משחקי החורף האולימפיים חלק א', שאמוני 1924

בשנת 1908, במשחקים הקיץ האולימפיים בלונדון, נערכו תחרויות החלקה אמנותית על הקרח כחלק מהתוכנית האולימפית. בשנת 1920 שוב נכללה ההחלקה האמנותית בתוכנית האולימפית, ובאותה שנה נערך גם טורניר הוקי קרח במשחקי הקיץ האולימפיים באנטוורפן. בין שני האירועים הללו התנהל ויכוח ממושך בוועד האולימפי הבין לאומי (IOC) על האפשרות לקיים משחקי חורף אולימפיים. באופן מפתיע, המתנגדים העיקריים לרעיון היו מדינות סקנדינביה, שלא רצו שמשחקי החורף האולימפיים יפגעו במעמדם של המשחקים הנורדיים שלהן.
לקראת המשחקים האולימפיים שהיו אמורים להיערך ב-1916 בברלין, המארגנים תכננו לקיים “אולימפיאדת סקי” ביער השחור, שכללה מקצועות סקי נורדי. המשחקים לא התקיימו בגלל מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1921 התכנס ה-IOC ונטה לאשר את רעיון משחקי החורף האולימפיים, אך פייר דה קוברטן סיים את הדיון כאשר הצהיר שהרעיון מנוגד להחלטות ה-IOC . הוא המליץ לדחות את הדיון למרס 1922, לקונגרס ספורט חורף שמיקומו ייקבע בהמשך. הקונגרס הזה מעולם לא התקיים.
עם זאת, ביוני 1922 קיים הוועד האולימפי הצרפתי קונגרס בהשתתפות נציגי פדרציות של סקי (גלישה על שלג), החלקה על קרח והוקי קרח. שם הוחלט לקיים שבוע ספורט חורף בינלאומי בשאמוני בתחילת 1924, שכונה בצרפתית “שבוע בינלאומי של ספורט חורף”.
התחרויות לא נקראו במקור “משחקים אולימפיים”, אך בנאום הפתיחה, אף שלא השתמשו במילה “אולימפי” בכותרת, נאמר שהן נערכות תחת “חסותו הרמה של הוועד האולימפי הבינלאומי”. ב-27 במאי 1925 תיקן ה-IOC את האמנה שלו והחל מחזור של משחקי חורף אולימפיים. אירועי שאמוני לא הוזכרו רשמית כמשחקי החורף האולימפיים הראשונים בהכרזה זו. עם זאת, סבורים שמדובר בטעות של המזכיר האחראי על הפרוטוקול, שכן ה-IOC הכיר מאז באירועי שאמוני 1924 כמשחקי החורף האולימפיים הראשונים.
במשחקים בשאמוני 1924 השתתפו 13 נשים ו-245 גברים מ-16 מדינות: אוסטריה, בלגיה, קנדה, צ'כוסלובקיה, פינלנד, צרפת, בריטניה, הונגריה, איטליה, לטביה, נורווגיה, פולין, שוודיה, שוויץ, ארה"ב ויוגוסלביה. גרמניה לא הורשתה להשתתף. נשים השתתפו רק בהחלקה אמנותית על קרח.
למרות הצלחת המשחקים, הם נקלעו לקשיים כספיים. העלויות הוערכו בכ-3 מיליון פרנק, אך ההכנסות ממכירת כרטיסים לא עלו על 250 אלף פרנק. הגירעון כוסה לבסוף על ידי הכפר שאמוני, מחוז הוט-סבואה והממשלה הצרפתית.

ענפי ספורט

טיפוס הרים

מאז הקונגרס האולימפי של 1894, שבו נוסד ה-IOC הייתה תכנית להעניק מדליית זהב אולימפית בטיפוס הרים. כוונה זו לא התממשה עד 1924, אז הוחלט להעניק מדליית זהב להישג האלפיניסטי הבולט ביותר במחזור האולימפי האחרון.
המדליה הוענקה בטקס הסיום של משחקי שאמוני 1924. ניתן לטעון שהמדליה הזו הוענקה למעשה כחלק ממשחקי הקיץ האולימפיים ב-1924. עם זאת, בשל מועד ההענקה, יש המונים את המקצוע כחלק ממשחקי החורף. מדליות נוספות בטיפוס הרים הוענקו לאחר מכן במשחקי הקיץ של 1932 ושל 1936.
מדליית הזהב במקצוע זה הוענקה למשתתפי משלחת האוורסט של 1922. המשלחת, בראשות בריגדיר צ’רלס גרנוויל ברוס, יצאה לטפס על ההר הגבוה בעולם, הר האוורסט, בגבול סין–נפאל. בשלושה ניסיונות לא הצליחה המשלחת להגיע לפסגה, ובניסיון השלישי נהרגו שבעה סבלים (שרפות) במפולת שלגים. בנאומו הסביר פייר דה קוברטן מדוע הוענקה המדליה למשלחת:
“לראשונה מוענקת מדליית זהב על אלפיניזם, והיא מוענקת למשלחת המפוארת להר האוורסט. הם לא הסתפקו בכך שכמעט הצליחו, והם נערכים למאמץ מחודש להשלים את הטיפוס. אדוני נציג המשלחת, אנו מברכים על נוכחותך ועל הגבורה היפה שהפגנתם. למרגלות ההר הגבוה באירופה אנו מעניקים לך ולחבריך הנהדרים עדות צנועה זו להערצה שבה עקבו כל האומות אחר מסעכם אל הפסגות הבתוליות של ההר הגבוה בעולם. אנו מלווים מחווה זו בתפילות להשלמת מפעל שיביא כבוד לא רק לארצכם אלא לאנושות כולה.”
את הפרס קיבל לוטננט-קולונל ביל סטראט, שכן גרנוויל ברוס לא היה זמין בשל ההכנות למשלחת נוספת שהייתה אמורה לצאת בפברואר. גם הניסיון הבא לטפס על ההר שגובהו 8,848 מטר נכשל, בשנת 1924, ומשתתף משלחת 1922 ג’ורג’ מלורי לא שרד ניסיון להגיע לפסגה. עם זאת, גורלו הסופי התברר במלואו רק בשנת 1999, כאשר גופתו נמצאה לאחר 75 שנים.
סימני שאלה אחדים אופפים את האירוע הזה. לא ידוע אם היו מועמדויות נוספות מלבד הזוכים במדליית הזהב. שנית, לא ברור אם כל חברי המשלחת קיבלו מדליה, או שהוענקה מדליה אחת בלבד לכלל המשלחת — המקורות אינם חד-משמעיים. לבסוף, אין בידינו כל שמות חברי המשלחת. שמות המשתתפים המערביים ידועים, וכך גם שמו של מדריך נפאלי אחד ושמות השרפות שנספו במשלחת, אך לפי ההערכות היו מעורבים בה כ-160 אנשים.

עגלות קרח (Bobsleigh)

מרוץ עגלות הקרח היה עדיין ענף ספורט חדש יחסית בשנת 1924, לאחר שהומצא בסוף המאה ה-19. הפדרציה הבינלאומית בענף (FIBT) נוסדה חודשים ספורים בלבד לפני המשחקים בשאמוני, ב-23 בנובמבר 1923. התחרות בשאמוני הייתה האליפות הבינלאומית הגדולה הראשונה בענף, שכן אליפויות עולם בענף החלה רק בשנת 1930.
אורך המסלול היה 1,370 מטר, והוא החל בגובה 1,210 מטר והסתיים בגובה 1,054 מטר מעל פני הים. איכות המסלול נחשבה נמוכה למדי, והוא אף התגלה כמסוכן: שלוש מתוך תשע הקבוצות התרסקו.
בניגוד למקובל כיום, הקבוצות יכלו לכלול ארבעה או חמישה גברים. אף שמשקל גדול יותר נחשב דווקא ליתרון, רק הקבוצות האיטלקית והבלגית הציבו מזחלות עם חמישה אנשי צוות. הפייבוריטית הגדולה לזכייה הייתה המזחלת השווייצרית השנייה, “קיסמט”, שהונהגה על ידי צ'לרי סטופל שהיה גם רוכב סוסים מצטיין, והתחרה בתחרות הקרב-רב (תחרות שלושת הימים) בשתי מהדורות אולימפיות. בנו, אלכסנדר, הלך בעקבותיו בענף הרכיבה, אך לא התחרה בעגלות הקרח. סטופל וצוותו נפלו קורבן למסלול המסוכן וכבר בגלישה הראשונה התרסקו ויצאו מהתחרות. הדבר פתח את הדרך למזחלת השווייצרית האחרת, שהונהגה בידי אדוארד שרר. הוא זכה במזחלת שלו, “אקרובט”, בהגרלה, ולקח כמה מבני כפרו לנסיעות חוויה, כאשר הם נרשמו למבחני המיון בשווייץ כבדיחה, אך הם נבחרו בסופה לייצג את שוויץ במשחקים. המזחלת הרחבה שלהם העניקה יתרון בתנאי ההפשרה שהקשו על התחרות. הם ניצחו בשלוש סבבי הגלישה הראשונים בפער ניכר, ויכלו להרשות לעצמם להפסיד בגלישה האחרונה למזחלת הבריטית. הבריטים סיימו במקום השני והבלגים בשלישי.

בתמונה: תחרות בעגלות קרח במשחקי שאמוני 1924

גלישה נורדית (Cross Country Skiing)

נערכו שתי תחרויות, לגברים בלבד, למרחקים של 50 ק"מ, ב-30 בינואר ול-18 ק"מ ב-2 בפברואר.
50 ק"מ – זו הייתה הפעם הראשונה שהגולשים המובילים מהמדינות הנורדיות הדומיננטיות נפגשו על “קרקע ניטרלית”.33 המתחרים נתקלו בתנאים קרים וסוערים. הגולשים זינקו בהפרשים של דקה במסלול של הקפה אחת, עם הפרש גבהים תובעני במיוחד של 820 מטר. כבר בשלבים המוקדמים היה ברור שזה יהיה יום גדול לנורווגים. הם הגיעו בארבעת המקומות הראשונים כשבזהב זוכה תורלייף האוג. זמנו היה 3:44:32 שעות. העיתונאי הנורווגי פין אמונדסן, שלימים הפך לפרשן ספורט מפורסם ברדיו הנורווגי, שלח דיווח נלהב לעיתונו Idrætsliv תחת הכותרת “Vi viste verden vinterveien!” (“הראינו לעולם את דרך החורף!”) — משפט שהפך בהמשך לסיסמה מפורסמת של ספורט החורף הנורווגי.

18 ק"מ – שלושה ימים לאחר מרוץ ה-50 ק"מ המפרך, נערך מרוץ ה-18 ק"מ בתנאים טובים, במסלול מישורי בהרבה מזה של ה-50 ק"מ, עם הפרש גבהים של 170 מטר בלבד. לפני הזינוק התנהל דיון נרחב על מעמדם של משתתפי הקרב המשולב הנורדי, שזינקו באותו מרוץ. לבסוף הוחלט שאותו ספורטאי יוכל להשתתף גם ב-18 ק"מ וגם בקרב המשולב הנורדי.17 מתוך 30 המשתתפים בקרב המשולב הנורדי נרשמו גם לתחרות ל-18 ק"מ. אחד המתחרים שנרשמו ל-18 ק"מ בלבד, לנדוויק, יכול היה בוודאות לזכות במדליה בקרב המשולב הנורדי. הוא סיים במקום החמישי הן ב-18 ק"מ והן בקפיצות הסקי, אך לא נמצא לו מקום בנבחרת הנורווגית לקרב המשולב הנורדי! היה זה עוד יום גדול לנורווגים, כאשר כל ארבעת משתתפיהם דורגו בין חמשת הראשונים. תורלייף האוג ניצח גם במקצוע זה וזמנו היה 1:14:31.4 שעות.

בתמונה: תורלייף האוג

קפיצות סקי

בתום התחרות, דורגו שלושה נורווגים במקומות הראשונים: יעקב טולין תאמס, נארווה בונה וגולש הסקי המצטיין תורלייף האוג. במקום הרביעי דורג נציג ארה"ב יליד נורווגיה, אנדרס האוגן. כמעט 40 שנה לאחר מכן, גולש הסקי הנורווגי תוראלף סטרומסטאד יצר קשר עם היסטוריון הסקי הנורווגי יעקב ואגה, וטען שניקוד קפיצות הסקי של תורלייף האוג חושב באופן שגוי, ושסך הנקודות הסופי שלו אמור להיות נמוך מזה של האוגן. ואגה בדק את המקרה ונאלץ להסכים עם סטרומסטאד בן ה-77. בשנת 1974 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) להעניק את מדליית הארד להאוגן, שבאותה עת היה ג׳נטלמן קשיש בן 86. הוא הוזמן לנורווגיה, ובטקס מכובד נמסרה להאוגן מדליית הארד של האוג מ-1924 בידי בתו הצעירה של האוג. תורלייף האוג עצמו נפטר כבר בדצמבר 1934 מדלקת ריאות, בגיל 40. האוגן שמח לפגוש כמה מיריביו הנורווגים מ-1924: נארווה בונה, איינר לנדוויק וכמובן תוראלף סטרומסטאד — האיש שאחראי לכך שהצדק נעשה כעבור 40 שנה.

בתמונה: קפיצות סקי בשאמוני 1924

שילוב נורדי

התחרות כללה את המרוץ ל-18 ק"מ ותחרות בקפיצות סקי שנערכה באותו יום של התחרות הרגילה של קפיצות סקי, אך כתחרות נפרדת. בניגוד למקובל כיום, תחרות הסקי נערכה קודם לתחרות הקפיצות (יומיים לפניה). חישוב המיקומים נעשה לפי שיטת ניקוד. עם ניצחונו בתחרות זו, זכה תורלייף האוג במדליית זהב שלישית במשחקים. הנורווגים דורגו בארבעת המקומות הראשונים.

פטרול סקי צבאי

מקצוע זה היה חלק מהתחרות הרשמית רק במשחקי 1924. במשחקי 1928 ו-1936 הוא נכלל כענף תצוגה. במשך שנים רבות סברו שגם ב-1924 זה היה ענף תצוגה, אך מחקר עדכני יותר של טורה וידלונד, ממייסדי החברה הבינלאומית של היסטוריונים אולימפיים (ISOH) הראה כי גם משחק הקרלינג וגם פטרול הסקי נהנו ב-1924 ממעמד זהה לכל שאר הענפים בתוכנית המשחקים. לאחר שהוועד האולימפי הבינלאומי עודכן בממצא זה, הושבו לענפים הללו מעמד המדליות המלא זמן קצר לפני משחקי החורף האולימפיים ב-2006. הגרסה הנוכחית של שילוב של גלישה וקליעה למטרה, ענף הביאתלון, נכנס למשחקים האולימפיים ב-1960. מסלול הסקי היה באורך כ-30 ק״מ. הקבוצה עצרה פעם אחת באמצע המרוץ, סמוך לנקודת האמצע, ושלושה מחברי הקבוצה ירו 18 יריות לעבר מטרה במרחק 250 מטרים. כדי להיחשב כמסיימת רשמית, כל ארבעת חברי הקבוצה היו חייבים לסיים, והזמן נמדד לפי הרגע שבו הגולש הרביעי חצה את קו הסיום. על כל פגיעה במטרה (מתוך 18 היריות) הופחתו 30 שניות מזמן הקבוצה. לקבוצה של שווייץ היה זמן הסקי הטוב ביותר – 4:00:06 שעות, ועם שמונה פגיעות מוצלחות במטרה קיבלה בונוס של ארבע דקות, לזמן סופי של 3:56:06. לפינלנד היה זמן הסקי השני בטיבו – 4:05:40 ומספר הפגיעות המוצלחות הגבוה ביותר, 11, ולפיכך זמן סופי של 4:00:10, הישג שדירג אותם במקום השני.

בתמונה: פטרול סקי צבאי בשאמוני 1924

החלקה מהירה על קרח

התחרויות נערכו במסלול שהיקפו 400 מטר. מרחקי התחרות היו: 500, 1500, 5000 ו-10,000 מ'. כמו כן הייתה תחרות קרב-רב בה דורגו המתחרים לפי המיקומים שלהם בכל אחד מארבעת המרחקים (במידה שהשתתפו בכל ארבעתם). תחרות כזו נערכה במסגרת האולימפית רק במשחקי 1924. צ'רלי ג'וטרו מארה"ב ניצח בתחרות ל-500 מ' בזמן 44.0 שניות. מאחר שזה היה הגמר הראשון שהסתיים במשחקים הוא נכנס להיסטוריה כמנצח הראשון במשחקי החורף האולימפיים. קלאס טונברג מפינלנד ניצח בתחרות ל-1500 מ' (2:20.8) ול-5000 מ' (8:39.0 ד') וגם בקרב-רב. בתחרות ל-10,000 מ' ניצח ג'וליוס סקוטנאב מפינלנד (18:04.8 ד').

בתמונה: קלאס טונברג בשאמוני 1924

הוקי קרח

השתתפו 8 מדינות שחולקו לשני בתים מוקדמים. שתי הראשונות מכל בית העפילו לבית הגמר כשתוצאות המפגשים בין שתי העולות מכל בית נחשבות בבית הגמר. קנדה ניצחה בכל משחקים בהפרשים גדולים: 0-30 נגד צ'כוסלובקיה, 0-22 נגד שוודיה, 0-33 נגד שוויץ, 2-19 נגד בריטניה ובמשחק המכריע 1-6 נגד ארה"ב, שדורגה במקום השני.

בתמונה: משחק הוקי קרח בין שוויץ לקנדה בשאמוני 1924

החלקה אמנותית על קרח

התחרויות נערכו באצטדיון פתוח (לא באולם). נערכו תחרויות לנשים, לגברים ולזוג של אישה וגבר.
נשים – המנצחת הייתה הרמה פלאנק-סאבו מאוסטריה. שמינית ואחרונה סיימה סוני הני בת ה-11 מנורווגיה. לפי המסופר עצרה הני מספר פעמים במהלך התרגיל וניגשה לדופן משטח ההחלקה כדי לקבל הוראות להמשך התרגיל מאביה. פלאנק-סאבו המשיכה לשלוט בהחלקה האמנותית עד אליפות העולם 1927 שהתקיימה באוסלו. באליפות זו, שלושה מחמישה השופטים (כולם מנורווגיה) דירגו את הכוכבת העולה, סוניה הני, לפני פלאנק-סבו, בעוד שני השופטים האחרים, מאוסטריה ומגרמניה העניקו את המקום הראשון לפלאנק-סאבו, שהחליטה אחרי האליפות לפרוש מפעילות. אחרי אליפות העולם 1927 הוחלט כי לא יהיה יותר משופט אחד מאותה המדינה.

בתמונה: הרמה פלאנק סאבו בשאמוני 1924

גברים – המנצח היא השוודי גיליס גראפסטרום שניצח גם בתחרות במשחקי אנטוורפן 1920 (שנערכו באולם), ניצח גם במשחקי 1928 שנערכו בסט.מוריץ שבשוויץ וסיים במקום השני במשחקי 1932 שנערכו בלייק פלסיד בארה"ב. גם בתחרות הגברים בשאמוני 1924 ניתן לומר שהשיפוט היה מוטה משהו: מבין 7 השופטים, ארבעה דירגו את גראפסטרום ראשון (אף אחד משופטים אלה לא היה משוודיה), שני השופטים מאוסטריה דירגו במקום הראשון את בן ארצם וילי בוקל (דורג לבסוף שני) והשופט מצ'כוסלובקיה דירג במקום הראשון את בן ארצו יוזף סילבה שדורג לבסוף רביעי.

בתמונה: גיליס גראפסטרום בשאמוני 1924

זוגות – האוסטרים הלן אנגלמן ואלפרד ברגר זכו במקום הראשון. במקום השלישי דורג הזוג מצרפת אנדרי ז'ולי-ברונה ופייר ברונה, המנצחים בתחרויות האולימפיות ב-1928 וב-1932. בני הזוג ברונה השתתפו במשחקי שאמוני גם בתחרויות ליחידים: אנדרי דורגה במקום החמישי מתוך 8 בין הנשים ופייר דורג שמיני מתוך 11 בין הגברים.

בתמונה: האוסטרים הלן אנגלמן ואלפרד ברגר בשאמוני 1924

קרלינג

כמו במקרה של פטרול הסקי הצבאי, במשך שנים רבות נכתב כי ענף ספורט זה היה רק במעמד של ענף תצוגה במשחקי 1924 ורק לקראת משחקי 2006 נרשם מחדש כי לשני הענפים היה אותו מעמד כמו לשאר הענפים במשחקי 1924. השתתפו רק 3 נבחרות. במשחק הראשון גברה שוודיה על צרפת 10-18. במשחק השני גברה בריטניה על שוודיה 7-38. משום מה, שוודיה הציבה למשחק נגד בריטניה, 4 שחקנים אחרים מאלו שגברו על צרפת. במשחק השלישי גברה בריטניה על צרפת בתוצאה 4-46. ממוצע הגילים של השחקנים היה כנראה מהגבוהים בהיסטוריה של תחרויות אולימפיות, כ-44 שנים. המשתתף הצעיר היה בן 23 אך המבוגר ביותר היה בן 58 ורוב המשתתפים היו מעל גיל 40. ענף הקרלינג היה ענף תצוגה עוד מספר פעמים במסגרת האולימפית בטרם חזר למעמד של ענף ספורט אולימפי במשחקי 1998.

בתמונה: משחקי קרלינג בשאמוני 1924

תחרויות סקי אלפיני (גלישה במורד וסלאלום) החלו במשחקים האולימפיים רק במשחקי 1936.

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן