משחקי החורף האולימפיים חלק ב', סנט מוריץ 1928

השווייצרים היו ערוכים היטב כדי להביא את משחקי החורף האולימפיים שהתקיימו באתר הנופש החורפי המפורסם סנט מוריץ בשנת 1928. עננה פוליטית אחת ריחפה מעל המשחקים. מאז מלחמת העולם הראשונה לא הוזמנה גרמניה למשחקים האולימפיים, אך הוועד האולימפי הבינלאומי חשב שמשחקי סנט מוריץ 1928 יהיו הזמן הנכון להחזרת גרמניה לזירה האולימפית. עם זאת, הדבר התקבל בעוינות מצד מדינות אחרות, והוועד האולימפי הבלגי אף מחה על קבלתה של גרמניה למשחקי החורף האולימפיים של 1928. אלה היו גם המשחקים האולימפיים הראשונים שעליהם פיקח נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי אנרי דה באייה-לטור, שהחליף את הברון דה קוברטן בשנת 1925.
משחקי החורף האולימפיים של 1928 היו מוצלחים מאוד, אך המארגנים נאלצו להתמודד עם מזג אוויר גרוע. ה-פון(Föhn) , רוח חזקה היורדת מצדו המוגן מהרוח של הר ומביאה עמה מזג אוויר חם, דחתה כמה תחרויות ואף גרמה לביטול אחת מהן. בבוקר התחרות בגלישה על שלג למרחק 50 ק"מ הייתה הטמפרטורה כ-0 מעלות צלזיוס, אך במהלך התחרות נכנסה רוח ה"פון" והטמפרטורות עלו בצהריים עד 25 מעלות, דבר שפגע מאוד בשלג. בהמשך אותו לילה הביא מזג האוויר החם גשם חזק שפגע מאד במסלולי הסקי. למרבה המזל, שלג וכפור בימים שלאחר מכן הצילו אותם. אך ה"פון" השפיעה גם על תחרויות נוספות. בהחלקה מהירה ל־10,000 מטרים קבע האמריקאי אירווינג יפה את הזמן הטוב ביותר לאחר המקצים הראשונים, אך ה"פון" חיממה את המשטח והמסה את הקרח. התחרות הופסקה בשל התנאים ולא חודשה. בכמה מקורות אמריקאיים מצוין בטעות שאירווינג יפה ניצח באירוע, אך למעשה התחרות כלל לא הוכרעה. גם תחרות עגלות הקרח לחמישיות ספגה מפגעי ה"פון", כאשר המסלול הפשיר והתחרות, שתוכננה לארבעה סבבים, קוצרה לשניים בלבד.
השתתפו 26 נשים ו-438 גברים מ-25 מדינות. המדינות שערכו הופעות בכורה היו ארגנטינה, אסטוניה, גרמניה, יפן, ליטא, לוקסמבורג, מקסיקו, הולנד ורומניה. ענף אחד ערך את הופעת הבכורה האולימפית – מזחלות סקלטון – תחרות ליחידים בלבד בה המשתתף שוכב על הבטן כשהוא על המזחלת. נשים השתתפו רק בהחלקה אמנותית. מבין ענפי החורף בהם התחרו במשחקי שאמוני 1924, לא נערכו תחרויות בקרלינג ואילו תחרות פטרול הסקי עברה למעמד של ענף תצוגה. ענף תצוגה אחר היה תחרות מזחלות שנגררו על ידי סוסים על אגם קפוא.

עגלות קרח (Bobsleigh)

במקור תוכננו יומיים של מרוצים, עם שני סבבים ב-16 וב-17 בפברואר אך מזג אוויר חם הוביל לדחייה, ובסופו של דבר נערכו רק שני סבבים ב-18 בחודש. הצוותים היו כולם של חמישה אנשים. בשני הסבבים ניצח אחד הצוותים האמריקאיים. מזחלת ארה״ב מספר 1 הונהגה בידי ג'ניסון היטון, מנצח תחרות הסקלטון, בעוד שהמזחלת השנייה הונהגה בידי בילי פיסק, בן ה-16. שלושה מאנשי הצוות של פיסק גויסו באמצעות מודעה בעיתון, ולא היה להם ניסיון קודם בעגלות קרח. הצוות של פיסק ניצח במקצה הראשון, לפני הצוות הבלגי של קזימיר למבר שנחשב לאחד המועמדים הבולטים לפני התחרות. בצוותו של קזימיר למבר היו שני ספורטאים שהתחרו במשחקי הקיץ: הסייף זוכה מדליית כסף לאון טום והאצן מקס הויבן, שלימים אף הפך לנהג עגלות קרח וזכה במדליית כסף ב-1948. הבלגים עשו טעות גדולה במקצה השני וירדו למקום השישי. בסבב השני, הזמן שקבע הצוות של פיסק היה איטי יותר מאשר בסבב הראשון, אך הזמן המהיר ביותר של היום, שקבע הצוות של היטון, לא הספיק למדליית זהב. מדליית הארד בה זכה הצוות בראשות הנס קיליאן הייתה הראשונה של גרמניה מאז מלחמת העולם הראשונה (במשחקי חורף או קיץ) לאחר שכאמור גרמניה הושעתה מהמשחקים ב-1920 וב-1924. פיסק הנהיג גם את צוות מארה"ב לזכייה במדליית הזהב במשחקי 1932. עגלות הקרח של שנות ה-20 של המאה ה-20 היו שונות לגמרי מאלה של היום וחברי הקבוצה שכבו זה על גבי זה. בילי פיסק התנדב לחיל האוויר הבריטי ונהרג אחרי שמטוסו נפגע באוגוסט 1940. הוא נחשב לאזרח ארה"ב הראשון שנהרג במלחמת העולם השנייה.

בתמונה: בילי פיסק במדי חייל האוויר המלכותי הבריטי

גלישה נורדית (Cross Country Skiing)

כמו במשחקי 1924, נערכו רק תחרויות ל-18 ול-50 ק"מ. התחרות ל-18 ק"מ נחשבה גם כחלק מתחרות הקרב המשולב הנורדי. התחרות ל-50 ק"מ נערכה ראשונה והסתיימה בהפתעה גדולה כשהשוודים זכו בכל שלושת המדליות וזאת לאחר ששיבצו לתחרות שני גולשים מחליפים במקום גולשים שנחשבו טובים מהם, שחלו. המנצח היה פר אריק הדלונד שקבע זמן של 4:52:03 שעות והקדים את הזוכה במדליית הכסף ב-13:27 דקות, הפער הגדול ביותר בהיסטוריה האולימפית במקצוע זה.
המרוץ ל-18 ק"מ נערך 3 ימים מאוחר יותר אחרי שעברה הסופה והתנאים היו הרבה יותר נוחים לגולשים, טמפרטורה יציבה של כמינוס 7 מעלות צלסיוס. 9 מתוך 49 המשתתפים נרשמו גם לתחרות הקרב המשולב הנורדי. בתחרות זו שלטו הנורווגים שזכו בכל המדליות. בזהב זכה יוהאן גרוטומסבראטן שקבע זמן של 1:37:01 שעה.

קרב משולב נורדי

כמו ב-1924, תחרות הסקי ל-18 ק"מ נחשבה גם לחלק מהקרב המשולב בעוד תחרות הקפיצות, שנערכה יום אחד אחריה, לא הייתה חלק מהתחרות הרגילה של הקפיצות. יוהאן גרוטומסבראטן מנצח התחרות ל-18 ק"מ, היה רק במקום השמיני בקפיצות אך זה הספיק לו למדליית הזהב. את הניקוד הגבוה ביותר בקפיצות השיג נציג צ'כוסלובקיה רודולף בורקרט אך מאחר שבגלישה ל-18 ק"מ הוא סיים רק במקום ה-21, הוא דורג בסוף הקרב רק במקום ה-12. נורווגיה זכתה בכל 3 המדליות.

קפיצות סקי

המנצח היה אלף אנדרסן מנורווגיה, לפני חברו לנבחרת זיגמונד רוד. במקום השלישי, דורג הצ'כי רודולף בורקרט, שהיה גם הטוב בין הקופצים בתחרות הקרב המשולב.

סקלטון

תחרות סקלטון אולימפית נערכה לראשונה בסנט מוריץ 1928, אחר כך רק במשחקי 1948 שנערכו גם הם בסנט מוריץ ורק מאז משחקי 2002 קיבל הענף מעמד של קביעות במסגרת האולימפית. שני אחים מארה"ב דורגו במקומות הראשונים: ג'ניסון היטון בן ה-24 (שזכה גם במדליית כסף בעגלות קרח) זכה בזהב ואחיו ג'ק היטון בן ה-20 זכה במדליית הכסף.

בתמונה: מתחרה במזחלת סקלטון במשחקי 1928

הוקי קרח

קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת טורונטו נבחרה לייצג את קנדה בהוקי קרח במשחקי סנט מוריץ 1928. בשל הדומיננטיות הקנדית בענף, היא עלתה ישירות לבית הגמר, בעוד שעשר הנבחרות האחרות שיחקו בשלב מוקדם בשיטת ליגה כדי לקבוע אילו שלוש נבחרות יתמודדו מול הקנדים. בסופו של דבר כלל בית הגמר את קנדה, שוודיה, שווייץ ובריטניה. קנדה שלטה בתחרות ללא עוררין, הביסה את שבדיה 0-11 את בריטניה 0-14 ואת שווייץ 0-13 וסיימה את המשחקים האולימפיים מבלי לספוג שער. בשל מאבקים פוליטיים פנימיים בין מנהלי ההוקי קרח במדינה, ארה"ב לא יוצגה בטורניר ההוקי קרח. זו הייתה הפעם היחידה במשחקים האולימפיים שארה"ב לא השתתפה בענף זה.

החלקה אמנותית

שלושת המקצועות הסטנדרטיים: גברים, נשים וזוגות, נערכו באצטדיון לא מקורה, כפי שהיה מקובל באותה תקופה. הגברים והנשים ביצעו תרגילי חובה ותוכנית החלקה חופשית. תרגילי החובה היוו 60% מהציון הסופי. הזוגות ביצעו תוכנית החלקה חופשית אחת בלבד.
גברים – תחרות היחידים לגברים ב-1928 הייתה חזרה על הדו-קרב ממשחקי שאמוני 1924 בין השוודי גיליס גראפסטרום והאוסטרי וילי בקְל. בקל היה המחליק הדומיננטי באליפויות הבינלאומיות מאז 1924. הוא הוכתר כאלוף העולם וכאלוף אירופה בשנים 1925, 1926 ו-1927. שלושה שבועות לפני משחקי סנט מוריץ הוא זכה באליפות אירופה בצ'כוסלובקיה. גיליס גראפסטרום לא השתתף באף אחת מן האליפויות הללו, שכן עבודתו כאדריכל בברלין מנעה ממנו לקחת חלק בתחרויות. למרות פציעה טורדנית בברך, גראפסטרום הוביל לאחר תרגילי החובה, ושלושה ימים לאחר מכן דורג גם כמחליק החופשי הטוב ביותר. הוא זכה במדליית הזהב האולימפית האישית השלישית שלו בהחלקה אמנותית, הישג שרק סוניה הני הצליחה לשחזר. בקְל, שפיגר רק במעט אחרי המנצח, פרש מהחלקה לאחר שזכה מאוחר יותר באותה עונה באליפות העולם. את קריירת ההחלקה שלו סיים עם עשר מדליות זהב מאליפויות עולם או אירופה, אך נאלץ להסתפק בשתי מדליות כסף אולימפיות. זוכה מדליית הארד, הבלגי רוברט ואן זיברוק, לא נחשב למחליק בולט בזירה הבינלאומית. בגיל 16 בלבד הוא סיים במקום השביעי הן באליפות אירופה והן באליפות העולם בשנת 1926. הוא הרשים את קהל סן מוריץ בקפיצות ובסחרורים מצוינים, ויומיים לאחר מכן התחרה גם בזוגות יחד עם ג'וזי ואן לרברחה, וסיים במקום השישי. זו הייתה הופעתו האחרונה באליפות. במקום הרביעי דורג צעיר נוסף בן 18, האוסטרי קרל שפר, שסיים במקום השני באליפות אירופה. הווינאי הרב-גוני השתתף מאוחר יותר באותה שנה גם בתחרויות השחייה במשחקי הקיץ באמסטרדם, והוא הספורטאי האולימפי היחיד ששילב בין שני ענפי הספורט השונים כל כך. הוא עמד בראשית קריירה יוצאת דופן בהחלקה אמנותית.

בתמונה: תחרות החלקה אמנותית לגברים במשחקי 1928

נשים – שדה חזק של 20 מחליקות משמונה מדינות השתתף במשחקי 1928, זאת לעומת ארבע מחליקות משלוש מדינות בלבד באליפות העולם של 1927, שבה זכתה סוניה הני בתואר העולמי הראשון שלה. הני לא נחשבה לפייבוריטית מובהקת, שכן הייתה אמורה להתמודד מול יריבות חזקות מארצות הברית ומקנדה, וכן מול האוסטריות, שהציגו מחליקה מוכשרת במיוחד נוספת — פריצי בורגר בת ה־17, שערכה את הופעת הבכורה שלה באליפות בינלאומית. סוניה הני הייתה ללא ספק כוכבת התחרות. היא פתחה פער משמעותי לאחר תרגילי החובה (רק השופט האמריקאי דירג אותה במקום השני אחרי בת ארצו ביאטריקס לוגראן), וכל שבעת השופטים הסכימו שהיא הטובה ביותר גם בתוכנית החופשית. בגיל 15 שנים ו-312 ימים בלבד היא הפכה לאלופה האולימפית האישית הצעירה ביותר בהחלקה אמנותית, שיא שנשבר רק בשנת 1998 בנגאנו, כאשר טרה ליפינסקי זכתה בגיל 15 שנים ו-253 ימים. במאבק צמוד מאוד על מדליית הכסף בין ארבע המחליקות מצפון אמריקה לבין בורגר, הייתה זו האחרונה שזכתה בכסף, ממש לפני לוגראן, שנאלצה להסתפק הפעם במדליית הארד. במשחקי לייק פלאסיד, ארבע שנים מאוחר יותר, זכתה לוגראן במדליה האולימפית השלישית שלה, כשסיימה במקום השני בזוגות יחד עם בן זוגה שרווין באדג'ר.

בתמונה: סוניה הני במשחקי 1928

זוגות – הזוג הצרפתי אנדרה ז'ולי-ברונה ופייר ברונה התבסס כאחד מזוגות ההחלקה המובילים בעולם לאחר משחקי 1924. הם זכו במדליית כסף באליפות העולם 1925 ובזהב ב-1926. גם האוסטרים מליטה ברונר ולודוויג ורדה נחשבו לזוג חזק. ורדה, שכבר היה בן 33, זכה בשתי אליפויות עולם יחד עם כוכבת היחידות הרמה פלאנק-סאבו (ב-1925 וב-1927), אך כאשר פלאנק-סאבו פרשה ב-1927 הוא נאלץ לחפש בת זוג חדשה. הוא בחר במליטה ברונר בת ה-21, אף היא מווינה. מאחר שברונר וורדה התחרו בעונתם הראשונה יחד, נחשבו סגני אלופי העולם של 1926 ו-1927, לילי שולץ ואוטו קייזר, לזוג האוסטרי הבכיר וליריבים החזקים ביותר של אנדרה ז'ולי-ברונה ופייר ברונה. התחרות הייתה צמודה. שישה מתוך תשעה השופטים דירגו את אנדרה ז'ולי-ברונה ופייר ברונה במקום הראשון. שני שופטים דרגו במקום הראשון את לילי שולץ ואוטו קייזר, שנאלצו להסתפק במדליית הכסף. השופט התשיעי, גרמני, דירג במקום הראשון את הזוג האמריקאי ביאטריקס לוגראן ושרווין באדג'ר, אך הם סיימו בסופו של דבר במקום הרביעי בדירוג הכללי, אחרי מליטה ברונר ולודוויג ורדה, שזכו בארד.

החלקה מהירה על קרח

גם התחרויות בהחלקה מהירה נערכו באוויר הפתוח, דבר שבסופו של דבר גרם להפסקת התחרות ל-10,000 מ'.
500 מ' – מדליית הזהב חולקה בין קלאס תונברג מפינלנד וברנט אוונסן מנורווגיה שקבעו שניהם זמן של 43.4 שניות. הם לא התחרו זה כנגד זה, תונברג היה בזוג המתחרים השני ואוונסן בשמיני. מדליית הארד חולקה בין שלושה שקבעו זמן זהה של 43.6 שניות. לאחר סיום התחרות, חלק מהנוכחים ציפו לקיום מקצי הכרעה על המקום הראשון ועל המקום השלישי, דבר שהיה נפוץ למדי באותם ימים, אולם התקנון לא אפשר קיום מרוץ כזה, והתוצאה נותרה בעינה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה מדליית זהב חולקה בין שני זוכים במשחקי החורף האולימפיים. המדליה בה זכה אוונסן הייתה מדליית הזהב הראשונה של נורווגיה בהחלקה מהירה על הקרח.

1500 מ' – כמעט שלא היה ספק שתואר ה-1500 מטרים האולימפי יישאר בידי קלאס תונברג. תשעה ימים קודם לכן הוא קבע זמן של 2:18.8 בדאבוס שבשוויץ, וההישגים הטובים בעונה של המחליקים האחרים היו איטיים ממנו בלפחות 1.8 שניות. תונברג לא הפסיד במרחק 1500 מ’ במשך כל העונה, וזכה במרחק זה באליפויות פינלנד, אליפות אירופה ואליפות העולם. במקצוע זה נפגשו תונברג ואוונסן ישירות. הם היו הזוג ה-11 בתחרות. תונברג ניצח בזמן 2:21.1 והקדים את אוונסן שקבע 2:21.9 וזכה במדליית הכסף.

5000 מ' – מרוץ ה־5,000 מטרים הושפע במידה רבה מתנאי מזג האוויר. ככל שהמרוץ התקדם, הרוח והשלג התחזקו ותנאי הקרח הידרדרו. הדבר העמיד בעמדת נחיתות את המחליקים שהוגרלו להתחרות בשלבים המאוחרים של התחרות. הפייבוריט הראשון שעלה על הקרח בזוג הרביעי, היה איוואר באלנגרוד הנורווגי בן ה-24 שהיה אלוף העולם לשנת 1926, ושבוע קודם לכן ניצח באליפות העולם בדאבוס. הוא ניצל היטב את תנאי מזג האוויר במקצה שלו, ביצע החלקה יציבה ואף עבר בהקפה שלמה את יריבו הליטאי. זמנו, 8:50.5 דקות, היה רחוק מאוד מהזמנים שנקבעו בדאבוס, שם התקרב לשיא העולם (שעמד אז על 8:26.5), אך זה הספיק לו כדי לזכות במדליית הזהב. ברנט אוונסן, שובץ לזוג השישי. הוא פתח בקצב מהיר יותר מבאלנגרוד והחזיק בזמן הטוב ביותר עד כשני שלישים מהמרוץ, אך דעך בהמשך וסיים עשר שניות אחרי בן ארצו. הוא זכה במדליית הארד. לזמנו התקרב המחליק האמריקאי הבולט למרחקים ארוכים, אירווינג יפה. הוא צמצם את הפער מאוונסן בכל הקפה, אך בסופו של סיים 0.2 שניות אחריו, מה שהספיק רק למקום הרביעי בתום התחרות. הוותיק הפיני בן ה־38, יוליוס סקוטנאב (בזוג העשירי) בנה מרוץ דומה, אך בהקפה האחרונה היה מהיר בשתי שניות מהנורווגי ובסיום התחרות התברר כי הוא הזוכה במדליית הכסף. בשלב זה תנאי מזג האוויר כבר נעשו קשים במיוחד. הנורווגי ארמנד קרלסן (בזוג ה-14) הגיע עד חצי שנייה ממדליית הארד, וסביר להניח שהיה זוכה במדליה אלמלא השלג. פייבוריטים נוספים סיימו הרחק יותר מאחור, ובהם שני מדליסטים ב-5,000 מטרים מאליפות העולם האחרונה, מיכאל סטקסרוד (נורווגיה, זוג 15) וקלאס תונברג (זוג 16). מזלו של תונברג היה גרוע במיוחד: במקור הוא הוגרל למקצה השלישי, אך מכיוון שבן זוגו למקצה לא התייצב הוא שובץ מחדש לזוג ה-16.

10,000 מ' – בזוג הראשון התחרו הנורווגי ברנט אוונסן, שכבר זכה במדליות אולימפיות מכל הסוגים, מול האמריקאי אירווינג יפה. הנורווגי הוביל מן הזינוק, אך אירווינג יפה לא פיגר ביותר משלוש שניות. בהקפות האחרונות האמריקאי התקרב בהדרגה. מאה מטרים לסיום הוא עדיין היה מאחור, אך בספרינט מצוין הקדים ב-0.1 שניות את הנורווגי וקבע זמן של 18:36.5 ד'. זמניהם של אוונסן ויפה כבר העידו על תנאי קרח גרועים, שהלכו והחמירו מרגע לרגע. הפשרת הקרח החלה בשל רוח ה"פון" השווייצרית, ושלוליות מים נוצרו על הקרח כבר כאשר התחרה הזוג השני. בזוג השלישי פרש רואלד לארסן, שנחשב למועמד בכיר, לאחר שזמני הביניים שלו היו איטיים בחצי דקה מהמובילים. ארמנד קרלסן הנורווגי, ששיפר את שיא העולם תשעה ימים קודם לכן (17:17.4), השלים את המרוץ, אך זמנו, ,20:56.1 — היה איטי בהרבה משל האחרים. אינדיקציה ברורה למצב הייתה שקרלסן היה איטי בחצי דקה מהליטאי קסטוטיס בולוטה, שאותו הקדים ביותר משתי דקות במרוץ שבו קבע את שיא העולם. הזוג החמישי, גוסטף אנדרסון משוודיה ואוסי בלומקוויסט מפינלנד, יצאו לדרך אך כאשר זמני ההקפה חצו את 50 השניות, השופט הראשי הפסיק את התחרות. הטמפרטורה עלתה ל-25 מעלות צלזיוס ולכן לא היה סיכוי לחדש את המרוץ באותו יום. התוצאות בוטלו. האמריקאים והקנדים מחו על ביטול התחרות והצביעו על תנאי מזג האוויר הירודים גם במרוצי ה-500 וה-5,000 מ’ ביום הקודם. הם היו מוכנים לדחייה אך לא לביטול. המארגנים השווייצרים אף הודיעו לזמן קצר כי יפה הוא האלוף, אך ההודעה לוותה בהערה העמומה כי "יש לערוך תחרות נוספת לפני סיום תוכנית ספורט החורף". החלטתם בוטלה על ידי איגוד ההחלקה הבינלאומי, שלו הייתה הסמכות הסופית בעניין. מחאת האמריקאים נדחתה בטענה שהוגשה באיחור, והמרוץ נותר מבוטל. לרגע היה תקווה לקיום מרוץ חוזר, אך כשהמזג החם נמשך, רוב המתחרים עזבו את שווייץ, וה-10,000 מ’ נותר ללא מנצח. אירווינג יפה ניצח בתחרויות ל-5000 ול-10,000 מ' במשחקי 1932.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן