השוואה בין פרופילים של פעילות גופנית, כושר גופני ומיומנויות מוטוריות וזמן שהייה בחוץ בשנות הילדות

תקציר מאמר שהתפרסם ב- Medicine & Science in Sports & Exercise

בתמונה: ילדי גן בפינלנד גולשים בסקי בשטח הסמוך לגן הילדים שלהם

תקציר של התקציר

מבוא: סוגי הפעילות הגופנית (פ"ג) של ילדים משתנים בין ילדים שונים וכן בהתאם לגיל, אולם הראיות הקיימות מוגבלות בכל הנוגע לשילובים בין השתתפות בספורט מאורגן לבין זמן שהייה לא-מאורגן בחוץ, ולשאלה כיצד שילובים אלה קשורים לפ"ג, לכושר גופני ולמיומנויות מוטוריות.
שיטת המחקר: במחקר נבדקו 1,115 ילדים בפינלנד (50.0% בנות) בגילאי 3–14 שנים, בשלוש נקודות זמן: T1 – גיל 8-3; T2 – גיל 11-6; T3 – גיל 14-9, בין השנים 2015–2023. ההשתתפות בספורט מאורגן וזמן השהייה בחוץ דווחו על ידי ההורים בכל נקודות הזמן. הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות מדי תאוצה (אקסלרומטרים) ב- T2 וב- T3. הכושר הגופני הוערך ב- T3 באמצעות מבחן ביפ, מבחן שכיבות סמיכה ומבחן סבולת שרירי בטן curl ups. המיומנויות המוטוריות הוערכו ב T1–T2 – באמצעות גרסה מקוצרת של המבחן להתפתחות המוטוריקה הגסה (Test of Gross Motor Development) וב T3- באמצעות מבחן זריקה-תפיסה ומבחן "קפיצה מחומשת".
תוצאות: ניתוח הנתונים זיהה ארבעה דפוסי השתתפות בספורט ובפעילות גופנית:
השתתפות במספר ענפי ספורט עם זמן שהייה רב בחוץ (n = 234)
השתתפות במספר ענפי ספורט עם זמן שהייה בינוני בחוץ(n = 310)
השתתפות בענף ספורט אחד עם זמן שהייה מועט בחוץ (n = 275)
השתתפות מועטה בספורט עם זמן שהייה רב בחוץ (n = 296)
נמצאו הבדלים מובהקים (P < 0.05) בין הפרופילים בכל מדדי התוצאה. ילדים שהשתייכו לפרופיל של השתתפות במספר ענפי ספורט עם זמן שהייה רב בחוץ הציגו בדרך כלל תוצאות טובות יותר בפעילות גופנית בעצימות בינונית עד נמרצת, במדדי הכושר הגופני ובמיומנויות המוטוריות, בהשוואה לפרופילים האחרים.

מבוא

הפעילות הגופנית של ילדים, הכושר הגופני והמיומנויות המוטוריות, מוכרים באופן נרחב כרכיבים בסיסיים בהתפתחות תקינה ובריאה. מאפיינים אלה תומכים בבריאות הגופנית בהווה, לרבות בריאות הלב וכלי הדם והבריאות המטבולית, וכן בבריאות הנפשית, כגון רווחה פסיכו-חברתית. הם גם מסייעים לבסס את התשתית להרגלי פעילות עתידיים ולבריאות הכללית, הכוללת מגוון רחב של מדדים, מכושר גופני ועד הסיכון למחלות כרוניות. מחקרי אורך הראו כי דפוסי התנהגות הקשורים לפעילות גופנית ולתנועה נוטים להישמר מילדות אל גיל ההתבגרות והבגרות. במיוחד חשוב לזהות מסלולים מובחנים של פעילות גופנית או דפוסי השתתפות שהילדים מאמצים לאורך שנות הילדות. באמצעות בחינת הבדלים התפתחותיים אלה, ניתן להבין אילו דפוסים קשורים לתוצאות חיוביות יותר מבחינת רמות הפעילות הגופנית, הכושר הגופני והמיומנויות המוטורית.
בדרך כלל, רמות הפעילות הגופנית עולות במהלך הילדות המוקדמת, ולאחר מכן מתחילות לרדת. מגמת הירידה נמשכת לאורך גיל ההתבגרות. עם זאת, דפוס כללי זה של הפעילות הגופנית הכוללת עלול להסתיר הבדלים משמעותיים מבחינה התפתחותית במידת העיסוק בפעילויות שונות ובהקשרים שונים. במחקר זה, השתתפות בספורט מאורגן מוגדרת כפעילות גופנית או השתתפות בספורט בעלות מבנה מסודר, בהובלת מאמן או מדריך, למשל, פעילות במסגרת מועדון ספורט, ואילו פעילות גופנית לא-מאורגנת מתייחסת לפעילויות בלתי מובנות המבוצעות באופן עצמאי, כגון זמן שהייה בחוץ. לשתי צורות הפעילות תפקיד חשוב בהתפתחות הילדים. מחקרים קודמים הראו כי פעילות גופנית לא-מאורגנת, הכוללת משחק חופשי, קטעי הליכה וזמן שהייה בחוץ, וכן השתתפות בספורט מאורגן, ובמיוחד השתתפות במספר ענפי ספורט, מנבאות מיומנויות מוטוריות טובות יותר ורמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כללית בהמשך הילדות. יתרה מזאת, ילדים המשתתפים בפעילות במועדוני ספורט נוטים יותר לעמוד ברמות המומלצות של פעילות גופנית כללית בהשוואה לילדים שאינם משתתפים בפעילות ספורט מאורגן. זמן שהייה לא-מאורגן בחוץ רלוונטי במיוחד בהקשר הפיני. ילדים בפינלנד נוטים לבלות זמן רב יחסית בחוץ ובדרך כלל הם פעילים יותר מבחינה גופנית בזמן שהם נמצאים בחוץ.
בדרך כלל, במהלך הילדות, היקף ההשתתפות בספורט מאורגן ושיעור ההשתתפות בו עולים עד אמצע הילדות, בעוד שההשתתפות ורמות הפעילות הגופנית הכלליות מתחילות לרדת. בפינלנד, ילדים מתחילים בדרך כלל להשתתף בספורט מאורגן בערך בגיל 6 ונוטים להתמחות בענף ספורט יחיד בסביבות גיל 8. זמן השהייה בחוץ וצורות אחרות של פעילות גופנית לא-מאורגנת עוקבים אחר מסלול התפתחותי דומה באופן כללי, כאשר הירידות בזמן הפעילות מתחילות כבר בגיל מוקדם יותר בילדות. מאחר שספורט מאורגן לבדו אינו נראה כמפצה באופן מלא על הירידה בפעילות הגופנית הלא-מאורגנת, מחקרים קודמים הדגישו את התפקיד המשלים של הפעילויות המאורגנות והלא-מאורגנות בשמירה על רמות הפעילות הגופנית הכוללות במהלך הילדות.
עידוד פעילות גופנית סדירה הוא גם יעד מרכזי בתוכניות לפיתוח ספורטיבי. ירידה ברמות הפעילות הכלליות עלולה להפחית את ההשפעות החיוביות של פעילות גופנית והשתתפות בספורט, ובמקביל להגדיל את הסיכון לפציעות הקשורות לספורט בקרב ילדים ומתבגרים. המודל ההתפתחותי של השתתפות בספורט – DMSP Developmental Model of – Sport Participation – מספק מסגרת מושגית שימושית למחקר זה, והוא מוכר כאחת המסגרות המשפיעות ביותר בתחום ההשתתפות בספורט. מודל DMSP מדגיש את החשיבות של התנסות במגוון ענפי ספורט בגיל צעיר, לפני גיל 12, ומתאר את השלבים ההדרגתיים המובילים הן לרכישת מומחיות בספורט והן להמשך השתתפות בפעילויות ספורטיביות לשעות הפנאי. שלבים אלה כוללים 3 תקופות: שנות ההתנסות במגוון ענפי ספורט, שנות ההתמחות – רכישת מיומנויות ספורטיביות רחבות המתאימות גם לעיסוק ספורטיבי חובבני – ושנות ההתמקצעות עבור אלה השואפים להגיע לרמה של ספורטיבית תחרותית גבוהה.
מודל DMSP מדגיש את חשיבותן של פעילויות לא-מאורגנות, כגון משחק מכוון – deliberate play . התנסות במגוון ענפי ספורט ועיסוק בפעילויות משחק הם מושגים מרכזיים המופיעים בעקביות בנתונים האמפיריים התומכים במודל DMSP ובגישות הדוגלות בהתנסות במגוון ענפים בגיל צעיר. פעילויות פחות מובנות, המונהגות על ידי הילד, כגון משחק מכוון, עשויות להגביר את העניין בפעילות משום שהן מהנות ומקדמות מוטיבציה פנימית. בהקשר של מודל DMSP, הרעיונות של התנסות במגוון מקצועות ספורט, הן בתוך ענף מסוים והן בין ענפים שונים, מהווים את הבסיס להמלצות בנוגע להשתתפות בספורט במהלך שנות ההתנסות של הילד. בהסתמך על מסגרת זו, המחקר הנוכחי בוחן כיצד שילובים שונים של השתתפות בספורט מאורגן ושל פעילות גופנית לא-מאורגנת עשויים להשלים זה את זה ולתמוך בפעילות גופנית כללית, בכושר גופני ובמיומנויות מוטוריות במהלך הילדות.
ממצאים קודמים מצביעים על כך שהשתתפות בספורט מאורגן קשורה בדרך כלל לרמות גבוהות יותר של פעילות גופנית ולכושר גופני טוב יותר, בעוד שפעילויות לא-מאורגנות, כגון משחק בחוץ, תורמות במידה ניכרת לפעילות הגופנית הכוללת ולפיתוח המיומנויות המוטוריות. יחד, הקשרים אלה של פעילות גופנית עשויים למלא תפקידים משלימים בקידום התפתחות גופנית כוללת בקרב ילדים ובני נוער. עם זאת, ידוע מעט יחסית על האופן שבו השתתפות בספורט מאורגן וזמן שהייה לא-מאורגן בחוץ משתלבים זה בזה ברמת הפרט במהלך הילדות, וכיצד שילובים אישיים אלה קשורים לתוצאות בעלות משמעות התפתחותית, כגון פעילות גופנית כללית, כושר גופני ומיומנויות מוטוריות.
עד כה, לא נערכו מחקרים שבחנו באופן שיטתי כיצד שילובים ברמת הפרט של השתתפות בספורט מאורגן וזמן שהייה בחוץ לאורך הילדות קשורים לפעילות גופנית, לכושר גופני ולמיומנויות מוטוריות במסגרת אנליטית אחת. במקום זאת, רוב המחקרים התמקדו בנפרד בקשרים בין תוצאות בעלות משמעות התפתחותית לבין סוגים מאורגנים או לא-מאורגנים של פעילות גופנית. עדיין לא ברור אילו שילובים של השתתפות בספורט מאורגן ושל זמן שהייה לא-מאורגן בחוץ בילדות המוקדמת תומכים בצורה הטובה ביותר בשמירה על פעילות גופנית, כושר גופני ומיומנויות מוטוריות בהמשך הילדות.
זיהוי פרופילים כאלה, המיטיבים מבחינה התפתחותית, יכול לסייע בפיתוח גישות מותאמות יותר לעידוד דפוסי השתתפות בריאים ובעלי משמעות, לתמוך במעורבות ארוכת-טווח של ילדים בפעילות גופנית ולפתח מיומנויות מוטוריות וכושר גופני ברמה מספקת לקיום אורח חיים פעיל. ידע זה יכול גם לסייע בגיבוש התערבויות ומדיניות ממוקדות המעודדות הן השתתפות בספורט מאורגן והן זמן שהייה לא-מאורגן בחוץ, ובכך לקדם את ההתפתחות הגופנית הכוללת, הבריאות והרווחה של ילדים.
לפיכך, מטרתו הראשונה של מחקר זה הייתה לזהות דפוסי השתתפות בקרב ילדים בגילאי 3–14 שנים, על סמך רמות ההשתתפות שלהם בספורט מאורגן והפעילות הגופנית הלא-מאורגנת, שהוגדרה במחקר באמצעות זמן שהייה בחוץ. המטרה השנייה הייתה לבחון כיצד המאפיינים של כל אחד מהפרופילים מסבירים את ההבדלים ברמות הפעילות הגופנית שנמדדו באמצעות אקסלרומטרים, בכושר הגופני ובמיומנויות המוטוריות במהלך הילדות.

שיטת המחקר

מחקר אורך זה התבסס על נתונים משלושה מחקרים שנערכו בשלוש נקודות זמן:
נקודת הבסיס – מחקר – Skilled Kids נקודת זמן 1 (T1).
נקודת האמצע – מחקר – Active Family – נקודת זמן 2 (T2).
נקודת הסיום – מחקר Taiturit – נקודת זמן 3 (T3).
המדידות התבססו על מערך מחקר באשכולות אקראיים, לפי מיקום גאוגרפי וצפיפות מגורים, ב-24 יישובים ברחבי פינלנד. מרכזים לחינוך וטיפול בגיל הרך נבחרו מתוך המרשם הלאומי הפיני של מוסדות לחינוך בגיל הרך.
איסוף הנתונים בנקודת הבסיס נערך בשנים 2015–2016, כשהילדים היו במסגרות לחינוך ולטיפול בגיל הרך, בגילאי 3–8 שנים.
בשנים 2018–2020, כ-3 שנים לאחר נקודת הבסיס הוזמנו אותם משתתפים להשתתף במחקר המעקב, Active Family שנערך בקרב ילדים בגיל בית הספר היסודי (6–11 שנים).
כ-3 שנים מאוחר יותר, בשנים 2021–2023, כשהיו הילדים בגילאי 9–14 שנים, השתתפו אותם ילדים במחקר המעקב השני – Taiturit .
נתונים ממשתני מחקר הבסיס היו זמינים עבור 1,238 ילדים. מתוכם, 950 הוזמנו באמצעות בתי ספר יסודיים ברחבי המדינה להשתתף במחקר המעקב הראשון. מתוך אלה, 675 השתתפו במחקר המעקב הראשון (שיעור השתתפות של כ־71%). במחקר המעקב השני נאספו נתונים מ-486 משתתפים.
איסוף הנתונים בוצע על ידי צוות מחקר שעבר הכשרה, וכלל מדידות אנתרופומטריות (גובה ומשקל), מדידת פעילות גופנית באמצעות אקסלרומטרים, מבחני כושר גופני והערכת מיומנויות מוטוריות.
בנוסף לכך, ההורים מילאו שאלון שנועד לאסוף מידע על הפעילות הגופנית של הילד, זמן השהייה בחוץ ומאפייני רקע. השאלונים המלאים הוחזרו לחוקרים במהלך מפגשי המדידה. הסכמה מדעת בכתב להשתתפות במחקר התקבלה הן מהילדים והן מהאפוטרופוסים שלהם. המשתתפים קיבלו מידע שלפיו הם רשאים לפרוש מהמחקר או לסרב להשתתף במבחנים מסוימים בכל שלב של תהליך המחקר.
שאלון להורים/אפוטרופוסים (זמן שהייה בחוץ והשתתפות בספורט)
הפרופילים התבססו על מידע שנאסף באמצעות שאלונים ב-3 נקודות הזמן. האפוטרופוסים של הילדים מילאו בבית שאלון שסיפק מידע על גיל הילדים, מינם, מצבם החברתי-כלכלי (השכלת האפוטרופוסים, רמת ההכנסה והמצב המשפחתי), השתתפותם בספורט מאורגן, וכן על הזמן שהילדים בילו בחוץ בימי חול ובימי סוף השבוע . האפוטרופוסים החזירו את השאלונים המלאים למרכזי החינוך והטיפול בגיל הרך או לבתי הספר שבהם למדו ילדיהם. גילו המדויק של כל ילד חושב כהפרש בין תאריך הלידה שדווח על ידי האפוטרופוס לבין התאריך שבו הילד עבר מדידות במסגרת המחקר.
נתונים על זמן השהייה של הילדים בחוץ בימי חול ובסופי שבוע נאספו מהאפוטרופוסים באמצעות שאלון. זמן השהייה בחוץ שימש כמדד מרכזי לפעילות הגופנית הלא-מאורגנת של הילדים, משום שידוע כי ילדים בפינלנד מאופיינים ברמה גבוהה במיוחד של ניידות עצמאית, הגבוהה ביותר בעולם.
הוערכה ההשתתפות בספורט מאורגן לאורך כל השנה. אפוטרופוסים שדיווחו על השתתפות ילדיהם בספורט מאורגן התבקשו לציין באילו ענפי ספורט מאורגנים השתתפו הילדים.

על פי מספר ענפי הספורט השונים שדווחו בכל נקודת זמן, ההשתתפות בספורט חולקה לשלוש קטגוריות:
אי-השתתפות.
השתתפות בענף ספורט אחד.
השתתפות במספר ענפי ספורט – השתתפות בשני ענפי ספורט או יותר.
אנתרופומטריה
בכל נקודת המדידה, נמדדו גובהם ומשקל גופם של הילדים בתנאים סטנדרטיים. המשתתפים היו יחפים ולבשו בגדי ספורט קלים, כדי להבטיח אחידות ודיוק במדידות. הגובה נמדד באמצעות סטדיומטר בדיוק של 0.1 ס"מ, ומשקל הגוף נמדד באמצעות משקל דיגיטלי בדיוק של 0.1 ק"ג.
פעילות גופנית
בנקודת המעקב הראשונה נמדדה הפעילות הגופנית של הילדים באמצעות אקסלרומטרים. המשתתפים התבקשו לענוד את האקסלרומטר על חגורה אלסטית, הממוקמת על הירך הימנית, במשך 7 ימים רצופים, למעט ימים שבהם הילד היה חולה. היה על המשתתפים לענוד את המכשיר מרגע ההתעוררות ולהסירו רק במהלך פעילויות במים, למשל מקלחת ושחייה, ולפני השינה.
משך ענידת האקסלרומטר הוגדר כזמן המעקב היומי, לאחר שהופחתו ממנו פרקי זמן שבהם המכשיר לא נענד ושעות השינה. המשתתפים נכללו בניתוח אם סיפקו לפחות שני ימי חול תקפים ויום אחד תקף בסוף השבוע, ובכל יום נדרשו לפחות 10 שעות של ענידת האקסלרומטר.
בהתאם לנתונים שהתקבלו מהאקסלרומטרים הזמן שהוקדש לרמות שונות של פעילות סווג לארבע קטגוריות:
התנהגות יושבנית
פעילות גופנית קלה
פעילות גופנית בעצימות בינונית
פעילות גופנית בעצימות נמרצת
כושר גופני
הכושר הגופני הוערך בנקודת המדידה השלישית (T3) באמצעות שלושה מבחנים: מבחן סבולת שרירי בטן המכונה curl-up, מבחן שכיבות סמיכה ומבחן ביפ. מבחנים אלה היו חלק ממערכת הניטור הלאומית הפינית לכושר גופני.
מבחן curl-up העריך את סבולת השרירים של מרכז הגוף. המשתתפים ביצעו מספר רב ככל האפשר של "כפיפות בטן", בהתאם לקצב קבוע שהושמע באמצעות קלטת שמע. המספר המרבי של כפיפות בטן שבוצעו כהלכה היה 75. בתנוחת המוצא שכב הנבדק על גבו על מזרן, כשהברכיים כפופות בזווית של כ-100 מעלות, העקבים מונחים על הרצפה וכפות הרגליים מעט מרוחקות זו מזו. הזרועות היו ישרות, האצבעות פרושות לצד הגוף וקצות האצבעות היו בקצה של קו מסומן על המזרן. בכל חזרה היה על המשתתף להרים את פלג גופו העליון כך שקצות האצבעות יחליקו על פני המזרן עד לקצה הנגדי של האזור המסומן, שרוחבו 8 ס"מ. לאחר מכן הראש חזר לגעת במזרן, בין החזרות. המבחן נמשך עד שהמשתתף לא היה מסוגל עוד לשמור על הקצב או על ביצוע נכון של התנועה. העקבים נדרשו להישאר במגע עם הרצפה לאורך כל המבחן. התוצאה הייתה מספר החזרות שבוצעו כהלכה.
כוח וסבולת השרירים של פלג הגוף העליון הוערכו באמצעות מבחן שכיבות סמיכה שנמשך 60 שניות. המשתתפים התחילו בתנוחת שכיבה על הבטן על מזרן, כאשר הידיים מונחות בערך ברוחב הכתפיים והאצבעות פונות קדימה. מיקום הידיים נחשב מתאים כאשר האגודלים נגעו בכתפיים. נקודות התמיכה היו כפות הרגליים (אצל בנים) או הברכיים (אצל בנות), כאשר הרגליים לא היו מרוחקות יותר מרוחב האגן. התנועה התחילה בתנוחה העליונה, כאשר הזרועות ישרות, וכללה הורדת הגוף עד שהזרועות העליונות היו מקבילות לרצפה, ולאחר מכן חזרה לתנוחת המוצא. לאורך כל המבחן התבקשו המשתתפים לשמור על מרכז גוף ישר ויציב (זווית האגן 160–180 מעלות) ולשמור את הראש מיושר עם הגוף. התוצאה הייתה מספר שכיבות הסמיכה שבוצעו כהלכה בתוך 60 שניות.
הכושר האירובי הוערך באמצעות מבחן ביפ. המשתתפים רצו הלוך ושוב לאורך מסלול באורך 20 מטרים, בהתאם לאותות קוליים ("ביפים") והמשיכו כל עוד הצליחו לשמור על הקצב הנדרש. מהירות הריצה ההתחלתית הייתה 8.5 קמ"ש והיא הוגברה מדי דקה בערךב-0.5 קמ"ש. המבחן הסתיים כאשר המשתתף הפסיק מרצונו או כאשר לא הצליח להגיע בזמן לקו המסומן, בשתי הזדמנויות רצופות. התוצאה הסופית הייתה מספר מקטעי הריצה המלאים של 20 מטרים שהנבחנים השלימו בהצלחה.
מיומנויות מוטוריות
המיומנויות המוטוריות של הילדים הוערכו באמצעות רכיבים נבחרים מתוך מבחנים סטנדרטיים. ב- T1 וב- T2 נעשה שימוש בגרסה מותאמת של המבחן להתפתחות המוטוריקה הגסה, מהדורה שלישית (TGMD-3) שכללה תת-מבחנים ספציפיים להערכת מיומנויות תנועה ומיומנויות שליטה בחפץ.
מרכיבי מיומנויות התנועה (LMS) כללו קפיצה על רגל אחת (ציון 0–8 נקודות) ודילוג (ציון 0–6 נקודות), ואילו מרכיבי מיומנויות השליטה בחפץ (OCS) כללו כדרור במקום ביד אחת (0–6 נקודות) וזריקה עילית (0–8 נקודות). תת-מבחנים אלה נבחרו משום שהם מייצגים היטב את המרכיבים של מיומנויות התנועה ומיומנויות השליטה בחפץ. הציון המרבי הן ב-LMS והן ב-OCS היה 14 נקודות, ולכן טווח הציונים הכולל של מיומנויות התנועה הבסיסיות (FMS) היה 28-0 נקודות.

ב- T3 הוערכו המיומנויות המוטוריות באמצעות מבחנים מתוך מערכת הניטור הלאומית הפינית לתפקוד גופני בקרב ילדים בגיל בית הספר. באופן ספציפי, מרכיבי המיומנויות המוטוריות הוערכו באמצעות מבחן משולב של זריקה–תפיסה ומבחן "קפיצה מחומשת".
מבחן הזריקה–תפיסה המשולב מעריך מיומנויות שליטה בחפץ, תיאום תפיסתי-מוטורי וכוח של פלג הגוף העליון. במבחן זה זורקים כדור טניס בזריקה עילית ביד אחת 20 פעמים לעבר אזור מטרה מוגדר בגודל של 1.5 × 1.5 מטר, כאשר הקצה התחתון של המטרה ממוקם בגובה של 90 ס"מ מעל הרצפה. מרחק הזריקה היה 7 מטרים לבנות ו-8 מטרים לבנים. הוא סומן בבירור על הרצפה. לאחר שהכדור קופץ פעם אחת על הרצפה, על המשתתף היה לתפוס אותו. הציון הסופי הוא מספר רצפי הזריקה–תפיסה שבוצעו בהצלחה.
במבחן "קפיצה מחומשת" המשתתף מבצע חמש קפיצות רצופות לסירוגין על רגל ימין ורגל שמאל, ללא הרצה. המבחן מתחיל בניתור בשתי הרגליים יחד. בתנוחת המוצא כפות הרגליים נמצאות בערך ברוחב הכתפיים. המשתתף מנתר בשתי הרגליים יחד, נוחת על רגל אחת, וממשיך בקפיצות לסירוגין על רגל ימין ושמאל. הנחיתה הסופית מתבצעת על שתי הרגליים יחד. נמדד המרחק שהושג בתרגיל.

תוצאות

במחקר השתתפו 1,115 ילדים פינים (50.0% בנות) בגילאי 3–14 שנים. הילדים הוערכו בשלוש נקודות זמן: T1 – גילאי 3–8 שנים, גיל ממוצע 5.4 שנים; T2 – גילאי 6–11 שנים, גיל ממוצע 8.8 שנים; T3 – גילאי 9–14 שנים, גיל ממוצע 11.6 שנים.
ניתוח הנתונים זיהה ארבעה דפוסי השתתפות מובחנים, שמאפייניהם מבחינת זמן שהייה בחוץ והשתתפות בספורט. מודל בעל ארבעה פרופילים נבחר כמודל האופטימלי.
ארבעת הפרופילים היו:
השתתפות במספר ענפי ספורט, כלומר שני ענפים ומעלה עם זמן שהייה רב בחוץ. בקבוצה זו 234 נבדקים. להלן: ריבוי ענפים–זמן רב בחוץ.

השתתפות במספר ענפי ספורט, כלומר שני ענפים ומעלה, עם זמן שהייה בינוני בחוץ. בקבוצה זו היו 310 נבדקים. להלן: ריבוי ענפים–זמן בינוני בחוץ.

השתתפות בענף ספורט אחד עם זמן שהייה מועט בחוץ. בקבוצה זו היו 275 נבדקים. להלן: ענף אחד–זמן מועט בחוץ.

השתתפות מועטה בספורט מאורגן עם זמן שהייה רב בחוץ. בקבוצה זו היו 296 נבדקים. להלן: מעט ספורט–זמן רב בחוץ.

זמן השהייה בחוץ בימי חול נראה בתחילה כעולה עם הגיל, והגיע לשיאו בנקודת הזמן T2 אך לאחר מכן הוא ירד. לגבי השהייה בחוץ בסופי שבוע, נצפתה ירידה לאחר T2 עד לרמות שהיו אפילו נמוכות יותר מאלה שנמדדו בנקודת הבסיס. בהשוואה בין הפרופילים, נצפו דמיון בדפוסי זמן השהייה בחוץ ובהשתתפות בספורט בכל הפרופילים.
השוואת הפרופילים הראתה כי הפרופיל של ריבוי ענפים–זמן רב בחוץ התאפיין ברמות גבוהות יותר באופן מובהק של פעילות גופנית, כושר גופני ומיומנויות מוטוריות בהשוואה לפרופילים האחרים. גם פרופיל ריבוי הענפים עם זמן שהייה בינוני בחוץ הציג תוצאות טובות יותר מהפרופילים "ענף אחד–זמן מועט בחוץ" ו-"מעט ספורט–זמן רב בחוץ".
הפרופיל של "ריבוי ענפים–זמן רב בחוץ" בהשוואה לפרופיל של "ריבוי ענפים–זמן בינוני בחוץ", התאפיין ב:
פחות זמן יושבני
רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית בעצימות בינונית עד נמרצת
מיומנויות מוטוריות טובות יותר
הפרופיל "ענף אחד–זמן מועט בחוץ" הציג את הערכים הנמוכים ביותר של פעילות גופנית בעצימות בינונית עד נמרצת.
הפרופיל "מעט ספורט–זמן רב בחוץ" התאפיין ברמות נמוכות יותר של כושר גופני.
ממוצעי הערכים שנמדדו מסוכמים בטבלה מספר 1.
MVPA = פעילות גופנית מתונה עד נמרצת – moderate-to-vigorous physical activity
LMS = מיומנויות תנועתיות/ מיומנויות ניידות – Locomotor skills
OCS = מיומנות שליטה בחפץ – object control skill
FMS = מיומנויות תנועה בסיסיות – Fundamental movement skills

דיון

מחקר זה זיהה ארבעה פרופילים מובחנים של השתתפות בספורט מאורגן ושל זמן פעילות בחוץ שאינה מאורגנת בקרב ילדים בני 3–14 שנים, ובכך הדגיש את הדרכים המגוונות שבהן ילדים עוסקים בפעילות גופנית.
בהתאם למודל DMSP המדגיש את החשיבות של פעילות גופנית הן במסגרת מאורגנת והן במסגרת שאינה מאורגנת במהלך שנות ההתנסות המוקדמות, ממצאים אלה מספקים תובנה חדשה לגבי החשיבות ההתפתחותית של האיזון בין שני ההקשרים המרכזיים הללו של פעילות גופנית, בכל הנוגע לרמת הפעילות הגופנית הכוללת, לכושר הגופני ולהתפתחות המיומנויות המוטוריות.

למיטב ידיעתם של החוקרים, זהו אחד המחקרים הראשונים המדגימים את המשמעות ההתפתחותית של פרופילי השתתפות כאלה לאורך תקופת הילדות.
הפרופיל שנראה כמועיל ביותר מבחינת פעילות גופנית, כושר גופני ומיומנויות מוטוריות היה פרופיל של השתתפות במספר ענפי ספורט לצד זמן רב בפעילות בחוץ, שכן הוא הציג באופן עקבי את הרמות הגבוהות ביותר בכל המשתנים שנמדדו.
ממצא זה מצביע על כך ששילוב בין השתתפות במספר ענפי ספורט לבין שהייה משמעותית בחוץ עשוי להציע לילדים את מגוון היתרונות הגופניים הרחב ביותר. מגוון הפעילויות והתכנים התנועתיים מקדם התפתחות גופנית כוללת ומפתח את היכולות הגופניות של הילדים באופן רחב יותר.
הפרופיל של השתתפות במספר ענפי ספורט לצד זמן מתון בפעילות בחוץ הציג אף הוא תוצאות טובות יותר בהשוואה לפרופילים של השתתפות בענף ספורט אחד, פעילות ספורטיבית שאינה מאורגנת, אף כי היה פחות מיטבי מהפרופיל של השתתפות במספר ענפי ספורט לצד זמן רב בפעילות בחוץ.
ממצא זה מצביע על כך שעצם ההשתתפות במספר ענפי ספורט אינה בהכרח אופטימלית כשלעצמה. במקום זאת, נראה כי זמן רב יותר בפעילות בחוץ חשוב לשיפור רמות הפעילות הגופנית והמיומנויות המוטוריות. לפיכך, זמן הפעילות בחוץ הוא מרכיב חיוני בפעילות הגופנית של ילדים, ממצא הנתמך גם במחקרים קודמים.
ממצא זה מלמד כי אף שהשתתפות במספר ענפי ספורט היא מועילה, למשך הזמן שהילדים מבלים בפעילות בחוץ יש תפקיד מרכזי במיצוי היתרונות הללו. ייתכן שפעילויות בחוץ מספקות הזדמנויות ייחודיות לאתגרים גופניים ולפיתוח מיומנויות, שאינן בהכרח זמינות במסגרת פעילויות ספורטיביות אחרות.

השתתפות במספר ענפי ספורט, ובכך דחיית ההתמחות המוקדמת בענף אחד, הוכרה גם כמרכיב חיוני במסלולי התפתחות של ספורטאים, ובכך ההשתתפות במספר ענפים תומכת בהתפתחות הספורטיבית ומגדילה את הפוטנציאל להצלחה ספורטיבית.
הפרופיל של השתתפות בענף ספורט אחד ומעט זמן בפעילות בחוץ הציג את הערכים הנמוכים ביותר של פעילות גופנית, דבר המדגיש את המגבלות של התמקדות בענף ספורט יחיד ללא חשיפה מספקת לפעילות בחוץ. פרופיל זה עשוי להפיק תועלת מהרחבת מגוון הפעילויות או מהגדלת זמן הפעילות בחוץ, כדי לשפר את בריאותם הגופנית ואת מיומנויותיהם המוטוריות.
הפרופיל של מעט השתתפות בספורט וזמן רב בפעילות בחוץ הציג רמות נמוכות יותר של כושר גופני ושל מיומנויות מוטוריות בהשוואה לפרופילים של השתתפות במספר ענפי ספורט. אף שזמן פעילות בחוץ מועיל, היעדר פעילות ספורטיבית מאורגנת עלול להגביל את התפתחות הכושר הגופני והמיומנויות המוטוריות. פעילות ספורטיבית מאורגנת עשויה לספק אימון ממוקד ופיתוח מיומנויות, שקשה יותר להשיג אותן באמצעות פעילויות שאינן מאורגנות.

מעניין לציין כי לא זוהה פרופיל שהתאפיין הן במעט זמן בפעילות בחוץ והן בהשתתפות מועטה בספורט מאורגן. ייתכן שהדבר נובע משיעור הנשירה הגבוה יותר בקרב המשתתפים שהיו פחות פעילים מבחינה גופנית. לכן, ייתכן שילדים בעלי רמות הכושר והמיומנויות הנמוכות ביותר, אשר ייתכן שהיו משתייכים לפרופיל כזה, כבר לא השתתפו במחקר בשלב זה.
כתוצאה מכך, ייתכן שההבדלים שנצפו בין הפרופילים היו גדולים אף יותר אילו זוהה פרופיל כזה.

לתוצאות מחקר זה יש השלכות חשובות למחקר ולמעשה בעתיד. על החוקרים להמשיך ולבחון את היתרונות הספציפיים של השתתפות במספר ענפי ספורט ושל פעילויות בחוץ, תוך התחשבות בגורמים כגון סוג ענפי הספורט, משך הזמן ועוצמת הפעילות בחוץ.
אנשי מקצוע, ובהם אנשי חינוך ומאמנים, יכולים להשתמש בתובנות אלה כדי לתכנן תוכניות המעודדות מגוון של פעילויות גופניות המגדילות למקסימום האפשרי את זמן הפעילות בחוץ, ובכך הן תומכות בהתפתחות הגופנית הכוללת של ילדים וכן בבריאותם הנפשית וברווחתם.
בנוסף לכך, שיתוף פעולה בין מאמנים למועדוני ספורט חיוני כדי לאפשר לילדים להשתתף במספר ענפי ספורט במסגרת מגבלות לוחות הזמנים שלהם, ולהבטיח שדרישות האימונים החופפות יישארו ניתנות לניהול ולא ייצרו עומס בלתי סביר.

חוזקות ומגבלות

למחקר זה כמה חוזקות ראויות לציון. ראשית, הוא מבוסס על פרויקט רחב היקף, הכולל מאגר נתונים מקיף ומגוון מכל רחבי פינלנד. הדבר איפשר ניתוחים מהימנים ומחזק את יכולת ההכללה של הממצאים. פרוטוקול המדידות המקיף כלל מגוון רחב של משתנים, ובכך סיפק תמונה רב-ממדית של התופעות הנחקרות.
יתר על כן, פרוטוקולי המדידה הותאמו כך שיהיו מתאימים מבחינה התפתחותית לכל קבוצת הגיל. נעשה שימוש במבחנים שונים בקרב ילדים צעירים ומבוגרים יותר, כדי להבטיח שההערכות ישקפו יכולות הרלוונטיות לגיל ויספקו מידע תקף לאורך טווח הגילים 3–14 שנים. אף שגישה זו משפרת את ההתאמה והדיוק של המדידות, היא גם מגבילה את האפשרות להשוואה ישירה של חלק מהמשתנים בין הגילים, ומקשה על מעקב אחר שינויים התפתחותיים לאורך זמן. עם זאת, בהתחשב בטווח הגילים הרחב של המשתתפים, השימוש בפרוטוקולי בדיקה המותאמים לגיל היה בחירה מתודולוגית הכרחית ומוצדקת.

למרות חוזקותיו של המחקר, יש להביא בחשבון כמה מגבלות. לא כל המדידות הושלמו בהצלחה על ידי כל המשתתפים בכל נקודת זמן, וחלק מהילדים לא השתתפו בהערכות המעקב, דבר שהוביל לנתונים חסרים ולנשירה, האופייניים למחקרי אורך. אף שכמות הנתונים החסרים הייתה ניכרת, במיוחד בנקודת המדידה T3 , המדגם הגדול הבטיח שמספר המשתתפים שעבורם היו נתונים בכל שלוש נקודות הזמן נותר מספיק לצורך הניתוח.
בנוסף לכך, לא ניתן לשלול את ההשפעה האפשרית של מגפת הקורונה על דפוסי הפעילות הגופנית של הילדים במהלך תקופת המחקר.

מסקנות

מחקר זה מדגיש הבדלים ניכרים ברמות הפעילות הגופנית, בכושר הגופני ובמיומנויות המוטוריות בקרב ילדים בני 3–14 שנים, בהתאם לפרופילים השונים של זמן פעילות בחוץ והשתתפות בספורט מאורגן.
ילדים שהשתתפו במספר ענפי ספורט והשתייכו לפרופיל של זמן רב בפעילות בחוץ הציגו רמות גבוהות יותר של פעילות גופנית כוללת, כושר גופני טוב יותר ומיומנויות מוטוריות מפותחות יותר בהשוואה לפרופילים האחרים. לעומת זאת, ילדים שהשתתפו בענף ספורט אחד והקדישו מעט זמן לפעילות בחוץ הציגו את רמות הפעילות הגופנית הנמוכות ביותר בהשוואה לקבוצות האחרות.
ממצאים אלה מדגישים כי לאיזון בין השתתפות בפעילות גופנית מאורגנת לבין השתתפות בפעילות גופנית שאינה מאורגנת יש תפקיד משמעותי בהתפתחות רמות הפעילות הגופנית הכוללת, הכושר הגופני והמיומנויות המוטוריות במהלך הילדות.
ממצא חדשני מצביע על כך ששילובים בלתי מאוזנים של פעילות גופנית מאורגנת ושאינה מאורגנת, או של השתתפות בספורט, עשויים להוביל לתוצאות התפתחותיות שונות מבחינת הפעילות הגופנית, הכושר הגופני והמיומנויות המוטוריות.
מבחינה מעשית, התוצאות תומכות ביוזמות המעודדות השתתפות במספר ענפי ספורט לצד הזדמנויות רבות לפעילות בחוץ שאינה מאורגנת. יש לפרש את המסקנות תוך התחשבות במגבלות המחקר.
התערבויות ומדיניות עתידיות צריכות לבחון דרכים לתמיכה בהשתתפות מתמשכת הן בספורט מאורגן והן בפעילויות שאינן מאורגנות, כדי לטפח התפתחות גופנית מקיפה.

מקור:

LUUKKAINEN, N, COTE, J, TOLVANEN, A, SARKKINEN, E, NIEMISTO, D, SAAKSLAHTI, A & LAUKKANEN, A. (2026). Comparison of Physical Activity, Fitness, and Motor Skills between Profiles of Sport Participation and Outdoor Time during 9 Yr of Childhood. Medicine & Science in Sports & Exercise, 58, 1741-1750. https://doi.org/10.1249/MSS.0000000000003999

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן