משחקי החורף האולימפיים חלק ג', לייק פלסיד 1932

משחקי החורף האולימפיים ב-1932 נערכו בלייק פלסיד שבצפון מדינת ניו יורק. הרעיון להביא את משחקי החורף ללייק פלסיד היה בראש ובראשונה פרי יוזמתו של גודפרי דיואי. אביו, מלוויל דיואי, ייסד את שיטת המיון העשרונית דיואי, וכן סייע בהקמת מועדון לייק פלסיד בשנת 1895. המועדון הוקם תחילה כאתר נופש קיצי, אך בשנת 1904 החליט מלוויל דיואי לפתוח אותו גם לפעילות חורף, והוא התפרסם בזכות ענפי ספורט החורף שבו.
גודפרי דיואי השתתף במשחקי החורף האולימפיים בסנט מוריץ ב-1928 כמנהל נבחרת הסקי של ארצות הברית ואף נשא את דגל ארצות הברית בטקס הפתיחה. שם השתכנע שלייק פלסיד מסוגלת לארגן את משחקי החורף. ערים אמריקאיות נוספות וכן מונטריאול התמודדו על האירוח, אך בישיבת הוועד האולימפי הבינלאומי בלוזאן שבשווייץ, ב-10 באפריל 1929, הוענקה ללייק פלסיד הזכות לארח את משחקי החורף האולימפיים.
אף שלייק פלסיד נהנתה ממתקנים מצוינים לסקי ולהחלקה על הקרח, לא היה בה מסלול מזחלות (בובסליי), וב-1929 הייתה בה רק מקפצת סקי קטנה בגובה 25 מטרים. דיואי זכה לתמיכתו של מושל ניו יורק, פרנקלין ד' רוזוולט, שחתם על חוק המתיר למדינה לבנות מסלול בובסליי על קרקעות פרטיות אם תזכה לייק פלסיד באירוח. מחויבותו של רוזוולט, יחד עם תוכניותיו המפורטות של דיואי למקפצה בגובה 60 מטרים, סייעו לשכנע את חברי הוועד האולימפי הבין לאומי.
השפל הכלכלי העולמי הקשה על ההכנות וגם צמצם את היקף המשתתפים. אך דיואי התמיד, ובעזרת רוזוולט הגיע עיקר המימון מבית המחוקקים של מדינת ניו יורק. רוזוולט, שלימים נבחר לארבע כהונות כנשיא ארצות הברית, הקים ועדה מדינתית זמנית ודחף לאישור התקציבים. בית המחוקקים אישר 125,000 דולר לבניית מסלול עגלות הקרח הראשון בצפון אמריקה. בסופו של דבר עלו המשחקים 1.05 מיליון דולר, שחלק גדול מהם הוקדש לבניית מסלול עגלות הקרח והאצטדיון האולימפי. לייק פלסיד בנתה את מסלול עגלות הקרח הראשון בארצות הברית, מקפצת סקי בגובה 60 מטרים, והוסיפה אולם החלקה מקורה, לראשונה במשחקי החורף.
לקראת המשחקים ניצב בפני הוועדה המארגנת אתגר מרכזי בדמות השפל הכלכלי העולמי. מדינות אחדות פרשו, ואחרות שלחו משלחות קטנות בשל עלויות הנסיעה לארצות הברית. שוודיה אף הובילה הצעה אירופית לדחות את המשחקים עד לשיפור המצב הכלכלי.
סמוך לפתיחת המשחקים, כמו פעמים רבות במשחקי החורף, מזג האוויר היה בכותרות. בלייק פלסיד כמעט שלא ירד שלג במשך חודשיים טרם המשחקים, וגל חום חריג הביא בינואר לטמפרטורות של מעל 10 מעלות צלזיוס. למרבה המזל, שתי סופות חורף סמוך לפתיחה פתרו את הבעיה.
על אף היקפם המצומצם, ועל אף הקשיים הכלכליים ואיומי המלחמה המוקדמים באירופה ובאסיה, משחקי החורף של 1932 הצליחו לבסס את לייק פלסיד כאחד המרכזים המובילים בעולם לספורט חורף וחיזקו את מעמדה כאתר נופש חורפי חשוב.
במשחקים השתתפו 21 נשים ו-231 גברים מ-17 מדינות.
שני ענפי ספורט נכללו במשחקים כענפי תצוגה: קרלינג ומרוץ מזחלות רתומות לכלבים. כמו כן נכללו כמקצועות הדגמה תחרויות החלקה מהירה על קרח לנשים.

עגלות קרח (Bobsleigh)

התחלת קיום אליפויות העולם בשנת 1930 הפכה את התחרויות הבינלאומיות לתכופות יותר, וגם תוכנית התחרויות שונתה. מקצה הארבעה/חמישה הוגבל לארבעה בלבד, ונוסף מקצה חדש – זוגות גברים. שינוי זה נותר השינוי היחיד בתוכנית עגלות הקרח במשך 70 שנה.
עם 14,000 צופים ביום הראשון של מקצה הרביעיות, ענף עגלות הקרח היה הענף הפופולרי ביותר במשחקי החורף של 1932.
זוגות – תנאי מזג האוויר השפיעו מאד על התוצאות. בתחרות, ביצע כל זוג 4 ניסיונות, שניים בכל יום של תחרות. הדרוג נקבע על פי הזמן המצטבר. בתחילת התחרות היה שלג על הקרח וכתוצאה מכך הזמנים היו איטיים. הזוג משוויץ רטו קפאדרוט ואוסקר גייר הוליך עם 2:05.88 ד' בעוד הזוג מארה"ב, האחים יוברט וקרטיס סטיבנס, תושבי לייק פלסיד, קבעו רק 2:13.10 ד' ודורגו במקום השלישי. בסבב ההחלקות השני, השלג כבר נמס והזמנים היו מהירים יותר: האחים סטיבנס קבעו 2:04.27 לעומת 2:07.21 של השוויצרים. התחממות שחלה ביום השני גרמה לכך שהמסלול הפך מהיר עוד יותר. האחים סטיבנס קבעו 1:59.69 ו-1:57.68 לעומת 2:03.52 ו-1:59.67 של השוויצרים ובסה"כ ניצחו האחים סטיבנס עם סכום זמנים של 8:14.74 לעומת 8:16.28 של השוויצרים.
רביעיות – בילי פיסק חזר להגן על התואר מסנט מוריץ 1928. איתו ברביעייה היו אדי איגן, האלוף האולימפי באיגרוף במשקל קל-כבד במשחקי אנטוורפן 1920, קליפורד גריי שהיה בצוותו של פיסק גם במשחקי סנט מוריץ 1928 וג'יי ג'יי אובראיין שזכה במדליית הכסף ב-1928, כחבר בצמד השני של ארה"ב. בשל תנאי מזג האוויר, היה צורך לדחות את פתיחת התחרות עד ל-14 בפברואר, ולמעשה היא נערכה לאחר טקס הסיום. התחרות שנדחתה תוכננה להסתיים ביום אחד, אך המתחרים מחו, והסבבים השלישי והרביעי נערכו ב-15 בפברואר. בשלושה הסבבים הראשונים קבע הצוות של פיסק את הזמנים המהירים ביותר: 2:00.52, 1:59.16, ו-1:57.41 מה שיצר פער של ארבע שניות לקראת הסבב האחרון. הצוות השני של ארה"ב היה המהיר ביותר בסבב הרביעי – 1:54.28 לעומת 1:56.69 של הצוות של פיסק, אך לא די היה בכך כדי למנוע מפיסק זכייה שנייה ברציפות בתואר. הזמנים המצטברים של שתי הרביעיות הראשונות היו: 7:53.68 ו-7:55.70. בצוות שזכה במדליית הכסף נכלל פול סטיבנס, אחיהם של הזוכים בזוגות.
אדי איגן הוא היחיד שזכה במדליות זהב במשחקים האולימפיים הן במשחקי החורף והן במשחקי הקיץ בענפי ספורט שונים.

גלישה נורדית (Cross Country Skiing)

שוב נערכו רק שני מקצועות סקי למרחקים – מרוצי הגברים ל-18 ק"מ ול-50 ק"מ. תנאי השלג בלייק פלאסיד בשנת 1932 היו קשים, שכן האזור חווה חורף יבש מאוד. זו הייתה התקופה שלפני ייצור שלג מלאכותי, ולכן במרוץ ל-50 ק"מ קוצר המסלול והגולשים הקיפו אותו פעמיים כדי להשלים את המרחק המלא. ביום המרוץ עצמו התחוללה סופת שלגים, שגרמה לדחיית הזינוק בשלוש שעות.
18 ק"מ – בניגוד למשחקי החורף של 1924 ו-1928, מרוץ ה-18 ק"מ היה התחרות הראשונה והקדים את מרוץ ה-50 ק"מ בשלושה ימים. שינוי זה בתוכנית היה ללא ספק פתרון טוב בהרבה עבור אותם גולשים שהתחרו בשני המרוצים.
מרוץ ה-18 ק"מ הציג שדה מתחרים חזק במיוחד, כולם בשיא כושרם התחרותי. בנבחרת נורווגיה היה יוהאן גרוטומסבראטן, המנצח ב-1928 שכעת היה בן 32, שזכה באליפות העולם 1931. ארנה רוסטאדסטואן היה אלוף העולם למרחק זה בשנת 1930, ואולה סטנן היה אלוף העולם ב-50 ק"מ בשנת 1931. בפינלנד הובילו את הנבחרת ולי סארינן, אלוף העולם ב-18 ק"מ בשנת 1929, ומרטי לאפלאינן. השוודי סוון אוטרסטראם, כעת בן 30, היה חדור מוטיבציה לאחר שחלה במהלך משחקי 1928. הוא נחשב למומחה ל-50 ק"מ.
בערב שלפני המרוץ היו תנאי מזג האוויר מושלמים לסקי למרחקים. אולם למחרת בבוקר עלתה הטמפרטורה, והדבר הקשה על הכנת המגלשיים לגלישה מיטבית. בתחרויות קודמות במזג אוויר מתון הראו השוודים יכולת מצוינת לבחור את שעוות הסקי המתאימה – וכך עשו גם הפעם. כבר בשלב מוקדם של המרוץ היה ברור שזה יהיה יום גדול לשוודיה. אוטרסטראם שלט במרוץ מהזינוק ועד הסיום וניצח בפער של שתי דקות בדיוק. זמנו היה 1:23:07 שעות. השוודי בן ה-24 אקסל ויקסטראם הפתיע את המומחים כשזכה במדליית הכסף, 17 שניות לפני סארינן שסיים שלישי. לאפלאינן סיים רביעי, והנורווגים שנחשבו למועמדים מובילים נאלצו להסתפק במקומות החמישי והשישי של רוסטאדסטואן וגרוטומסבראטן, ארבע דקות אחרי המנצח, בזמן 1:27:15, זמן שנחשב לו גם בתחרות השילוב הנורדי.
50 ק"מ – אחת הבעיות הגדולות של מארגני משחקי החורף של 1932 הייתה המחסור בשלג. מזג האוויר המתון במהלך מרוץ ה-18 ק"מ ואחריו המיס את השלג באזורים הפתוחים, ורק ביער נותר שלג בכמות מספקת להכשרת מסלול סקי למרחקים. לכן הוחלט להכין מסלול של 25 ק"מ למרוץ ה-50 ק"מ, שיוקף פעמיים, כאשר אזור הזינוק והסיום הועבר אל תוך היער, כמה קילומטרים מהבתים הקרובים ביותר. במהלך המרוץ הטמפרטורה הייתה סביב אפס מעלות, והתנאים היו סבירים למרות שכבת השלג הדקה. אורך המסלול בפועל היה 48.239 ק"מ.
כבר בשלב מוקדם התברר שזהו יום פיני. בהקפה הראשונה הוביל ולי סארינן, דקה לפני בן ארצו ואינו לייקאנן, ואחריהם השוודי סוון אוטרסטראם ושלושה נורווגים – ארנה רוסטאדסטואן, סיגורד וסטאד ואולה הגה (שסיים חמישי במרחק זה בסנט מוריץ ארבע שנים קודם לכן). הגה כבר פיגר בחמש דקות אחרי המוביל סארינן.
בהקפה השנייה דעך אוטרסטראם. בסיום הצליח סארינן המותש להיאחז בהובלה מול לייקאנן שסיים חזק, וניצח בפער של 20 שניות, בזמן 4:28:00 שע'. להגה הייתה ההקפה השנייה המהירה ביותר מבין כל הגולשים, אך הוא לא הצליח להדביק את רוסטאדסטואן במאבק על מדליית הארד. רוסטאדסטואן זינק שלוש דקות אחרי הגה, והצליח לקבוע זמן מהיר ממנו ב-11 שניות. מדליית הזהב של ולי סארינן הייתה הראשונה אי פעם שבה זכה פיני בענף סקי אולימפי.

בתמונה: נבחרת פינלנד בגלישה למרחקים ארוכים במשחקי לייק פלסיד 1935. משמאל לימין: ואלמרי טויקה, ולי סארינן, ואינו לייקנן, מאטי לאפאליינן

קרב משולב נורדי

נורווגיה זכתה בכל המדליות בקרב המשולב הנורדי במשחקי 1924 ו-1928 והגיעה למשחקי לייק פלסיד עם נבחרת חזקה במיוחד. את הקבוצה הוביל האלוף המגן על תוארו, יוהאן גרוטומסבראטן, “מלך הסקי” של משחקי 1928 ואלוף העולם בענף בשנים 1926 ו-1931, ולצדו האנס ויניארנגן, מדליסט הכסף מ-1928 ואלוף העולם בשנים 1929 ו-1930. את ההרכב הנורווגי השלימו אולה סטנן, מומחה לסקי למרחקים וקופץ סביר, וסוורה קולטרוד בן ה-23, שעוצמתו הייתה בקפיצות.
במרוץ ה-18 ק"מ ניצלו גרוטומסבראטן וסטנן את יכולתם בסקי למרחקים כדי לבנות יתרון מכריע על שאר המתחרים. במקום השלישי ניצב בהפתעה גדולה היפני האלמוני בן ה-23 הייגורו קוריאגאווה, שהקדים ביותר מדקה את ויניארנגן, ובמקום החמישי דורג יפני נוסף ומפתיע – טאקמיצו צובוקאוה. המומחים הסקנדינבים תהו לגבי יכולתם של היפנים בגבעת הקפיצות.
תחרות קפיצות הסקי במסגרת הקרב המשולב נערכה ביום שלמחרת המרוץ ל-18 ק"מ. הטוב ביותר בקפיצות היה השוויצרי פריץ קאופמן, עם שתי קפיצות יציבות למרחקים של 59.5 ו־60.5 מטרים, אולם מאחר שפיגר ביותר מ-32 דקות אחרי המוביל ב-18 ק"מ, לא היווה איום בדירוג הכללי. איש לא הצליח למנוע מגרוטומסבראטן להגן על תוארו. לאחר שסיים שישי בקפיצות, הוא ניצח בפער ברור וסיים את הקריירה האולימפית שלו עם שלוש מדליות זהב, אחת כסף ושתיים ארד. נורווגיה זכתה בארבעת המקומות הראשונים.

קפיצות סקי

הנורווגי זיגמונד רוד, מדליסט הכסף ב-1928, בן 24 כעת, היה המתמודד הבכיר היחיד שנותר מהמשתתפים במשחקי החורף של 1928. הוא היה המבוגר מבין שלושה אחים שעסקו בקפיצות סקי, והיה אלוף העולם בשנת 1929. הצטרף אליו אחיו בירגר, שזכה באליפות העולם בשנת 1931, כשהיה בן 19 בלבד. מעניין לציין כי שלושה מתוך ארבעת הקופצים בנבחרת ארצות הברית נולדו בנורווגיה.
המחסור בשלג יצר בעיות גדולות למארגנים, אך בזכות מאמצים רבים להביא שלג למדרון הקפיצה ממקומות גבוהים יותר בהרים, תחרות הקפיצות נערכה לפי המתוכנן.
בשלב הראשון ביצע הנורווגי האנס בק קפיצה טובה של 71.5 מטר, שהעניקה לו 116.5 נקודות. בירגר רוד היה במקום השני עם 113.9 נקודות,. השוודי סוון אריקסון דורג במקום השלישי – 110.3 נק' ואחריו בצמוד קארה וולברג מנורווגיה, זיגמונד רוד, ופריץ קאופמן, שהיה הטוב ביותר בתחרות הקפיצות בקרב המשולב הנורדי.
בסבב השני ניסה בק להבטיח את מדליית הזהב ללא סיכון, וקפץ בצורה בטוחה למרחק 63.5 מ', קפיצה עליה זכה ב-110.5 נק'. בירגר רוד ראה את ההזדמנות, נתן את כל מה שיש לו, וביצע קפיצה מצוינת למרחק 69.0 מ', עליה קיבל 114.2 נק', ועקף את חברו למועדון האנס בק ב-1.1 נקודות בדירוג הסופי. וולברג הצליח בדוחק לעקוף את אריקסון והבטיח שלישייה נורווגית על דוכן המנצחים. סכום הניקוד של שבעה הראשונים: 1) בירגר רוד 228.1 ; 2) האנס בק 227.0 נק'; 3) קארה וולברג 219.5 נק'; 4) סוון אריקסון 218.9 נק'; 5) קספר אומן (ארה"ב) 216.7 נק'; 6) פריץ קאופמן (שוויץ) 215.8 נק'; 7) זיגמונד רוד 215.1 נק'.

החלקה מהירה על קרח

רק שש מדינות השתתפו בתחרויות ההחלקה המהירה: קנדה, פינלנד, יפן, נורווגיה, שוודיה וארה"ב. המשבר הכלכלי לא היה הסיבה היחידה למספר המשתתפים הקטן. ב-1931 אישר האיגוד הבינלאומי להחלקה מהירה (ISU) את השימוש בשיטת התחרות הצפון אמריקאית, כפי שהוצע על ידי הפדרציות האמריקאית והקנדית. שיטה זו מתאפיינת בכך שהמתחרים יוצאים בקבוצות קטנות, בדומה להחלקה המהירה במסלול קצר של ימינו. משמעות הדבר הייתה שהמרוצים הוכרעו על פי טקטיקה ולא לפי הזמן בלבד, כפי בשיטה שהייתה המקובלת באירופה.
500 מטר – 16 המתחרים חולקו לשלושה מקצים, כאשר השניים הראשונים בכל מקצה העפילו לגמר. במקצה הראשון, הגיבור המקומי, ג'ק שי ((Shea הוביל כתף אל כתף במקביל לאלוף קנדה פרנק סטאק. הם האטו לפני הסיום מכיוון שהפער שלהם מהשאר היה מספק. האלוף האולימפי מ-1928, ברנט אֶווֶרסן מנורווגיה היה במקצה השני שבו הוא ניצח לפני וילי לוגאן מקנדה. במקצה השלישי העפיל לגמר קנדי שלישי, אלכס הורד.
מרוץ הגמר נערך בהפסקה בין שתי מחציות משחק ההוקי קרח בין קנדה לארה"ב. שלושה קנדים (סטאק, לוגאן והורד), שני אמריקאים (שי ופארל) ונורווגי אחד (אֶוֶורסן) הרכיבו את השדה. מיקומי הזינוק נקבעו בהגרלה, ויצרו את הסדר הבא (מבפנים החוצה): אֶוֶרסן, פארל, שי, לוגאן, סטאק והורד. פארל ושי ניסו להחליף מיקומים, אך הוחזרו. שי פתח פער מול הקבוצה מיד מתחילת המרוץ, ואחריו אֶוֶורסן ולוגאן. בכניסה לפנייה האחרונה היה לשי פער של 3 יארד מול הנורווגי, אותו הצליח להרחיב עוד במאה המטרים האחרונים, כשחצה את קו הסיום 5 מטר לפני אֶוֶורסן, ואחריהם הורד, לוגאן, סטאק ופארל. זמנו של שי היה43.4 שניות, המהיר ביותר בעונה עד אותה נקודה והיה שווה לשיא האולימפי.

בתמונה: תחרות ההחלקה ל-500 מ' במשחקי לייק פלסיד 1932

1500 מ' – רק מחליקים מצפון אמריקה העפילו לגמר במקצוע זה, שלושה מקנדה ושלושה מארה"ב. ג'ק שי זכה במדליית הזהב השנייה שלו במשחקים, ואחריו הגיעו שלושת הקנדים. לאחר המרוץ ציינה המשלחת הנורווגית בפני השופט את החוק שלפיו הזמן בגמר חייב להיות מהיר מהממוצע של המקצים המוקדמים. זמנו של שי היה איטי ב-10 שניות מן הממוצע הנדרש, אך השופט בחר להתעלם מן החוק.
בנו של ג'ק שי, ג'ים, השתתף במשחקי החורף של 1964 כמחליק סקי נורדי, ואילו נכדו, ג'ים שי הבן, זכה ב-2002 במדליית הזהב במזחלת סקלטון. ג'ק שי לא זכה לראות את נכדו מתחרה, שכן הוא נהרג בהתנגשות עם נהג שיכור זמן קצר לפני משחקי החורף בסולט לייק סיטי 2002, כשהיה בן 91. ג'ים שי הבן נשא תחילה את השבועה האולימפית, כפי שעשה סבו ב-1932, ולאחר מכן זכה במדליית הזהב, כשהוא נושא בקסדתו תמונה של סבו. ג'ק שי היה מעורב גם בארגון משחקי החורף של 1980 בעיר הולדתו לייק פלסיד.
5000 מ' – נערכו שני מקצים בני תשעה מחליקים כל אחד, כאשר ארבעת הראשונים בכל מקצה העפילו לגמר.
הגמר נפתח באיטיות, כשאף אחד מהמחליקים לא רצה להוביל. הדבר יצר מראה הדומה למרדף קבוצתי, כאשר המוביל סוטה הצידה בכל פנייה. רק בהקפה התשיעית החל הקצב לעלות, אך שמונת המחליקים נותרו צמודים. הקפה וחצי לסיום הוביל את הדבוקה אדי מרפי מארה"ב, לפני הארי סמית ופרנק סלק מקנדה ואיוואר בלנגרוד מנורווגיה. כאשר הם פנו החוצה בעיקול, זינק מהמקום החמישי אירווינג יפה מארה"ב אל תוך הפער שנוצר. הנורווגי ברנט אוונסן יצא בעקבותיו, אך נדחף במרפק בידי סמית. אוונסן כמעט נפל ובכך חסם את חברו לנבחרת, בלנגרוד. כאשר שני הנורווגים יצאו מן הקו, רק מרפי הצליח להיצמד ליפה. הוא נותר בעקבותיו עד שזה האיץ והתרחק כעשרה יארדים לפני קו הסיום. בעוד סמית המתין לערעור נורווגי אפשרי, הקנדים הם שהגישו ערעור נגד מרפי, שלטענתם דחף את סמית וגרם לו לחסום את בלנגרוד ואוונסן. השופט האמריקאי דחה את הערעור, ויפה הוכתר כמנצח, מרפי זכה במדליית הכסף ווילי לוגאן מקנדה זכה בארד.
10,000 מ' – לאחר מרוץ ה-1,500 מ', ראשי המשלחות של ארבע מתוך שש המדינות המשתתפות בהחלקה המהירה הגישו מכתב לוועדה המארגנת. הם מחו על סגנון המרוץ האמריקאי, שלדבריהם הפך את התחרות ל"פארודיה על מה שמרוץ מהירות הוגן ויפה אמור להיות". טענתם, כי המרוצים התנהלו בקצב איטי והוכרעו רק בהקפות הסיום, התקבלה גם על דעת המארגנים. לפיכך נקבע כי במרוץ ה-10,000 מ' כל מחליק יחויב להוביל לפחות פעם אחת, וזמני ההקפה לא יעלו על 45 שניות. אף שהכוונה הייתה לשפר את איכות המרוצים – המצב רק החמיר.
המקצה הראשון הוכרע לזכות הקנדי אלכס הרד, אך הוא נפסל מאוחר יותר בעקבות מחאות של נורווגיה ופינלנד. הרד חרג מזמן ההקפה המינימלי במהלך המרוץ, וכך גם המדורג שלישי אדווין וודג' (ארה"ב) והמדורג חמישי שוזו אישיהארה (יפן). במקצה השני הוביל ברנט אוונסן אך בוצעה עליו עבירה בידי הקנדי פרנק סטק שחלף על פניו מבפנים. אוונסן הצליח לסיים את המרוץ, וערעורו התקבל על ידי השופט. בשלב זה כל ארבעת הנורווגים העפילו לגמר – מצב שהעניק להם הזדמנות מצוינת לשיתוף פעולה קבוצתי.
הקנדים מחו מצדם ודרשו לבטל את פסילתם של הרד ושל סטאק. התקיימה ישיבה רשמית לדון בסוגיה, אך לא התקבלו שינויים. הקנדים המשיכו ללחוץ, ולבסוף הושגה פשרה: שלושת המחליקים שנפסלו במקצה הראשון, ובהם הרד, יורשו להשתתף בגמר. הדבר לא סיפק את ראש המשלחת הקנדית שאף איים לפרוש עם משלחתו מן המשחקים. בסופו של דבר נכנעו שאר המדינות, והשופט החליט שהמקצים ייערכו מחדש למחרת בבוקר, ולכן הגמר נדחה ל-8 בפברואר.
המחליקים עצמם לא נכחו בישיבות הללו, וכשנודע להם שתוצאות המקצים בוטלו – מחו על כך, בהובלת האמריקאים והנורווגים. חלפה שעה עד ששוכנעו להתחרות מחדש. לפי הגרסה הנורווגית, ראש העיר "החליק שטרות דולר" לאמריקאים כדי שיסכימו לזנק (דבר שהיה אסור לפי חוקי החובבות). למרבה ההפתעה, התוצאות היו זהות לאלו של המרוצים המקוריים (ללא התחשבות בפסילות) ומשמעות הדבר הייתה כי שישה צפון-אמריקאים יתמודדו בגמר מול שני אירופים בלבד.
בגמר, במשך 24 הקפות התנהל המרוץ בקצב איטי, עד שבהקפה האחרונה אירווינג יפה נטל את ההובלה, אך הדבוקה הייתה צמודה מאוד והיו דחיפות רבות. הרד ואדי שרדר נפלו בעיקול האחרון, בעוד יפה האיץ לעבר קו הסיום. בניסיון להשליך את עצמו קדימה אל קו הסיום הוא נפל, אך נותר לפני בלנגרוד פרנק סטאק ואדווין ווֶדג', שגם הוא החליק על הקרח בניסיון לזכות במדליית הארד. רק מטרים ספורים הפרידו בין ששת המחליקים הראשונים. יפה זכה במדליית הזהב השנייה שלו, בלנגרוד בכסף וסטק בארד.
אירווינג יפה (1981-1906) נולד להורים יהודיים שהיגרו לארה"ב מרוסיה ב-1896. הוא גדל בניו יורק ותחילה ניסה את כוחו בבייסבול. הוא החל לעסוק בהחלקה בגיל 14 וכדי לחסוך את דמי הכניסה למועדון ההחלקה שעמדו על 75 סנט הוא עבד כמנקה של משטח הקרח. אחרי משחקי 1932 הוא הפך למקצוען אך בשל מצב כלכלי גרוע נאלץ למשכן את המדליות האולימפיות שלו. כאשר החל לעבוד באופן מסודר הוא רצה לפדות את המדליות אך אז הסתבר כי בית המשכון פשט את הרגל והמדליות נעלמו. בשנת 1934 הופיע יפה במודעת פרסומת על עמוד שלם לסיגריות קמל, שכותרתה:
"דרושים עצבים בריאים כדי שיפה יהיה אלוף העולם בהחלקה – מעשנים יציבים פונים לקמל".
שיאיו האישיים של יפה: 500 מ' – 45.2 ש', 1500 מ' – 2:26.7 ד', 5000 מ' – 8:42.2 ד', 10,000 מ' – 18:36.5 ד'.

בתמונה: אירווינג יפה

החלקה אמנותית

לראשונה בתולדות משחקי החורף האולימפיים נערכה תחרות ההחלקה האמנותית באולם סגור, בארנה האולימפית בלייק פלאסיד. בשנת 1920 נערכה התחרות גם כן באולם סגור, כאשר ההחלקה האמנותית הייתה חלק מתוכנית משחקי הקיץ האולימפיים. הנשים והגברים ביצעו תרגילי חובה ותרגיל חופשי, כאשר תרגילי החובה היוו 60% מהציון הסופי, בעוד שבתחרות הזוגות בוצע תרגיל חופשי אחד בלבד.
גברים – במשחקי 1932 ניסה השוודי גיליס גראפסטרום שכבר היה בן 38, לרשום פרק היסטורי בהחלקה האמנותית. האלוף האולימפי המשולש זכה באליפות העולם ב-1929 לאחר שגבר על יריבו העיקרי קארל שאפר מאוסטריה אך מאז לא הופיע בזירת האליפויות הבינלאומיות. שאפר תפס את מקומו כמחליק הגברים המוביל בעולם, כשזכה בכל תוארי אליפות אירופה מאז 1929 ובאליפויות העולם מאז 1930. באליפות אירופה 1932, שנערכה בפריז באמצע ינואר, הקדים בהרבה את יריביו הקרובים ביותר.
גראפסטרום טעה במקצועו החזק, תרגילי החובה, ושאפר זכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה שלו בהפרש ניכר. השוודי התאושש מן הטעות והבטיח את מדליית הכסף, ובכך סיים את הקריירה האולימפית שלו עם שלוש מדליות זהב ואחת כסף – אוסף מדליות שאפילו סוניה הני לא הצליחה להשתוות אליו.
באד וילסון שיפר את מקומו מהמקום ה-13 הצנוע בסנט מוריץ למדליית הארד – המדליה האולימפית הראשונה אי פעם של קנדה בהחלקה אמנותית.
נשים – האלופה המכהנת סוניה הני שלטה לחלוטין בזירת ההחלקה האמנותית הבינלאומית לאחר זכייתה האולימפית ב-1928 – היא זכתה בכל אליפויות העולם שנערכו בין 1928 ל-1932.
סוניה הני שנחשבה לפייבוריטית הברורה והגנה על תוארה האולימפי בקלות – כל שבעת השופטים דירגו אותה במקום הראשון פה אחד. פריצי בורגר נאלצה להסתפק בכסף, כאשר המחליקה האמריקאית מריבל וינסון דורגה שלישית צמודה, לאחר ששיפרה את מקומה הרביעי מ-1928. וינסון הייתה אלופת ארצות הברית תשע פעמים בין 1928 ל-1937. לימים נישאה למחליק הקנדי גאי אוון והפכה לאחת ממאמנות ההחלקה האמנותית הבולטות בארצות הברית.
בשנת 1961 זכתה בתה הבכורה מאריבל אוון באליפות ארצות הברית בזוגות, ובתה הצעירה, לורי אוון זכתה בתואר ליחידות. מאחר שזו הייתה אליפות ארצות הברית הראשונה ששודרה בטלוויזיה, משפחת אוון הפכה לידוענית ברמה הלאומית. למרבה הצער, זמן קצר לאחר מכן התרחשה טרגדיה: בדרכם לאליפות העולם בפראג התרסק המטוס שהטיס את נבחרת ההחלקה האמנותית של ארצות הברית – שכללה 18 מחליקים ו-16 בני משפחה, מאמנים או חברים – סמוך לבריסל. כל הנוסעים נהרגו, ובהם וינסון ושתי בנותיה.
הרביעייה הבריטית בתחרות זו הייתה ככל הנראה אחת הקבוצות הצעירות בתולדות המשחקים האולימפיים, וכללה שלוש נערות שטרם מלאו להן 14. הצעירה שבהן, ססיליה קולדג' היא עד היום המתחרה הצעירה ביותר בתולדות משחקי החורף, לאחר שהתחרתה בלייק פלסיד בגיל 11 שנים ו-73 ימים. הן קולדג' והן מגאן טיילור שהייתה מבוגרת ממנה בחודש אחד בלבד, הפכו לימים לאלופות עולם בעידן שלאחר סוניה הני. מולי פיליפס בת ה-24, החברה המבוגרת בנבחרת הבריטית נשאה את דגל בריטניה בטקס הפתיחה – והייתה לאישה הראשונה אי פעם ששימשה כנושאת דגל אולימפית.
זוגות – האלופים המכהנים אנדרה ז'ולי -ברונה/ פייר ברונה נישאו בשנת 1929, והיו הזוג הדומיננטי בהחלקה אמנותית בשנים שקדמו למשחקי לייק פלסיד. הם זכו פעמיים באליפות העולם (1928 ו-1930), והפגינו כושר מצוין כאשר ניצחו באליפות אירופה שלושה שבועות לפני משחקי 1932.
התחרות התפתחה למאבק צמוד, והשופטים היו חלוקים בדעותיהם. בסופו של דבר הסתיימה התחרות במדליית זהב נוספת לאלופים האולימפיים המכהנים, הזוג מארה"ב לוגריין/בדג'ר זכו בכסף, והזוג מהונגריה רוטר/סולאש סיימו שלישיים – וזכו במדליית החורף האולימפית הראשונה אי פעם של הונגריה.
באליפות העולם במונטריאול, שבוע לאחר מכן, ניצחו בני הזוג ברונה בהפרש ברור. הייתה זו הופעתם האחרונה באליפות בינלאומית של הזוג הצרפתי. הם זכו באליפות צרפת בכל שנה בין 1924 ל-1935, אך סירבו להגן על תוארם האולימפי ב-1936 כמחאה נגד גרמניה הנאצית. בהמשך היגרו לארצות הברית והפכו למאמנים מפורסמים, שאימנו אלופים אולימפיים עתידיים כמו קרול הייז המנצחת ביחידות במשחקי 1960 וסקוט המילטון המנצח ביחידים ב-1984.
הזוג ההונגרי, אמיליה רוטר (2003-1906) ולאסלו סולאש (1980-1903) היו שניהם יהודים. הם זכו במדליית הארד גם במשחקי ברלין 1936. סולאש סיים לימודי רפואה ושירת כרופא בצבא הונגריה שלחם לצד הנאצים במלחמת העולם השנייה. הוא נפל בשבי הסובייטים וישב בכלא בסיביר מ-1945 עד 1948.

בתמונה: סוניה הני וקרל שאפר במשחקי לייק פלסיד 1932

הוקי קרח

בשל השפל הכלכלי העולמי ומרחק הנסיעה הארוך לארצות הברית בשנת 1932, השתתפו בטורניר ההוקי קרח האולימפי ארבע נבחרות בלבד – ארה"ב, קנדה, פולין וגרמניה.
ארבע הנבחרות קיימו טורניר בשיטת ליגה בת שני סיבובים (כל נבחרת פגשה את יריבותיה פעמיים). לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים לא הצליחה קנדה לנצח את ארצות הברית במשחק, לאחר שהמשחק האחרון בטורניר הסתיים בתיקו 2–2. במפגש האחר בין השתיים ניצחה קנדה, אך בתוצאה הדחוקה 2–1 בלבד. קנדה דורגה ראשונה עם חמישה ניצחונות ותיקו לפני ארה"ב שמאזנה עמד על ארבעה ניצחונות, תיקו והפסד וגרמניה שהשיגה שני ניצחונות וארבעה הפסדים. פולין הפסידה בכל משחקיה.
בלייק פלאסיד נעשה שימוש בשני משטחי קרח: אחד חיצוני, בתוך אצטדיון ההחלקה המהירה, ולראשונה במשחקי החורף האולימפיים נערכו חלק ממשחקי ההוקי קרח גם באולם סגור.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן