על המהירות של זוכי המדליות, והפיזור בין הרצים נעשה גדול יותר. מחברים אלה הדגישו את חשיבות הגברת המהירות הסופי ב-300-200 מטרים האחרונים, להצלחה במרוץ.
במחקר הנוכחי נמצא כי החל מ-500 מטר ואילך, המהירות ביחס להישג העונה הייתה שונה בין זוכי המדליות לבין הרצים שלא זכו במדליה, ובכך התאפשר לזוכי המדליות להשיג עלייה גדולה יותר במיקום, בעוד שהספורטאים שלא זכו במדליה איבדו מקומות.
לפיכך, כפי שמצאו בעבר .González-Mohíno et al, במאמר משנת 2020, הפיזור בין הרצים במרחקי הביניים הוא גורם הקובע את הסיכוי לזכות במדליה.
אף שברור שרצים טובים יותר, למשל כאלה שלהם הישגי עונה טובים יותר, מסוגלים להאיץ החל מ-500 מטר מהזינוק במידה רבה יותר מרצים בעלי יכולת נמוכה יותר. קבלת ההחלטה הנכונה במועד הספציפי הזה מחייבת אותם לקבל החלטות נכונות לאורך כל המרוץ, ויש לה השפעה על התוצאות הסופיות.
זוכי המדליות הצליחו לרוץ במהירות שהייתה באחוז גבוה יותר ממהירות הישג העונה שלהם, בהשוואה לרצים שלא זכו במדליה, דבר המראה כי רצים בעלי יכולת מוחלטת גבוהה יותר, סיימו במיקומים גבוהים יותר.
נתונים אלה נתמכים במחקר של Hanley, Stellingwerff & Hettinga שבו זמני הסיום של זוכי המדליות בגברים ובנשים היו מהירים ב־1.1% וב־1.9%, בהתאמה, מאלה של הספורטאים שלא זכו במדליה, במשחקים האולימפיים 2008 ובאליפויות העולם באתלטיקה בשנים 2013 ו-2017.
במחקר הנוכחי על ריצות הגמר נמצא כי במהלך 500 המטרים הראשונים הספורטאים שלא זכו במדליה רצו מעט מהר יותר מזוכי המדליות. עם זאת, במהלך 300 המטרים האחרונים זוכי המדליות הצליחו לרוץ במהירות גבוהה יותר ממהירות הישג העונה שלהם, בעוד שהספורטאים שלא זכו במדליה האטו עד לסיום המרוץ. ההבדלים הגדולים ביותר במהירות התרחשו בקשת האחרונה, 600–700 מטר מהזינוק.
ממצא אחרון זה מדגיש כי אף שהקשתות עלולות להיות אחראיות להוספת דרך למרחק הכולל שעובר הרץ, היכולת לעקוף בקשת האחרונה היא חשובה למיקום הכללי במרוץ.

סיכום

מחקר זה מדגים כי רצים ברמה עולמית עוברים מרחק גדול יותר מהמרחק המינימלי בריצות 800 מטר באליפויות, וכי במקרים מסוימים הדבר משפיע על זמני הסיום ועל מיקומי הסיום. לפיכך, חשוב לרוץ את המרחק הקצר ביותר האפשרי במרוץ ל-800 מטרים.
כמו כן, זוכי המדליות הציגו שינויים חיוביים גדולים יותר במיקומי הביניים בהשוואה לספורטאים שלא זכו במדליה, בעיקר בישורות ובמידה פחותה בקשתות.
זוכי המדליות הצליחו לשפר את מיקומם במהלך המרוץ למרות המרחק הנוסף בקשתות, בעיקר משום שהם היו מסוגלים להאיץ במהלך 300 המטרים האחרונים, בעוד שהרצים שלא זכו במדליה, האטו.
הממצאים הנוכחיים מצביעים על כך שריצה למרחק הקצר ביותר האפשרי בקשתות, יחד עם היכולת להאיץ במהלך 300 המטרים האחרונים של המרוץ, משפיעות באופן חיובי על מיקום הסיום בריצות הגמר של ל-800 מטר באליפויות גדולות.

מקור:

Fernando González-Mohíno, Arturo Casado, Andrew Renfree, José María González-Ravé, and Brian Hanley. THE INFLUENCE OF RUNNING WIDE ON THE BEND ON FINISHING TIMES AND POSITIONS IN MEN’S AND WOMEN’S 800 M FINALS AT MAJOR GLOBAL CHAMPIONSHIPS. Kinesiology 53(2021)2:280-287

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן