עקרונות יישומיים לפעילות גופנית, שחייה וטיפול בבריכה לאנשים עם לקויות ראייה או עיוורון
מיכל ניסים1 נעמי אריאל1 ועינת אלתר2
1 המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
2 אלי"ע (ארגון לקידום ילדים עם עיוורון או לקויות ראיה)
תקציר
לקויות ראייה ועיוורון הם מוגבלויות נפוצות. מחקרים מראים כי פעילות גופנית במים מומלצת לאנשים עם לקויות ראייה ועיוורון. בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998), חובה לאפשר מעורבות שוויונית בכל תחומי החיים. חרף חקיקה זו קיימים חסמים סביבתיים להשתתפות בפעילות גופנית וטיפולית במים לאנשים עם לקויות ראייה או עיוורון. במאמר דעה זה מוצגים עקרונות ודגשים ייחודיים לעיצוב סביבת הבריכה והתאמת מתודת ההוראה או הטיפול לאנשים עם לקויות ראייה או עיוורון. יישום המוצע במאמר יאפשר לאנשי מקצועות המים לתת מענה מיטבי לצורכיהם של אנשים עם לקויות ראייה או עיוורון.
תארנים: לקויות ראיה ועיוורון, טיפול במים, שחייה מותאמת, נגישות
הארכת זמן כאמצעי הכרעה במשחקי טורנירים בינלאומיים בכדורגל – משמעות ונחיצות
יואב מקל 1אייל תעוז 1אייל אליקים 1דני נמט 2סיגל בן זקן 1אלון אליקים 1 , 2
1 המכללה האקדמית בוינגייט
2 מרכז הספורט וחטיבת הילדים, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא
תקציר
במשחקי כדורגל הנערכים בשלבים מתקדמים של טורנירים גדולים בעולם, נהוג להאריך את זמן המשחק בעוד 30 דקות, אם בתום 90 הדקות שהן אורכו של משחק רגיל, התוצאה שוויונית. אם התוצאה נשארת שוויונית גם לאחר שלב ההארכה, הקבוצות עוברות לשלב ההכרעה בבעיטות עונשין מ 11- מטר – חמש בעיטות לכל קבוצה – כדי לקבוע סופית איזוהי הקבוצה המנצחת. ההארכה בסיום המשחק הרגיל נועדה לאפשר הכרעה מתוך הליכי המשחק עצמו ולמנוע הכרעה בעקבות בעיטות עונשין. ואולם הארכת זמן שכזו, נוסף על התדירות הגבוהה של המשחקים בטורנירים, עלולה לגרום לעייפות רבה ואף לפציעות בקרב השחקנים. המחקר הנוכחי בדק אם הארכת זמן לאחר משחקים שהסתיימו בשוויון בשלבי הנוק-אאוט של טורנירים גדולים בעולם, הביאה להכרעה ולניצחון של אחת הקבוצות. לשם כך נאספו נתונים על משחקי נוק-אאוט בטורנירים שבהם נדרשו הארכות זמן שהביאו להכרעה, לעומת משחקים עם הארכות זמן שלא השיגו הכרעה, ושלאחריהן נדרשו בעיטות עונשין מ- 11 מטר כדי לקבוע איזו קבוצה היא המנצחת. הגדלת מספר הקבוצות המשתתפות בטורנירים גדולים בכדורגל בעולם לאורך השנים, הביאה לעלייה במספר משחקי הנוק-אאוט ובעקבות כך גם לעלייה במספר משחקי הנוק-אאוט שנדרשו בהם הארכות. ממעקב אחרי הטורנירים הגדולים נמצא כי באחוז ניכר של המשחקים לא השיגה הארכת הזמן הכרעה, ונדרשו בעיטות עונשין כדי לקבוע איזו קבוצה מנצחת ( 60.8% במשחקי הגביע העולמי, 61.3% במשחקי אליפות אירופה, ו- 92% במשחקי אליפות יבשת אמריקה). הממצאים על אודות משחקי הארכה ללא הכרעה, נוסף על העומסים המצטברים והסיכון העולה לפציעות בקרב השחקנים, מעלים תהיות ושאלות באשר לנחיצותה ולכדאיותה של הארכת הזמן בטורנירים גדולים בעולם.
תארנים: כדורגל, הארכת זמן, פציעות.
אז היה הדשא ירוק יותר? הכדורגל טוב יותר?
אמיר בן-פורת
אוניברסיטה בן גוריון בנגב
תקציר
עוד בטרם הסתיימה מלחמת העצמאות בשנת 1948 החל משחק הכדורגל להתחדש. מאז, ולאחר חבלי לידה של התארגנות ומחלוקות פוליטיות, משחקים כדורגל באופן מסודר כבר יותר משבעה עשורים. מדובר במשחקי הליגות השונות, משחקים של מועדונים ישראליים מול מועדונים מחוץ לארץ, ומשחקי הנבחרת הלאומית שהחלו זמן קצר לאחר הקמת המדינה, בעקבות קבלתה של ההתאחדות הישראלית לכדורגל כחברה בפיפ"א. מאמר זה עוסק בשאלה העולה מדי פעם בקרב אוהדי הכדורגל: מתי היה כדורגל טוב יותר? מדובר בהערכה ובשיפוט של השינויים שחלו בהקשר לכדורגל הישראלי, לרבות שינויים בכללי המשחק ובמצבים הסביבתיים בתקופותיו השונות, שהשפיעו על התנהלותו. מאמר זה נסמך על נתונים כַּמותניים: מספר משחקי הליגה הבכירה מאז 1949-1948 ועד היום, ממוצע השערים בכל עונה, תוצאות של משחקי הקבוצות הישראליות מול קבוצות זרות, והישגיה של נבחרת ישראל מאז ועד היום. אף שאין די בנתונים כמותניים בלבד, ניתן בכל זאת להפיק מהם מידע מושכל ותשובה, מסויגת אומנם, לשאלה מתי היה כאן כדורגל טוב יותר. הממצאים של מחקר זה מלמדים, כי מה שהיה הוא מה שקיים. בכמה היבטים הוא אומנם השתפר, אבל בקצב איטי מדי, עובדה שהותירה אותו במקומו הנמוך ביחס לעצמו וביחס לכדורגל העולמי.
תארנים: כדורגל, הערכה, שערים, קבוצות, נבחרת.
החינוך הגופני כגורם מגן להתנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל: הבדלי גיל ומגדר
רחל ניסנהולץ-גנות1, רותם מאור2, לני עופרי1, יעל סלע3, אבי זיגדון1, יוסי הראל פיש4, ריקי טסלר1
1אוניברסיטת אריאל
2המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
3המרכז האקדמי רופין
4אוניברסיטת בר אילן
תקציר
בעולם ובישראל הוראת החינוך הגופני (חנ"ג) נכללת בתוכנית הליבה של בתי הספר ומבוססת על תפיסה גופנית-בריאותית ועל הקניית הרגלי אורח חיים פעיל ובריא בקרב קהילת בית הספר. מחקרים מראים, כי השתתפות בני נוער בשיעורי החנ"ג יכולה להוביל לירידה בדפוסי התנהגויות סיכון ולעלייה במעורבות בפעילות גופנית גם מחוץ לכותלי בית-הספר. המחקר הנוכחי בחן באיזו מידה משתני החנ"ג בבית הספר (אהבה לשיעורי החינוך הגופני, משך הפעילות בשיעורי החינוך הגופני והשתתפות במגמת ספורט) משמשים גורמי מגן מפני התנהגויות סיכון (שכרות, שתיית אלכוהול מופרזת ועישון קנאביס) בקרב בני הנוער. מחקר זה הוא מחקר חתך (Cross Sectional) כמותני מתאמי ,המבוסס על ניתוח משני של נתוני ה- HBSC (Health Behavior In School Age Children) בישראל לשנת 2019-2018. אוכלוסיית המחקר כללה 4,407 תלמידים מכיתות ו', ח', י'-י"ב, מהמגזר הממלכתי (54%), הממלכתי-דתי (14%) והערבי (32%) אשר ענו על שאלות ההרחבה בנושא החינוך הגופני והתנהגויות הסיכון. מהמחקר עולה כי אהבה לשיעורי החנ"ג ומשך הפעילות בשיעורים אלה מהווים גורמי מגן מפני התנהגויות הסיכון שנבדקו. בנוסף, השתתפות במגמת ספורט מהווה גורם מגן למניעת שכרות ושתייה מופרזת בקרב בני הנוער. נמצא קשר שלילי בין דיווח על אהבה לשיעורי החנ"ג ומשך הפעילות בשיעורים אלה לבין התנהגויות סיכון. המחקר מתמקד בחשיבות שיש למקצוע החנ"ג בבתי הספר לצמצום התנהגויות סיכון בקרב בני הנוער. מומלץ לקובעי המדיניות לפתח תוכניות התערבות במסגרת שיעורי החנ"ג כדי לסייע בהתמודדות עם התנהגויות סיכון של בני נוער ליצירת דור עתיד בריא יותר.
תארנים: חינוך גופני, התנהגויות סיכון, מגדר, גיל, בית הספר
פעילות גופנית בקרב אימהות לילדים מהמגזר הדתי לאומי: הרגלים, מניעים וחסמים
בת עמי אברהם וסימה זך
המכללה האקדמית בוינגייט
תקציר
על אף המלצות ארגון הבריאות העולמי על ביצוע פעילות גופנית קבועה ועל אף חשיבותה ותרומתה של פעילות זו הן במובן הפיזי הן במובן הנפשי, אימהות לילדים מתקשות לבצע פעילות גופנית ולהתמיד בה. הסיבות לכך מגוונות, בעיקר מחסור בזמן, ריבוי מטלות, עייפות, אי מציאת סידור לילדים ועלות גבוהה של המסגרות המציעות זאת. בישראל לא נערכו עד כה מחקרים הבוחנים את הרגלי הפעילות הגופנית בקרב המגזר הדתי לאומי כמגזר עצמאי; במחקר זה ביקשו המחברות ללמוד כיצד ניתן לעודד פעילות גופנית אצל אימהות במגזר זה למרות ריבוי המטלות וריבוי הילדים. 356 אימהות מן המגזר הדתי לאומי עד גיל 45 השתתפו במחקר וענו על שאלון הרגלים, מניעים וחסמים לפעילות גופנית. נמצא קשר ישר בין מספר הילדים לפעילות גופנית: ככל שמספר הילדים עולה, כך עולה אחוז האימהות המבצעות פעילות גופנית, וכן גם עולה משך הפעילות השבועית. עוד נמצא כי יש קשר ישר בין גיל האימהות לפעילות גופנית. החסם העיקרי בקרב נשים פעילות ולא פעילות הוא "סדר יום עמוס", ללא הבדל בין הקבוצות, ואילו הטיעונים "אין לי כוח" ו"דורש יותר מדי משמעת עצמית" נמצאו כחסמים משניים עם הבדל מובהק בין הקבוצות, כאשר האחוזים גבוהים משמעותית בקרב נשים שאינן פעילות. 79.5% מן הנשים מבצעות לפחות פעילות גופנית שבועית אחת בתשלום, וכן 71.5% מבצעות לפחות פעילות גופנית אחת בשבוע במסגרת קבועה. ניתן ללמוד על הקשר שבין תשלום עבור הפעילות ושילוב פעילות באופן קבוע בתוך לוח הזמנים לבין התמדה בפעילות גופנית; ייתכן שפעילויות מסוג זה מחזקות את הרגשת המחויבות ולכן את ההתמדה בה. עידוד נשים לפעילות צריך להתמקד בהצבת מטרות, בתכנון ובניהול זמן לפעילות, במחויבות ובשיפור הרגשתן המנטלית.
תארנים: נשים, דתיות, אורח חיים, בריאות






