ניר ניצן

כתב: יורם אהרוני, מדריך בבה"ד 8 בשנים 1976-1974

טלפון: 0523-794451 מייל: [email protected]

ניר ניצן החל לפקד על בה"ד 8 בחודש ספטמבר 1974. אני הגעתי לבסיס בתחילת אותה שנה והייתי חלק מסגל ההדרכה. אקדים ואומר, היו לי מאז הרבה מנהלים ומפקדים. אפשר לסווג אותם באופן גס לשלושה: א) מנהלים שמפריעים לעשות את העבודה; ב) מנהלים שלא מפריעים ולא עוזרים; ג) ניר ניצן.
כאשר הגיע ניר לפקד על בה"ד 8, בדיוק התחיל קורס מדריכי אימון גופני (מדא"ג). בין חניכי הקורס היו עתודאים בוגרי מכללות לחינוך גופני שהיו כבר בני 22-21 וגם חיילים מהרבה יחידות בצה"ל. תוכנית הקורס הוכנה כמובן הרבה לפני שניר הגיע אבל כבר במהלך הקורס הזה הוא הכניס בה שינויים ובין היתר השאיר את כל החניכים לכמה שבועות נוספים וכל חניך זכה לקורס התמחות. היו מגוון אפשרויות: קורס מדריכי קרב מגע, קורס מצילי בריכה, וגם קורסי מדריכים בכדורסל, כדורעף, כדוריד וכדורגל. לצורך כך גויסו טובי המאמנים בארץ שהיו אנשי מילואים של ענף אימון גופני: אמציה לבקוביץ בכדורגל, אריה דוידסקו בכדורסל, איגור ביאליק בכדוריד יונה מלניק וגדי סקורניק בקרב-מגע ועוד.
המהפכה הגדולה בבסיס החלה מיד לאתר תום הקורס. ניר החל לטאטא מן הבסיס אנשי קבע ומדריכים שנורמות ההתנהגות שלהם לא הלמו את הערכים שלו: יושר, מקצועיות ומאמץ. סגל המדריכים עבר טלטלה ורבים מהמדריכים הוותיקים הועזבו, אפילו כאלה שנשארה להם שנה שלמה עד השחרור. "הוותיקים" באותה תקופה היו בני 24-23, אחרי 3 שנות לימודים במכללה ושנתיים בבסיס. הם היו מדריכים מעולים אבל לצאת לריצות שדה היה כבר מעל לכוחותיהם… ניר השאיר בבסיס שישה מבוגרי קורס ספטמבר 1974 (לפני כן היו משאירים רק שלושה מקורס ספטמבר). ארבעה מהמדריכים החדשים נשלחו מיד לקורס מ"כים, על פי חזונו של ניר שלמדריכים צריכה להיות גם הכשרה צבאית טובה. ארבעת בוגרי קורס המ"כים, נשלחו אחר כך לקורס קצינים, אחרי שהדריכו בבסיס פחות משנה.

"אסון טבע"

ניר החל לתכנן עבור יחידה 669 את הבוחן שאחר כך כונה "אסון טבע". נוסו כמה וכמה גרסאות למבחן עד שניר החליט על הגרסה הסופית. גולת הכותרת מבחינת ניר הייתה הצלחתו להביא את חיילי קורס קציני חי"ר לסדרה בבסיס וביום האחרון של הסדרה לבחון אותם ב"אסון טבע", בוחן שהיה חובה להסמכה בקורס קציני חי"ר עוד הרבה שנים אחר כך. בפעם הראשונה שנערך הבוחן לצוערים עבר ניר עם מפקד בה"ד 1 וסקר את ביצועי הצוערים במעבר מסלול המכשולים, אחרי טבילה בים וכשהמדים ספוגים בחול מהטיפוס ב"צוקון". מפקד בה"ד 1 העיר לניר שנראה לו כי שניים מהמדריכים ששימשו כשופטים במעבר המכשולים מתרשלים בתפקידם. ניר לקח את ההערה קשה מאד והשאיר את כל הסגל שבת! זה היה בדיוק ביום ההולדת ה-20 שלי. באותו בוחן התפקיד שלי היה לחבור לכל רביעיית נבחנים שהגיעה לשפך הפולג בריצה מכיוון נתניה, לרוץ איתם לאורך הנחל עד לנקודה בה היה עליהם לחצות את הנחל על קורת עץ עגולה ולחזור לשפך לקחת את הרביעיה הבאה… נדמה לי שעד אז לא רצתי כל כך הרבה ביום אחד… אחד המדריכים שנטען כי הוא זלזל בשיפוט התחנן בפני ניר שייתן לי לצאת הבייתה כי הבין שאני נענש בגללו. ניר לא ויתר וכל סגל המדריכים נשאר בבסיס לחגוג את השבת בצוותא. דבר דומה התרחש כאשר ניר הבחין כי בימי א', המדריכים שגרו קרוב לבסיס, היו נוטים להגיע מאוחר, לפעמים כאשר כבר היו צריכים להתחיל להעביר שיעורים. ניר הוציא פקודה שכולם חייבים להגיע ביום ראשון עד 7 בבוקר. עבורי פירוש הדבר היה להגיע במוצאי שבת. ניר ניגש אליי ואמר שהוא יודע שהבעיה לא אצלי והתנצל על כך שאצטרך להגיע במוצאי שבת. הוא אמר כי בשבועות הבאים, אחרי שכל האחרים יתחילו להגיע ב-7, אוכל להמשיך להגיע ב-8…

תנופה בבסיס

קשה לתאר איזו תנופה הכניס ניר בבסיס. היו שני קורסי מדא"ג בשנה לפני שהוא הגיע והוא הוסיף עוד שניים. לפני שהוא הגיע לא הייתה בכלל גדר סביב הבסיס ואפשר היה ללכת ממכון ווינגייט לים דרך הבסיס. נבנתה גדר. נבנה מטווח. נבנו מתקני אימון (מתקן מתח רב שיפועי, רשת מרינס, מתקן להליכת זיקית).
לפני שניר החל לפקד על הבסיס, קציני צה"ל מדרגת אל"מ ומעלה היו יכולים לבוא ולקבל אימון אישי מאחד המדריכים. לפעמים היה מדובר בשלושה מדריכים עבור אותו קצין באימון אחד. מאחר שרוב המדריכים לא היו מסוגלים לרוץ, היו שולחים אותי לרוץ עם הקצין, אחר כך מדריך אחר היה מעביר לקצין אימון בחדר הכושר ולקינוח, הקצין היה הולך לשחק טניס עם אחד מארבעת מדריכי הטניס שהיו בבסיס. ניר הפסיק את זה ופסק שכל מתקני הבסיס ימשיכו לעמוד לרשות הקצינים אבל מדריכים הם לא יקבלו.
לפני תקופתו של ניר לא היו בבסיס כמעט כלי נשק שיורים. במבחן מסלול המכשולים היו הנבחנים רצים עם "רובים צ'כיים לתרגול" שאינם יכולים לירות. חניכי הקורסים היו גם נשלחים לשמירות עם "כלי נשק" אלה. ליתר בטחון ציידו את השומרים גם בסכין קומנדו… ניר העיף מיד את הרובים הצ'כיים והביא במקומם רומ"טים שלצה"ל לא היה כבר מה לעשות איתם אחרי קליטת רובי אמ-16 שהגיעו ברכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים. אולי זה היה פחות נוח לרוץ איתם, אבל לפחות אפשר היה לירות בהם…

(בתמונה: על סירה בסדרה בכנרת במסגרת קורס מדא"ג. משמאל לימין: דורון גלפנד, איסר רביץ, יורם אהרוני)

למסגרת קורסי מדא"ג הוסיף ניר סדרה של כמה ימים ב"חורשת האקליפטוס" במוצא הירדן מהכנרת ליד דגניה. זו הייתה סדרה של כושר, ספורט ימי ומחנאות. כאשר בבסיס של חיל ההנדסה התרחש אסון וחייל נפל למים וטבע למות, כאשר היה על חסקה, חיפש המפקד שם איך להיפטר מן החסקות. ניר קפץ על המציאה וכך היו לנו חסקות לחתירה בים. ניר סבל מבעיות זיכרון עקב פגיעת ראש שנגרמה לו מנפילה מעץ והיה קצת "מעופף". בטקס "השקת החסקות" בים ביקש ממני ניר שאארגן תור מסודר לחתירה. תחילה עשו סיבוב בים מדריכי הקורס וכל אחד מהם לקח אתו חניכה מהקורס. אחר כך ביקש ניר שיחתרו חניכי מחלקה 1 ואחריהם חניכי מחלקה 2. אחר כך הוא ביקש שיחתרו חניכים ממחלקה 3. אמרתי לניר שבקורס הזה יש רק שתי מחלקות בנים. ניר השיב: "אהרוני, אתה עובד עליי ואני יודע את זה, אני רוצה שיכנסו מיד לחתור חניכי מחלקה 3…".

ניר וסגל הבסיס

(בתמונה: סגל ההדרכה של בה"ד 8 באמצע שנות השבעים ביום ספורט טבלאי בחוף פולג במסגרת קורס מדא"ג. משמאל לימין: שלמה טוראל, יוסי גולן, אנדרה אביגל (קוצר), הנרי תם, מוטי טלר, חיים תל אביבי, זאב מאירסון, דני פרנקל, יורם אהרוני, יפה שושני (מאיר). עם הגב למצלמה: שני חניכים בקורס ששימשו כשופטים

כאמור, אנשי סגל שלדעתו לא היו מספיק מחויבים לעבודה קשה מצאו אצלו את דרכם החוצה. הדבר הותיר לפעמים "בור" ופשוט לא נשאר מי שידריך בקורסים ובסדרות. פתרון חלקי היה הבאת מדריכים טובים מיחידות אחרות אך זה לא תמיד הסתייע. המשיכו להיות בעיות גם עם כמה מאנשי הקבע. בקורס מדא"ג ספטמבר 1975 מדריכי מחלקות הבנים הגישו כולם בקשות העברה מהבסיס (טופס 55). הרקע לכך היה התנכלויות חוזרות ונשנות למדריכים מצד חלק מאנשי הקבע. הגשנו את הטפסים, קבענו פגישה עם ניר ומינינו את אחד מאתנו שיהיה לנו לדובר. רצינו להדגיש כי אין לנו דבר נגדו אלא נגד אנשי סגל אחרים. ניר היה פגוע מאד. הוא לא הסכים לשמוע אותנו. הוא אמר שהוא הרים טלפון למפקד אוגדה בסיני ואמר לו שיש לו כמה מדריכים טובים לתת לו… ניר אמר לנו כי מי שלא יקרע את הטופס מיד, ישלח להמשך שירותו בסיני. כולם קרעו את הטפסים חוץ ממני. התגובה של ניר: מיד בסוף הקורס הוא העזיב את שתי המדריכות שעבדו עם מחלקת הבנות מאחר שהוא הבין שהן לא הצטרפו אלינו למחאה משיקולים אגואיסטיים: לאחת היה בן זוג שלמד במכללה והשנייה לא רצתה לקחת את הצ'אנס שתשלח לשרת במקום רחוק מהבית. דווקא אותי הוא הזמין לשיחה אישית ורצה לדעת למה לא קרעתי את הטופס. אמרתי לו שאצלי זו לא מחאה ובאמת נשבר לי מהיחס שהמדריכים מקבלים ואני מוכן לעבור ולהיות מדא"ג בכל יחידה שהיא: שריון, גולני, הנדסה… ניר קטע אותי ושאל: "למה אתה לא רוצה להדריך בצנחנים?…"
באחת השבתות נשארנו כ-6 אנשי סגל לשמירות כי לא היו חיילי קורס שישמרו. אני הייתי המפקד התורן. זו הייתה תקופה בה היו חדירות של מחבלים מהים. ישבנו ב-12 בלילה ושיחקנו רמי קוב במועדון. הגיע קצין ממג"ב והודיע שיש חשש שמסתובבת חוליית מחבלים באזור והציע שנתגבר שמירה. איך נתגבר עם אנחנו כל כך מעטים? החלטתי להרים טלפון לניר. הוא כנראה חיכה לטלפון כזה זמן רב. הוא ביקש שנחזיק מעמד עד שהוא יגיע, ושנשלח את הנהג התורן שיביא מבתיהם את כל אנשי הקבע. כאשר ניר הגיע הוא חילק אותנו לזוגות וכל זוג פטרל בגזרה אחרת מסביב לבסיס עד הבוקר. ברור שהחבר'ה קיללו אותי…
היו פעמים שההחלטות שלו עוררו כעס אבל אפשר היה להבין את ההיגיון שלו. באחד הקורסים הוא דרש שנעשה לחניכים "הקפצה" באמצע הלילה ונוציא אותם לרוץ בלי חימום כי "אם תהיה התקפת פתע של האויב הוא לא יחכה שנעשה חימום לפני שנילחם". בכל שבוע הוא דרש לדעת מתי תהיה ההקפצה והתשובה שקיבל הייתה "ממש בקרוב". ניר חשב שמורחים אותו ובאחד הימים העביר פקודה שההקפצה תבוצע באותו הלילה. הוא הטיל על מפקד הקורס להגיע מביתו ולהוביל את ההקפצה. הלילה הזה ממש לא התאים לנו בשל הפעילות שתוכננה לבוקר שלמחרת. ניסינו למנוע את רוע הגזרה וביקשנו שהביצוע יידחה ביום אחד בלבד. ניר לא ויתר. מפקד הקורס היה אמור להגיע מביתו ולהוביל את הפעילות ב-12 בלילה. החלטנו להקים את החיילים 5 דקות קודם וכל מדריך הריץ את המחלקה שלו לכיוון אחר, כחצי קילומטר מהבסיס. מפקד הקורס הגיע ברגע האחרון וניסה לעצור אותנו אבל כבר היה מאוחר מדי. אני לקחתי את החניכים שלי בריצה מהירה לאצטדיון האתלטיקה של וינגייט (כמה מאות מטרים משער הבסיס) ושם ישבתי איתם כרבע שעה והסברתי להם את השתלשלות העניינים. כמובן שגם חזרנו בריצה מהירה וכולם הלכו לישון בשלום. גם ניר היה מרוצה למחרת שהפקודה שלו בוצעה וגם הפעילות שהייתה מתוכננת לבוקר לא נפגעה.

התמקצעות

ניר הבין שנושא הדרכת קרב-מגע לא מתנהל בצורה מספיק מקצועית. לא היה בבסיס מישהו עם רקע בנושא והמדריכים שהעבירו את שיעורי הקרב-מגע היו לכל היותר בוגרי קורס של 3 שבועות. ניר החתים איש מקצוע, מומחה לקרב-מגע, כדי להעלות את רמת המקצועיות של ההדרכה.
נושא נוסף שסבל מחוסר מקצועיות היה הגלישה מצוקים. התברר כי באחת מיחידות הצנחנים משרת חייל, עולה מארה"ב, בעל ידע בתחום. הבחור הגיע לראיון אצל ניר שמיד התלהב והחל לשכנע את כל הגורמים להחתים את אותו חייל לשרות קבע כדי שיפתח את הנושא.

הפרויקט האחרון שלו בו הייתי מעורב

הפעם האחרונה שיצא לי לעבוד עם ניר הייתה בפרויקט שהוא עשה, כבר אחרי תום הקדנציה שלו כרמ"ח כושר קרבי. הרמטכ"ל, משה לוי, ביקש ממנו לפני תום שירותו לבדוק מה קורה בכל הטירוניות והגיבושים כי היו הרבה תלונות על טרטורים, שברי מאמץ ופציעות אחרות. אנשי מילואים נשלחו לראות מה קורה בשטח. אני הייתי בצוות שנשלח לבית הספר לטיסה בחצרים כדי לבדוק מה קורה בגיבוש לקורס טייס. מפקד חיל האוויר התנגד לכך שיבואו בקרים חיצוניים, אך הוא נאלץ לציית לפקודת הרמטכ"ל. ניר נלווה אלינו בכניסה לבסיס מחשש שמא לא יתנו לנו לעבור בשער! מפקד הבסיס לקח אותנו לשיחה ואמר לנו שלמרות שגם הוא מתנגד לשהותנו בבסיס, הוא מבין שעלינו לבצע את המשימה שהוטלה עלינו. עם זאת הוא אסר עלינו לדבר עם החניכים והמפקדים בגיבוש. הסברנו למפקדי הגיבוש כי אנחנו לא נגדם ואנחנו רק רוצים לראות איך אפשר לעשות דברים טוב יותר כדי להימנע מפגיעות מיותרות בחניכים. בסוף אותו שבוע גם בחיל האוויר הודו לנו…
כ-15 שנים אחר כך באתי לבקר את ניר בהפתעה בכפר מעש. לאכזבתי הוא לא הכיר אותי, חשב שבאתי לרשום את הילדים שלי ללימודי שחייה… זה היה עצוב מבחינתי וגם לניר זה לא היה נעים.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן