בחינת השפעתן של ההנחיות המעודכנות לפעילות גופנית על ילדים ומתבגרים: ניתוח מחקרים רחבי-היקף מאוסטרליה ומניו זילנד
מאת: יורם אהרוני
למידע נוסף
תקציר מחקר שהתפרסם ב- BMJ Open Sport & Exercise Medicine
תקציר של התקציר
מטרות
מטרת מחקר זה הייתה לבחון מגמות לאורך זמן בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי.
שיטת המחקר
נותחו נתוני סקרי Eurobarometer שנאספו בקרב 96,948 מבוגרים מ-26 מדינות באיחוד האירופי בשנים 2009, 2013, 2017 ו-2022. תדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית, על פי דיווח עצמי, סווגה לקטגוריות הבאות: "אף פעם", "פחות מפעם בחודש", "3-1 פעמים בחודש" ו-"לפחות פעם בשבוע". נותחו מגמות בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית במדגם הכולל וכן לפי מין, גיל, מצב משפחתי, תעסוקה, מקום מגורים, מספר בני משק הבית והמדינה.
תוצאות
שיעור האנשים שלא עסקו כלל בספורט ובפעילות גופנית עלה מ-41.7% בשנת 2009 ל-45.8% ב-2022. תדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית ירדה משנת 2009 (שנת הייחוס) ועד לשנת 2017 ולאחר מכן עלתה בשנת 2022, דבר המצביע על מגמה בצורת U. המגמות המדאיגות ביותר נמצאו בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה, אנשים המתגוררים לבדם, וכן בדנמרק, בהונגריה, בפולין, בפורטוגל ובשוודיה.
מסקנה
השיעור הגבוה והמתמשך של אנשים שאינם עוסקים בספורט מדגיש את הצורך לחזק את קידום הספורט והפעילות הגופנית באיחוד האירופי. יש להתמקד במיוחד בקבוצות האוכלוסייה ובמדינות שבהן נצפתה ירידה בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית.
מה כבר ידוע בנושא?
באיחוד האירופי, השכיחות של השתתפות סדירה בספורט ובפעילות גופנית (כלומר, לפחות פעם בשבוע) בקרב מבוגרים, נותרה יציבה יחסית בין השנים 2009 ל-2022.
מה מוסיף מחקר זה?
שיעור המבוגרים באיחוד האירופי שמעולם אינם משתתפים בספורט ובפעילות גופנית נותר גבוה לאורך כל התקופה, עם עלייה קלה בסך הכול בין 2009 ל-2022.
המגמה הכללית בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי בין 2009 ל-2022 הייתה בצורת U.
המגמות בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית היו שונות בין המדינות החברות באיחוד האירופי ובין קבוצות אוכלוסייה שונות. המגמות המדאיגות ביותר נמצאו בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה ואנשים המתגוררים לבדם, וכן בדנמרק, בהונגריה, בפולין, בפורטוגל ובשוודיה.
כיצד מחקר זה עשוי להשפיע על המחקר, על הפרקטיקה או על המדיניות?
יש צורך לחזק את קידום הספורט והפעילות הגופנית באיחוד האירופי, במיוחד בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה ואנשים המתגוררים לבדם, וכן בדנמרק, בהונגריה, בפולין, בפורטוגל ובשוודיה.
מבוא
השתתפות בספורט ובפעילות גופנית היא צורה נפוצה של פעילות גופנית, הקשורה למגוון יתרונות בריאותיים גופניים, ובהם ירידה בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם ומסרטן, ושיפור במדדים קרדיו-מטבוליים ובמדדי כושר גופני, כגון צריכת חמצן מרבית ומסת גוף ללא שומן. מחקרים מראים גם כי השתתפות בספורט ובפעילות גופנית קשורה ליתרונות פסיכולוגיים וחברתיים משמעותיים, כגון הפחתת תסמינים של חרדה ודיכאון, שיפור ההערכה העצמית, חיזוק הקשרים החברתיים ושביעות רצון גבוהה יותר מהחיים. למרות יתרונות אלה, השכיחות של השתתפות סדירה בספורט ובפעילות גופנית (כלומר, לפחות פעם בשבוע) היא נמוכה יחסית. בחלק מהמדינות החברות באירופה שיעורה מגיע ללא יותר מ-18.7%.
מגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית עשויות להיות מושפעות ממגוון גורמים. לדוגמה, מנקודת מבט סוציולוגית, הן עשויות להיות מושפעות מיחסי גומלין מורכבים בין התרחבות וריבוי צורות של תרבות הספורט (כלומר, חדירה גוברת של הספורט לחיי היומיום ולקבוצות אוכלוסייה שונות), מודרניזציה של המבנה החברתי, התפרקותם של מוסדות מסורתיים אשר ארגנו בעבר את החיים החברתיים, ואינדיבידואליזציה של ההשתתפות בספורט (כלומר, התרחקות של הפרט מהמבנים החברתיים המסורתיים). על פי המודל האקולוגי של ארבעת התחומים של אורח חיים פעיל, ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית מושפעת ממאפיינים אישיים, מתפיסות הפרט את הסביבה ומהסביבה הממשית – המידעית, החברתית, התרבותית, הטבעית והמדיניותית. מכיוון שגורמים אלה עשויים להשתנות במידה ניכרת לאורך הזמן, חשוב לעקוב באופן סדיר אחר מגמות בהשתתפות בספורט.
מספר מחקרים קודמים בחנו שינויים לאורך זמן בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים. לדוגמה, מחקר שנמשך 9 שנים בבריטניה מצא מגמה בצורת U הפוכה בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית, עם עלייה כוללת זניחה בשיעור ההשתתפות מ־40.8% ל־41.2% בקרב גברים, ועלייה קלה מ-31.2% ל-33.9% בקרב נשים.
Scheerder ועמיתיו מצאו שינוי זניח בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בבלגיה במהלך עשר השנים הראשונות של המחקר שלהם, ולאחר מכן עלייה מ-40.6% ל-51.6% במהלך עשר השנים הבאות. מחקר ממקסיקו מצא כי ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית עלתה מ-15.8% ל-29.3% במהלך תקופה של 12 שנים. באופן דומה, במהלך תקופה של 10 שנים, שיעור ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב גברים ונשים בספרד עלה מ-45.8% ל-52.1% ומ-27.3% ל-33.3%, בהתאמה. לעומת זאת, מחקר אוסטרלי מצא ירידה בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית, מ-43% ל-40%, במהלך תקופה של 6 שנים.
ההבדלים בין ממצאי המחקרים הקודמים מדגישים את הצורך לבחון את השינויים לאורך זמן בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית באופן ספציפי בכל מדינה ומדינה.
מספר רב של יוזמות לקידום פעילות גופנית פותחו ויושמו באיחוד האירופי, במטרה להגדיל את שיעורי ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית. כדי להעריך את ההתקדמות הכוללת בתחום זה של קידום הפעילות הגופנית, יש לעקוב לאורך זמן אחר השכיחות של השתתפות בספורט ובפעילות גופנית באוכלוסייה. נתונים על מגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית יכולים לשמש בסיס להצדקתן ולגיבושן של מדיניות והתערבויות לקידום הספורט. דוגמה לכך היא המלצת המועצה בדבר קידום פעילות גופנית משפרת בראיות, שהיא אחת ממדיניות המפתח בתחום הפעילות הגופנית באיחוד האירופי.
קיים מחסור בנתונים עדכניים על מגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית ברוב המדינות החברות באיחוד האירופי. מחקר עדכני מצא כי השכיחות של השתתפות סדירה בספורט ובפעילות גופנית (כלומר, לפחות פעם בשבוע) בקרב מבוגרים באיחוד האירופי נותרה יציבה יחסית בין 2009 ל-2022. עם זאת, המחקר לא ניתח את המגמות בכל אחת מהמדינות החברות בנפרד, ולא התייחס להשתתפות לא סדירה או מזדמנת בספורט ובפעילות גופנית.
יתר על כן, רוב המחקרים הקודמים שעסקו במגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית הציגו נתונים עבור המדגם הכולל בלבד או בחלוקה לפי גיל ומין. לפיכך, הראיות בנוגע למגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות הן מוגבלות.
הבנת המגמות לאורך זמן בכל אחת מהמדינות החברות באיחוד האירופי ובקרב קבוצות סוציו-דמוגרפיות שונות עשויה לסייע לקובעי המדיניות ולאנשי בריאות הציבור לבחור את אוכלוסיות היעד עבור יוזמות עתידיות לקידום הספורט.
מאמצים משמעותיים לקידום הספורט והפעילות הגופנית נעשים ברמת האיחוד האירופי, למשל על ידי הנציבות האירופית, מועצת האיחוד האירופי וארגוני הגג האירופיים בתחום הספורט. כדי לסייע בהערכת השפעתם, חשוב לנתח את המגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית לאורך זמן, בכל המדינות החברות. עם זאת, באיחוד האירופי קיימים הבדלים משמעותיים בין המדינות בהיקף ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית. באופן כללי, שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר במדינות צפון אירופה ומערב אירופה בהשוואה למדינות דרום אירופה ומזרח אירופה.
הבדלים אלה עשויים להיות מוסברים על ידי גורמים שונים ברמת המדינה, כגון היקף המדיניות הלאומית לקידום פעילות גופנית, איכות הממשל, ארגון מערכות הספורט, הרמה הכלכלית הלאומית, ההשקעות הכספיות בענף הספורט ותרבות הספורט. האופן שבו גורמים אלה משתנים לאורך הזמן עשוי להיות שונה בין המדינות החברות באיחוד האירופי, ובכך להביא למגמות לאומיות שונות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית. כדי לזהות את ההבדלים האפשריים בין המדינות, חשוב לבחון את המגמות בספורט ובפעילות הגופנית בנפרד בכל אחת מהמדינות החברות באיחוד האירופי.
יתר על כן, מחקרים קודמים מצאו כי גורמים ברמת המדינה מסבירים רק באופן חלקי את ההבדלים בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית. לכן, כדי לזהות את קבוצות היעד המרכזיות להתערבויות עתידיות בתחום בריאות הציבור באיחוד האירופי, ניתוח המגמות לאורך זמן צריך להביא בחשבון גם גורמים אישיים ובין-אישיים מרכזיים המשפיעים על ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית.
על פי המודל "Exercise Participation Explained in Relation to Time" (המסביר את ההשתתפות בפעילות גופנית ביחס לזמן), הממדים המרכזיים של השתתפות בספורט ובפעילות גופנית הקשורים לזמן הם: משך הזמן הכולל, תדירות, משך כל אימון או פעילות בודדת, עיתוי, רצף, סדירות, סנכרון עם מקצבים פנימיים וחיצוניים ועלויות זמן נלוות. עם זאת, נראה כי משך הזמן הכולל ותדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית הם המדדים הנחקרים ביותר בספרות המדעית.
מטרת מחקר זה הייתה לקבוע את המגמות לאורך זמן בתדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי, בחלוקה לפי מין, גיל, מצב משפחתי, תעסוקה, מקום מגורים, מספר בני משק הבית והמדינה.
המחקר הנוכחי מרחיב את המחקרים הקודמים בשלושה היבטים:
ניתוח מגמות בכל קטגוריות התדירות – אף פעם, פחות מפעם בחודש, מדי חודש ומדי שבוע – במקום להתמקד רק בהשתתפות שבועית.
הצגת אומדנים של המגמות עבור כל מדינה בנפרד.
בחינת המגמות במגוון רחב של מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, מעבר לגיל ולמין בלבד.
שיטת המחקר
תכנון המחקר והמשתתפים
הנתונים ששימשו במחקר זה נאספו במסגרת ארבעה סקרי Eurobarometer שנערכו באוקטובר 2009, בנובמבר-דצמבר 2013, בדצמבר 2017 ובאפריל–מאי 2022.
הסקרים השתמשו בדגימה אקראית רב-שלבית, ובסך הכול כללו 112,811 אנשים בני 15 ומעלה שהתגוררו במדינות החברות באיחוד האירופי. עם זאת, בניתוחים הוגבל המדגם למשתתפים בני 18 ומעלה מכיוון שמגמות לאורך זמן בסוגים שונים של פעילות גופנית ובגורמים המשפיעים עליהן עשויות להיות שונות במידה ניכרת בין מתבגרים למבוגרים. לדוגמה, ניתן להניח שהאפשרויות להשתתף בשיעורי חינוך גופני ובספורט בית-ספרי משפיעות יותר על המגמות בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית בקרב בני 15–17, בהשוואה למבוגרים בני 18 ומעלה.
הנתונים נאספו באמצעות ראיונות בשפות הלאומיות. המשתתפים נתנו הסכמה מדעת לפני תחילת הראיונות, והנתונים שלהם עברו אנונימיזציה.
שוויון, גיוון והכלה
צוות המחקר כלל נשים וגברים בעלי מגוון של רקעים אתניים, רקעים מקצועיים, רמות ותק ומוצא גאוגרפי. בעת ביצוע המחקר, ארבעה מחברי צוות המחקר התגוררו בקרואטיה, מדינה בעלת הכנסה גבוהה החברה באיחוד האירופי. לאחד המחברים היה ניסיון קודם בעבודה ובמגורים באוסטריה, מדינה בעלת הכנסה גבוהה החברה באיחוד האירופי, ולמחבר אחר היה ניסיון כזה בבוסניה והרצגובינה, מדינה אירופית המועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי.
שלושה מחברי צוות המחקר היו אזרחים של מדינות מחוץ לאירופה: אחד מפקיסטן, מדינה בעלת הכנסה בינונית-נמוכה, ושניים מאוסטרליה, מדינה בעלת הכנסה גבוהה.
שלושה מחברי צוות המחקר היו מעורבים בפרויקטים גדולים הקשורים לספורט, שכללו ארגונים שותפים מ-17 מדינות באירופה. הדבר אפשר לצוות המחקר להביא בחשבון נקודות מבט מגוונות בעת פירוש ממצאי המחקר, במיוחד בכל הנוגע לדפוסים גאוגרפיים.
המחקר היה כוללני גם מבחינת הדגימה, שכן הוא התבסס על מדגם מייצג של אוכלוסיית המבוגרים ב-26 מדינות חברות באיחוד האירופי וכלל מגוון קבוצות באוכלוסייה ואפשר ניתוחים לפי מדינה ולפי מאפיינים סוציו-דמוגרפיים מרכזיים.
מדדים
השאלה "באיזו תדירות אתה עוסק בפעילות גופנית או משחק ספורט?" שימשה להערכת תדירות ההשתתפות בספורט ובפעילות גופנית. התשובות לשאלה סווגו לקטגוריות הבאות: "אף פעם", "פחות מפעם בחודש", "3-1 פעמים בחודש" ו-"לפחות פעם בשבוע". אף שהשאלות על פעילות גופנית בעצימות גבוהה ששימשו בסקרי Eurobarometer הראו תוקף ומהימנות מקובלים במבחן חוזר נתונים כאלה אינם זמינים באופן ספציפי עבור השאלה העוסקת בהשתתפות בספורט ובפעילות גופנית.
המשתנים הסוציו-דמוגרפיים שנכללו בניתוחים היו מין: נשים או גברים; גיל: 39-18 שנים, 40–64 שנים ו-65 ומעלה; מצב משפחתי: נשוי/נשואה או לא נשוי/לא נשואה; מצב תעסוקתי: לא מועסק/ת או מועסק/ת; מקום מגורים: אזור כפרי, עיר קטנה/בינונית או עיר גדולה; מספר בני משק הבית: אחד, שניים, שלושה או ארבעה ומעלה; וכן המדינה: אוסטריה, בלגיה, בולגריה, קפריסין, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, אירלנד, איטליה, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פולין, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, סלובניה, ספרד ושוודיה.
משתנים אלה נכללו בניתוחים משום שהם היו אחידים וזמינים בכל ארבעת הסקרים.
תוצאות
52.1% מהמשתתפים במדגם המחקר היו נשים. הקבוצות הסוציו-דמוגרפיות שיוצגו בשיעורים הגבוהים ביותר היו מבוגרים בגיל העמידה: 41.2%, נשואים: 73.4%, מועסקים: 52.6%, תושבי ערים קטנות/בינוניות: 42.6% ואלה שחלקו את משק הבית שלהם עם אדם נוסף אחד: 36.1%.
שיעור האנשים שלא השתתפו כלל בספורט ובפעילות גופנית עלה מ-41.7% בשנת 2009 ל-48.0% בשנת 2017, ולאחר מכן ירד ל-45.8% בשנת 2022.
שיעור המשתתפים בספורט ובפעילות גופנית פחות מפעם בחודש ירד מ-14.6% בשנת 2009 ל-9.3% בשנת 2017, ולאחר מכן עלה ל-11.2% ב-2022.
באופן דומה, שיעור המשתתפים בספורט ובפעילות גופנית מדי חודש ירד מ-6.3% בשנת 2009 ל-4.7% בשנת 2017, ולאחר מכן עלה ל-5.5% בשנת 2022.
שיעור ההשתתפות לפחות פעם אחת בשבוע בספורט ובפעילות גופנית עלה מ-37.4% בשנת 2009 ל-39.0% בשנת 2013, ולאחר מכן ירד ל-37.5% בשנת 2022.
דפוסים דומים נמצאו ברוב הקבוצות הסוציו-דמוגרפיות.
לאורך כל שנות הסקר, במדינות צפון אירופה נרשמה בדרך כלל התדירות הגבוהה ביותר של השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית. שיעורי ההשתתפות היו בדרך כלל הנמוכים ביותר במדינות דרום אירופה ובמדינות מרכז אירופה ומזרח אירופה.
השכיחות הגבוהה ביותר של אי-השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נרשמה ביוון בשנת 2009, בבולגריה בשנים 2013–2017, ובפורטוגל בשנת 2022.
המדינות שבהן נרשמה העלייה הגדולה ביותר בשיעור אי-ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בין 2009 ל-2022 היו פורטוגל – מ-58.3% ל-75.5%; ואחריה פולין: מ-50.4% ל-66.2% ורומניה: מ-53.0% ל-63.9%.
השכיחות הגבוהה ביותר של השתתפות שבועית בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נרשמה בשוודיה בשנים 2009–2013 ובפינלנד בשנים 2017–2022.
המדינות שבהן נרשמה העלייה הגדולה ביותר בשיעור ההשתתפות השבועית בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בין 2009 ל-2022 היו לטביה: מ-20.0% ל-37.7% ואחריה צ'כיה: מ-26.8% ל-43.0% ולוקסמבורג: מ-47.3% ל-60.5%.
תדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית ירדה בין 2009 ל-2017 ולאחר מכן עלתה בשנת 2022. המגמה הייתה בצורת האות U.
מגמות דומות בצורת U בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נמצאו בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה, לא-נשואים, מובטלים, מועסקים, תושבי ערים קטנות ובינוניות וערים גדולות, וכן בקרב אנשים המתגוררים לבדם.
מגמה של עלייה, לאחריה ירידה ובהמשך עלייה נוספת בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נמצאה בקרב מבוגרים יותר, נשואים ואנשים המתגוררים במשק בית עם אדם נוסף אחד.
המדינה היחידה שבה נמצאה עלייה ליניארית בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית לאורך זמן הייתה לוקסמבורג.
מגמה ליניארית יורדת נמצאה בליטא, פולין, פורטוגל ושוודיה.
מגמה בצורת U נמצאה בבולגריה, פינלנד, צרפת, אירלנד, איטליה, מלטה, רומניה, וסלובקיה.
מגמה בצורת U הפוכה נמצאה בדנמרק ובהונגריה.
מגמה קובייתית, כלומר עלייה, לאחריה ירידה ובהמשך עלייה נוספת, נמצאה באוסטריה, צ'כיה, אסטוניה, יוון, לטביה והולנד.
בבלגיה, גרמניה, סלובניה וספרד לא נמצאו מגמות מובהקות.
דיון
ממצאים עיקריים
ראשית, שיעור המבוגרים שאינם משתתפים כלל בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נותר גבוה לאורך כל התקופה, עם עלייה כללית קלה בין 2009 ל-2022.
שנית, בכל שנות הסקר, התדירות הגבוהה ביותר של השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נמצאה בדרך כלל במדינות צפון אירופה, והנמוכה ביותר במדינות דרום אירופה ובמדינות מרכז אירופה ומזרח אירופה.
שלישית, המגמה הכללית בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי בין 2009 ל-2022 הייתה בצורת U ונבעה בעיקר משינויים לאורך זמן בשיעור האנשים שאינם משתתפים כלל, משתתפים לעיתים רחוקות או משתתפים מדי פעם בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית.
רביעית, המגמות בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית היו שונות בין המדינות החברות באיחוד האירופי ובין קבוצות אוכלוסייה שונות. המגמות המדאיגות ביותר נמצאו בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה, אנשים המתגוררים לבדם, וכן בדנמרק, הונגריה, פולין, פורטוגל ושוודיה.
ברחבי האיחוד האירופי, שיעור המבוגרים שמעולם לא השתתפו בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נותר גבוה באופן עקבי בין 2009 ל-2022, עם עלייה כללית קלה לאורך התקופה. אף שחלה ירידה קלה בשכיחות אי-ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בין 2017 ל-2022, היא לא קיזזה במלואה את מגמת העלייה שנצפתה בין 2009 ל-2017.
לעומת זאת, במדינות באזורים אחרים בעולם נמצאו עליות משמעותיות בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית. לדוגמה, מחקר מברזיל הראה כי שיעור המבוגרים שלא השתתפו בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית ירד מ-55.9% ל-43.0% בין 2006 ל-2019. בדומה לכך, ביפן ירד שיעור המבוגרים שלא השתתפו בשום פעילות גופנית או ספורטיבית ירד מ-49.3% בשנת 1992 ל-27.1% בשנת 2022.
יתר על כן, נמצא במחקר זה כי רק כשליש מהמבוגרים באיחוד האירופי השתתפו בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית לפחות פעם אחת בשבוע, עם שינויים קלים בלבד בין 2009 ל-2022. שיעורים יציבים יחסית של השתתפות שבועית בפעילות ספורטיבית נצפו גם באוסטרליה, שם הם נעו בין 43% ל-40% בתקופה שבין 2016 ל-2023.
עם זאת, במדינות אחרות נמצאו מגמות שונות. לדוגמה, שיעור ההשתתפות השבועית בפעילות ספורטיבית ובפעילויות גופניות בקרב מבוגרים במקסיקו עלה מ-15.8% בשנת 2002 ל-29.3% בשנת 2014. באופן דומה, בקרב מבוגרים ברוסיה, שיעור ההשתתפות השבועית בפעילות ספורטיבית נמרצת כלשהי עלה מ-17.0% בשנת 2010 ל-25.0% בשנת 2017.
המחלקה האירופית של ארגון הבריאות העולמי דיווחה כי המדינות החברות באיחוד האירופי שיפרו באופן משמעותי את יישום המדיניות לקידום פעילות גופנית במהלך עשר השנים האחרונות, וזאת כביטוי למחויבותן ל"מסגרת הניטור לפעילות גופנית מקדמת בריאות" – Health-Enhancing Physical Activity Monitoring Framework
אף שהאיחוד האירופי משקיע משאבים רבים בתחום הספורט ובקידום פעילות גופנית, מממצאי המחקר עולה כי השקעות אלה לא הביאו לעלייה בשיעורי ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית. עם זאת, חשוב להכיר בכך שייתכן כי מאמצים אלה מנעו למעשה ירידה משמעותית יותר בשיעורי ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, שהייתה עלולה להתרחש אלמלא ננקטו.
הפער הגאוגרפי המתמשך בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית שנמצא במחקר זה עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים בנוגע לפעילות גופנית שאינה מוגבלת לסוג מסוים. לדוגמה, Martínez-González ועמיתיו מצאו בשנת 1997 את רמות הפעילות הגופנית הגבוהות ביותר במדינות הנורדיות, וכעבור 20 שנה הראו Nikitara ושותפיה את אותו דפוס גאוגרפי.
הפער הגאוגרפי בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית עשוי לנבוע בחלקו מהבדלים ברמת ההתפתחות הכלכלית ובכיוון המדיניות בין אזורים שונים באירופה, וכן מהבדלים במערכות הממשל והניהול של הספורט ובאיגודי הספורט, בהשקעות הכספיות בענפי הספורט, בנגישות ובאיכות של מתקני ספורט ופעילות גופנית וביוזמות לקידום הספורט ובהתנדבות במועדוני ספורט.
אף שתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית באירופה ירדה בין 2009 ל-2017 ולאחר מכן עלתה בשנת 2022, ובכך יצרה מגמה בצורת U, הרי שבמבט כולל היא ירדה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם מגמות של ירידה בהשתתפות שבועית בפעילות ספורטיבית באוסטרליה. הוא עולה גם בקנה אחד עם המגמות העולמיות בשיעור האנשים העומדים בהנחיות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית.
עם זאת, המחקר שבחן את העמידה בהנחיות כלל מדד משולב של פעילות גופנית בעצימות מתונה עד נמרצת בכל תחומי הפעילות הגופנית — עבודה, משק בית, שעות הפנאי ותחבורה, בעוד שבמחקר זה נותחה רק תדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית. כלומר, סוג מסוים של פעילות גופנית שלא בהכרח מציג את אותן מגמות כמו הפעילות הגופנית הכוללת. לפיכך, יש לנקוט זהירות בהשוואת ממצאי מחקר זה למגמות בעמידה בהנחיות לפעילות גופנית.
נראה כי המגמה הכללית בצורת U נובעת בעיקר משינויים לאורך זמן בשיעור האנשים שאינם משתתפים כלל, משתתפים לעיתים רחוקות (כלומר, פחות מפעם בשבוע) או משתתפים מדי פעם (כלומר, פעם בחודש) בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית.
הנחיות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית קובעות כי פעילות גופנית כלשהי עדיפה על היעדר פעילות מוחלט. לפיכך, ניתן לראות במגמות שנמצאו במחקר זה ממצאים בעלי חשיבות מנקודת מבט של בריאות הציבור, אף שלא נצפו שינויים ברורים לאורך זמן בשיעור הגולמי (כלומר, הבלתי-מתוקנן) של השתתפות סדירה (כלומר, שבועית) בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית.
בהשוואה להיעדר מוחלט של השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, השתתפות נדירה או מדי פעם עשויה להוות נקודת פתיחה טובה יותר למעבר של אנשים להשתתפות סדירה בפעילות ספורטיבית לאורך זמן. היא יכולה גם לתרום לרמת הפעילות הגופנית הכוללת, אם כי ככל הנראה במידה פחותה בהשוואה להשתתפות סדירה.
ייתכן כי העלייה הכללית בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בשנת 2022 נבעה מהשפעת מגבלות הקורונה על אורח החיים של מבוגרים באירופה. מגמת העלייה הזו עשויה להיות מוסברת בחלקה במודעות מוגברת לחשיבותה של הפעילות הגופנית בקרב האוכלוסייה, בעקבות העצמת המסרים של בריאות הציבור במהלך מגפת הקורונה.
נראה כי מגבלות הקורונה הובילו בדרך כלל לירידה ברמות הפעילות הגופנית באוכלוסייה, בין היתר בשל סגירת מתקנים, המעבר לעבודה מרחוק והחלפת שגרות פעילות בהתנהגויות יושבניות, לרבות עלייה בזמן השהייה מול מסכים.
עם זאת, בכמה מחקרים נמצא כי המגבלות היו קשורות דווקא לעלייה בפעילות גופנית בשעות הפנאי. ייתכן שרמות הפעילות הגופנית ירדו בשל ירידה בשימוש בתחבורה פעילה (כמו הליכה או רכיבה על אופניים כדי להגיע ליעדים) ובעבודות הכרוכות במאמץ גופני, ובכך נותרו לאנשים יותר זמן ו״אנרגיה״ להשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית.
אפשרות נוספת היא שחל שינוי בציפיות ובכוונות ההתנהגותיות הקשורות להשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, כאשר מספר גדל של אנשים ראו בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית את הדרך המעשית ביותר להישאר פעילים במידה מספקת במהלך מגבלות הקורונה.
יתר על כן, המגמות בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בין 2017 ל-2022, כלומר בין הסקרים שנערכו לפני מגפת הקורונה לבין הסקרים שנערכו בתקופת הקורונה, היו שונות בין המדינות החברות באיחוד האירופי, כאשר עליות גבוהות במיוחד נצפו בצ'כיה, אסטוניה ולטביה.
השונות במגמות בין המדינות החברות באיחוד האירופי עשויה להיות מוסברת בהבדלים בין מדיניות הקורונה הלאומית, ובמיוחד במידת ההגבלה שהוטלה על פעילויות המשפיעות על רמות הפעילות הגופנית באוכלוסייה. מחקרים עתידיים יוכלו לבחון אילו אמצעים ספציפיים של בריאות הציבור שננקטו במהלך מגפת הקורונה היו בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית.
השונות עשויה להיות מוסברת בחלקה גם בהבדלים בין המדינות בשיטות איסוף הנתונים בסקר ."Eurobarometer 2022" בשל מגבלות הקורונה, בשנת סקר זו, ראיונות פנים-אל-פנים הושלמו באמצעות ראיונות מקוונים בעשר מדינות, ובהן שלוש המדינות שהוזכרו לעיל: צ'כיה, אסטוניה ולטביה.
ייתכן כי הערכת-יתר של תדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית הייתה שכיחה יותר בסקרים מקוונים בהשוואה לראיונות פנים-אל-פנים, לפחות בחלק ממדינות האיחוד האירופי.
הירידה הכללית בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית הייתה בולטת במיוחד בקרב נשים בהשוואה לגברים, מבוגרים בגיל העמידה בהשוואה למבוגרים צעירים ומבוגרים יותר, ואנשים המתגוררים לבדם בהשוואה לאנשים המתגוררים במשק בית משותף. ממצאים אלה מצביעים על כך שיש למקד בקבוצות אוכלוסייה אלה יוזמות עתידיות לקידום הספורט באיחוד האירופי.
ייתכן שהמדיניות הקיימת והתוכניות לקידום הספורט ברמת האיחוד האירופי וברמה הלאומית אינן מותאמות במידה שווה לצרכים של שלוש הקבוצות הסוציו-דמוגרפיות הללו: נשים, מבוגרים בגיל העמידה ואנשים המתגוררים לבדם, בהשוואה לשאר האוכלוסייה. הצורך להתמקד בקבוצות אלה מתחזק עוד יותר לנוכח השכיחות הגבוהה והמתמשכת יותר של היעדר השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, וכן השכיחות הנמוכה יותר של השתתפות שבועית בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, בהשוואה לקבוצות בהן ההשתתפות היא גדולה יותר: גברים, מבוגרים צעירים ואנשים המתגוררים במשקי בית משותפים.
מחקר קודם מצא ירידה ברמות הפעילות הגופנית בקרב מבוגרים בהונגריה, בפולין ובפורטוגל. הירידה המדאיגה בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בהונגריה, בפולין ובפורטוגל שנצפתה במחקר זה עשויה לשקף ירידה כללית ברמת הפעילות הגופנית באוכלוסיות במדינות אלה.
על ממשלות מדינות אלה להגביר את המאמצים לקידום הפעילות הגופנית, לרבות פעילות ספורטיבית ופעילות גופנית, שכן השכיחות של פעילות גופנית בלתי מספקת ושל היעדר השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בקרב האוכלוסייה הבוגרת בהן היא כבר גבוהה מאוד.
הירידה החדה יחסית בממצא המכונה "תדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית" בקרב מבוגרים בדנמרק ובשוודיה מדאיגה במידה פחותה בעיקר משום שנראה כי ממצאים אחרים כמו "רמות הפעילות הגופנית" במדינות אלה נמצאים במגמת עלייה. כמו כן, שיעור ההשתתפות במדינות אלה ב"פעילות גופנית לפחות פעם אחת בשבוע" ב"פעילות ספורטיבית" וב"פעילות גופנית" הוא עדיין גבוה יחסית.
הפער בין המגמות ב"השתתפות בפעילות גופנית" לבין המגמות ב"השתתפות בפעילות ספורטיבית" וב"פעילות גופנית" בדנמרק ובשוודיה עשוי לנבוע משינויים בהעדפות בכל הנוגע לפעילות גופנית, כלומר, מירידה בפופולריות של סוגים מסוימים של פעילות גופנית או ספורטיבית ועלייה בפופולריות של סוגים אחרים. עם זאת, הנחה זו דורשת אישוש במחקרים עתידיים.
השלכות על מדיניות ועל הפרקטיקה
השכיחות הגבוהה והמתמשכת, ואף העולה, של היעדר השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי בין 2009 ל-2022, מדגישה את הצורך לחזק את קידום הספורט והפעילות הגופנית ברמת האיחוד האירופי. ניתן לעשות זאת באמצעות שיפור המדיניות הנוגעת לספורט ולפעילות גופנית, וכן באמצעות יישום התערבויות ויוזמות רחבות היקף על ידי ארגוני-גג אירופיים בתחום הספורט, כגון הוועד האולימפי האירופי, הפדרציה האירופית לספורט במקומות עבודה והארגון האירופי הלא-ממשלתי לספורט.
ניתן לקדם זאת גם באמצעות תמיכה בפעילותן של רשתות אירופיות גדולות העוסקות בקידום ספורט לכל, כגון European Network for the Promotion of Health Enhancing Physical Activity ו-Sports Club for Health Consortium. הפערים המגדריים במגמות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית באיחוד האירופי מחייבים קמפיינים שיתייחסו לגורמים המשפיעים על נשים יותר מאשר על גברים, כגון תפקידי מגדר וסטריאוטיפים מגדריים הקשורים לספורט.
יש ליישם אסטרטגיות המותאמות לגילים השונים כדי לקדם השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית לאורך כל החיים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת למבוגרים בגיל העמידה, שכן המגמות בקרבם נראות מדאיגות במיוחד.
כדי לבלום את הירידה במגמת ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בקרב אנשים המתגוררים לבדם, ייתכן שיהיה צורך ביוזמות המבוססות על הקהילה, הנשענות על תמיכה חברתית.
ממצאי מחקר זה מצביעים גם על כך שיש לנקוט פעולות ייעודיות במדינות שונות, שכן השכיחות והמגמות של ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית משתנות ברחבי אירופה. חשוב במיוחד לחזק את קידום הספורט והפעילות הגופנית במדינות שבהן נרשמו ירידות גדולות בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית לאורך זמן, ושבהן שיעור ההשתתפות השבועית בפעילות ספורטיבית כבר נמוך יחסית, ובהן הונגריה, פולין ופורטוגל. כמו כן, חשוב למנוע ירידה מהירה נוספת בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בדנמרק ובשוודיה.
דוגמאות לשיטות פעולה מוצלחות בקידום ספורט ופעילות גופנית ניתן למצוא ברחבי אירופה, אך ברמת המדינה נראה כי לוקסמבורג הצטיינה בתחום זה, שכן היא הייתה המדינה היחידה באיחוד האירופי שבה תדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית עלתה באופן רציף בין 2009 ל-2022.
עם זאת, בהתחשב בכך שללוקסמבורג יש התוצר המקומי הגולמי לנפש הגבוה ביותר וכן אוכלוסייה ושטח שהם השניים הקטנים ביותר בין מדינות האיחוד האירופי, ייתכן שאסטרטגיות קידום הספורט שלה אינן מתאימות בהכרח ליישום במדינות חברות אחרות באיחוד האירופי.
ייתכן שניתן להפיק לקחים גם ממדינות אחרות שבהן נצפו מגמות חיוביות בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית, כגון ברזיל ויפן.
נראה כי קיים פער בין הזמינות של מדיניות לקידום פעילות גופנית לבין יישומה בפועל. ברמה הלאומית, מדיניות כזו היא לעיתים קרובות מפותחת היטב אך מיושמת באופן לקוי, בעוד שברמה המקומית המצב לרוב הפוך.
לפיכך, כדי להקל על קידום הספורט והפעילות הגופנית, ייתכן שיהיה צורך לשפר את יישום המדיניות הרלוונטית ברמה הלאומית, ובמקביל לפתח מדיניות נוספת ברמה המקומית ויוזמות המבוססות על הקהילה.
ניתן לקדם זאת באמצעות איגודי ספורט לאומיים ומועדוני ספורט מקומיים, שכן נמצא כי אלה מהווים מסגרות מתאימות לקידום פעילות ספורטיבית המקדמת בריאות וכן התנהגויות בריאות אחרות.
אף שיוזמות מסוג זה כבר קיימות ברחבי האיחוד האירופי, נדרשים מאמצים נוספים כדי ליישמן בהיקף רחב.
חוזקות ומגבלות
החוזקות העיקריות של המחקר כוללות:
מדגם המייצג את האוכלוסייה, שנלקח מארבעה סקרי Eurobarometer עוקבים, ואפשר לחוקרים להסיק מסקנות לגבי המגמות בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית באיחוד האירופי כולו ובכל אחת מהמדינות החברות בו בנפרד.
איסוף נתונים באמצעות שאלונים מתוקננים ב-26 מדינות בכל ארבעת סקרי Eurobarometer אפשר לחוקרים לבצע השוואות ישירות בין מדינות ובין שנות הסקר.
למחקר היו גם כמה מגבלות:
ראשית, הנתונים על ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נאספו באמצעות דיווח עצמי. אף שזו שיטה מקובלת להערכת השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בסקרים רחבי היקף, היא עלולה להיות חשופה להטיית דיווח ולהטיית זיכרון.
שנית, סקרי Eurobarometer לא אספו נתונים על ממדים חשובים נוספים של ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית לאורך זמן, כגון משך הפעילות, עצימותה, עיתויה ורצף הפעילות והסדירות שלה. לפיכך, לא היה אפשר לכלול משתנים חשובים אלה בניתוחים.
בנוסף לכך, משתנים סוציו-דמוגרפיים רלוונטיים מסוימים (למשל, מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה) לא ניתן היה לכלול במחקר, בשל חוסר עקביות בניסוח השאלות ובאפשרויות התשובה בין סקרי Eurobarometer השונים.
לבסוף, בשל השפעת מגפת הקורונה ואמצעי הבטיחות הבריאותיים שננקטו בעקבותיה, ראיונות פנים-אל-פנים הושלמו באמצעות ראיונות מקוונים בעשר מדינות: בלגיה, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, לטביה, מלטה, הולנד, סלובניה, פינלנד ושוודיה. שינוי זה בשיטת איסוף הנתונים עלול היה להשפיע על חלק מממצאי המחקר.
מסקנות
השכיחות של היעדר השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בקרב מבוגרים באיחוד האירופי נותרה גבוהה באופן עקבי בין 2009 ל-2022, עם עלייה כללית קלה לאורך התקופה. לאורך כל תקופה זו, התדירות הגבוהה ביותר של השתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נמצאה בדרך כלל במדינות צפון אירופה, והנמוכה ביותר במדינות דרום אירופה ובמדינות מרכז אירופה ומזרח אירופה.
בקרב כלל האוכלוסייה הבוגרת, ירידה בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית בין 2009 ל-2017 הייתה מלווה בעלייה בשנת 2022, דבר המצביע על מגמה בצורת U. בבחינת קבוצות אוכלוסייה ומדינות ספציפיות,, המגמות המדאיגות ביותר בהשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית נמצאו בקרב נשים, מבוגרים בגיל העמידה ואנשים המתגוררים לבדם, וכן בדנמרק, הונגריה, פולין, פורטוגל ושוודיה. ממצאים אלה מדגישים את הצורך לחזק את קידום הספורט והפעילות הגופנית באיחוד האירופי.
יש להמשיך לעקוב אחר המגמות בתדירות ההשתתפות בפעילות ספורטיבית ובפעילות גופנית באיחוד האירופי, כדי לקבוע האם העלייה שנצפתה תימשך גם לאחר תקופת מגבלות הקורונה.
מחקרים עתידיים צריכים לשאוף לכלול משתנים סוציו-דמוגרפיים נוספים, כגון מצב סוציו-אקונומי ורמת השכלה, וכן לבחון לא רק את תדירות ההשתתפות, אלא גם ממדים נוספים הקשורים למאפייני הפעילות לאורך זמן.
מקור:
Memon AR, Rachele JN, Grgic J, Matolic T, Jurakic D, Pedisic Z. Temporal trends in sports and exercise participation: a study in a population-representative sample of 96 948 European Union adults. BMJ Open Sport & Exercise Medicine. 2026;12:e002922. https://doi.org/10.1136/bmjsem-2025-002922
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן