מרכז קיפניס לספרות ילדים

מאת פרופ' רוחמה אלבג

לוין קיפניס נולד בעיירה אושומיר, פלך ווהלין, אוקראינה. למד ב"חדר" וב"תלמוד תורה". נהג להעתיק בחשאי פסוקים מקירות בית הכנסת ולגלף בעץ את דמויות בעלי החיים והכרובים פורשי הכנפיים שעל ארון הקודש.

בתים בעיירה אושומיר

כלייזמר באושומיר

בעידודו של אביו למד כתיבת "סתם" והחל להעתיק מזוזות בעבור תושבי העיירה. בהמשך, העתיק את התורה ואף הלבישה בפרוכת והיא זכתה לכבוד בבית הכנסת. בן 12, כבר עזר בכלכלת הבית כמורה לעברית בכפרי הסביבה.

משהגיע לידיו עיתון "הפרחים" בעריכת י' לבנר, כתב וצייר עיתון משלו בשם "פרחי לוי".

אחד מגליונות "הפרחים" בעריכת י.ב. לבנר

בן 14, התפרסם שירו הראשון "הילד החולה" בשבועון "הפרחים" והנער לוין קיפניס היה למשתתף קבוע בעיתון שם הודפסו ציורי נוי שלו, חידותיו המצוירות, שיריו וסיפוריו. בתקופה זו של חייו החל גם את לימודיו הכלליים. הוא ייסד בעיירתו "חדר מתוקן" לבנים ולבנות, ריכז את בני הנוער, נוסדה ספרייה עברית, נערכו נשפים והצגות בעברית ו"פרחה העבודה הציונית"

בגיל 15, בשנת 1909, פנה אל בית הספר "בצלאל" בירושלים במכתב מחורז ומנוקד ומתחנן בבקשה "להיכנס תחת כנפיו" אולם בשל גילו הצעיר, נדחתה בקשתו.

בשנת התרע"ג, 1913, עלה לוין קיפניס לארץ ומיד בבואו הגשים את חלומו והחל ללמוד ב"בצלאל". באותה שנה פרצה "מלחמת השפות" בארץ, שלוין לקח בה חלק, והוקם בירושלים סמינר עברי ראשון לגננות וגן ילדים עברי בהנהלת חסיה פיינסוד-סוקניק. לוין קיפניס, שהיה אורח קבוע בגן, נוכח בחסרונם של שירים וסיפורים מקוריים והחל ליצור רפרטואר חדש של שירי זמר עבריים, משחקי שיר, אגדות וסיפורים.

בחג החנוכה תרע"ה, 1915, כתב את שירו הראשון לילדים "נס חנוכה". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגר בית הספר "בצלאל" ולוין קיפניס עבר לתל-אביב שם סייע בהוצאה לאור של "הספריה הקטנה לילדים". בהיותו נתין עותמני, נתפס מספר פעמים על ידי הטורקים, נאסר ונפדה. עבד כשומר בכרמי רחובות וראשון לציון, עבד ביקב בראשון לציון ובתקופת הגירוש נדד עד מסחה, היא כפר תבור, ועסק שם בכריתת אלונים. בהמשך הגיע לחדרה והיה למורה לילדי התימנים. שם כתב את ספרו "לקבר אבות".

"לקבר אבות"- מחזור אידיליות מאת לוין קיפניס שגם עיצב את הכריכה ואת הכותרות בספר.

עם הסתלקותו של השלטון הטורקי ומתן הצהרת בלפור על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, כתב את השירים "המשיח" ו"עורה ישראל". בעת טיול במדבר יהודה, לרגלי אחד הצוקים התלולים, כתב את שיר הלכת "אל ראש ההר" שהיה מאוחר יותר להמנון ההעפלה.

בשנת התרע"ט, 1919, חזר לוין קיפניס לירושלים שם התמנה על ידי ד"ר לוריא, ראש מחלקת החינוך, ככותב חומרים ספרותיים לגני הילדים. במשך שנתיים ימים הוציא 40 "גליונות לגננות" ואף לימד את הגננות לשיר את השירים ולשחק את המשחקים. את חמשת הגיליונות הראשונים כתב במו ידיו ושכפל אותם בהקטוגרף. כמו כן הוציא "שירים לבית הספר", שהולחנו על ידי אידלסון, קרצ'בסקי ועוד, וערך, יחד עם חברות התאחדות הגננות, את "גננו" – העיתון הראשון לחינוך לפעוטות.

בשנת 1921 ניהל בית יתומים בצפת. בשנת התרפ"ב, 1922, יצא לגרמניה להשתלמות בסמינר הממלכתי לאמנות שם יצאו לאור ספריו "לקבר אבות"; "אלף בית" – ספר האותיות מצויר על ידי זאב רבן, ידידו מ"בצלאל"; "מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת"; "מחרוזת" – קובץ של שבעים משיריו שכבר היו מוכרים ומושרים ברחבי הארץ. בשובו לארץ, כעבור שנתיים, התקבל כמורה בסמינר למורות ולגננות על שם לוינסקי בתל אביב ולימד שם מלאכת יד וקרטונז' בין השנים 1923-1956.

במקביל לימד גם בבית הספר לבנים ובבית ספר "גאולה" וערך את ביטאון הגננות "הד הגן". שנה מאוחר יותר הקים את תיאטרון הילדים שליד מרכז הגננות שאותו ניהל במשך עשרים וחמש שנה ואשר מרבית המחזות שהוצגו בו היו מפרי עטו. מאז, ועד יומו האחרון, התמיד ביצירתו.

רבים מסיפוריו ושיריו התפרסמו ב"דבר לילדים" מראשית הופעתו.

****

משל השועל והכד ב"דבר לילדים"

לשיריו נתחברו מנגינות על ידי טובי המוסיקאים בארץ. רבים מהם נתקבלו עם השנים כשירי עם. היה בקי ברזי הטבע ודייק מאוד בסיפוריו בתיאורי הפרחים ובהתנהגות בעלי החיים. הוא חש מחויבות להקניית ערכים ומסורת חג ומועד לילדים. דאג לקרבם אל סיפורי התורה בעיבודם. כתב שירים על אותיות הא"ב כדי להקל על הילדים את הלימוד. יצר את "ספרא" להכרת סופרי ישראל ויצירותיהם.

בשנת התרפ"ד, 1924, נשא לוין קיפניס לאישה את מרים לובמן, בת ראשון לציון. במשך עשר שנים התגורר עם רעייתו בתל-אביב ולאחר מכן החל בבניית ביתם בראשון לציון. בשנת התרצ"ב, 1935, הסתיימה הבנייה, אולם אז נפטרה מרים. לוין ושני ילדיו הקטנים שי וניצה התגוררו בבית החדש במשך שנה אחת שלאחריה עזב לתל-אביב. שם נישא, מאוחר יותר, לדבורה קרסנוב, גננת-מורה, שאיתה הוליד שני ילדים נוספים: טל ונטע. בית קיפניס בראשון לציון, שנבנה על גבעה, התנשא מעל הסביבה והיה מוקף פרדסים. את הבית העמיד לוין קיפניס לרשות ה"הגנה" ובתקופת המאורעות השתכנה בו המפקדה האזורית.

בשנותיו המאוחרות, במטרה לקדם את ספרות הילדים בארץ, הגה לוין קיפניס את הרעיון להקים מרכז לספרות ילדים ונוער וחבר, לשם כך, לסמינר לוינסקי בתל אביב. בינואר 1982, נוסד מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים, שאליו תרם את כל ארכיונו וכן סכום כסף לייסוד קרן למתן פרס כספי לעבודת מחקר. במרכז ספרייה הכוללת את מיטב היצירות שנכתבו לילדים; ארכיון כתבי יד של טובי היוצרים לילדים; אוסף מקראות עתיקות; בעבר שימש המרכז כסניף הישראלי של המועצה הבין-לאומית לספרות ילדים ונוער על יד אונסקו.

במשך למעלה משמונים שנות יצירה כתב לוין קיפניס כארבעת אלפים יצירות לילדים ולנוער בכל הז'אנרים: שירי זמר, שירים וחרוזים, סיפורים, אגדות, משלים, מחזות, חידות מחורזות ושירי משחק. לוין קיפניס חתן פרס טורוב (1956), פרס יציב (1962), פרס למדן (1974) וחתן פרס ישראל (1978). בשנת 1988 זכה בעיטור אנדרסן המוענק על ידי IBBY – המועצה הבין-לאומית לספרות ילדים ליד אונסקו.