שימוש בטוויטר בלילה וביצועים בכדורסל
מאת: יורם אהרוני
למידע נוסף
תקציר מחקר שהתפרסם ב- PLoS One

רקע
גיל ההתבגרות הוא שלב מכריע בהתפתחותן של יכולות קוגניטיביות הקשורות להישגים לימודיים. ההשערה היא כי גורמים כגון פעילות גופנית וכושר גופני קשורים להתפתחותן של יכולות אלה ולהישגים הלימודיים, אולם הממצאים המחקריים בנושא אינם חד-משמעיים. מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשרים בין פעילות גופנית, כושר גופני, הישגים לימודיים ותפקוד קוגניטיבי בקרב אותה קבוצת מתבגרים.
שיטת המחקר
במחקר חתך זה השתתפו 1,139 מתבגרים משוודיה, שגילם הממוצע היה 13.4 שנים.
החוקרים העריכו ארבעה תחומים:
פעילות גופנית נמדדה באמצעות מד תאוצה (אקסלרומטר).
סבולת אירובית הוערכה באמצעות מבחן תת-מרבי על אופניים ארגומטריים.
תפקוד קוגניטיבי נבדק באמצעות מבחן ממוחשב שהעריך זיכרון אפיזודי וזיכרון עבודה, באמצעות שלושה מבחנים לכל אחד משני התחומים.
הישגים לימודיים הוערכו על סמך הציונים במתמטיקה ובשפה השוודית.
תוצאות
נמצאו מתאמים חיוביים נמוכים בין תוצאות המבחן לסבולת אירובית לבין: ציונים במתמטיקה, ציונים בשפה השוודית ותפקוד קוגנטיבי.
נוסף על כך, נמצא כי התפקוד הקוגניטיבי תיווך 40% מהקשרים בין תוצאות המבחן לסבולת אירובית לבין הציונים במתמטיקה ובשפה.
מתבגרים שהוריהם בעלי השכלה של 12 שנות לימוד או פחות, או שהוריהם נולדו מחוץ לשוודיה, הציגו רמות סבולת אירובית נמוכות יותר וציונים נמוכים יותר במתמטיקה ובשפה.
מסקנות
הכושר האירובי היה הגורם היחיד שנמצא קשור באופן מובהק לתפקוד הקוגניטיבי ולהישגים הלימודיים, אם כי עוצמת הקשרים הייתה חלשה.
לאור הממצאים שלפיהם מתבגרים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה או שנולדו מחוץ לשוודיה הציגו רמות נמוכות יותר של סבולת אירובית והישגים לימודיים, מומלץ כי מחקרים עתידיים יתכננו התערבויות המותאמות לאוכלוסיות אלה, כדי להבטיח את שילובן בחברה.
במחקר זה לא נמצא קשר מובהק בין היקף הפעילות הגופנית לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים.
גיל ההתבגרות הוא שלב מכריע בהתפתחות, שבמהלכו נרכשות מיומנויות חשובות בתחומים החברתיים, הרגשיים והקוגניטיביים. מיומנויות אלה חיוניות להכנתם של בני האדם להצלחה בתחומי חיים שונים בחברה, כגון לימודים ועבודה.
לפיכך, גיל ההתבגרות נחשב לתקופה קריטית בהתפתחות המוח, שבמהלכה לגורמים סביבתיים והתנהגותיים יש השפעה משמעותית.
פעילות גופנית הוצעה כגורם שעשוי לתרום לשיפור התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים. עם זאת, רוב המתבגרים אינם עומדים בהמלצות לפעילות גופנית. לדוגמה, בנתונים שנאספו במחקר בשנים 2016 ו-2017 שבו נבדקו בסך הכול 3,477 מתבגרים, עולה כי רק 43% מהבנים ו-23% מהבנות עמדו בהמלצה לבצע לפחות 60 דקות של פעילות גופנית בעצימות מתונה עד נמרצת מדי יום.
מסקירת מחקרים קודמים בתחום חשוב להדגיש כי אף שלעתים קרובות דנים בתפקוד קוגניטיבי ובהישגים לימודיים כמושגים הקשורים זה לזה, מדובר בשני מושגים נפרדים.
היכולות הקוגניטיביות מושפעות מגורמים רבים, כגון גיל, גורמים הקשורים להורים ולסביבה, וכן גורמים גנטיים. יכולות אלה כוללות, בין היתר, זיכרון עבודה וזיכרון אפיזודי, החיוניים להישגים לימודיים.
זיכרון עבודה (Working Memory)
זיכרון עבודה הוא מערכת קוגניטיבית המאפשרת לנו להחזיק מידע באופן זמני ולעבד אותו תוך כדי ביצוע פעולה או משימה. הוא חיוני לפעולות כמו:ביצוע חישוב חשבוני בראש, הבנת משפט מורכב תוך כדי קריאת טקסט, זכירת הוראות הכוללות כמה שלבים וקבלת החלטות תוך התחשבות בכמה נתונים בו-זמנית. דוגמה: כשאדם מחשב בראש 37 כפול 4, הוא צריך להחזיק את המספרים ואת תוצאות הביניים בזיכרון, ולעבד אותם עד לקבלת התוצאה.
זיכרון אפיזודי (Episodic Memory)
זיכרון אפיזודי הוא סוג של זיכרון לטווח ארוך המאפשר לנו לזכור אירועים וחוויות אישיות שהתרחשו בעבר, כולל ההקשר שבו התרחשו. הוא כולל בדרך כלל מידע על:מה התרחש? היכן התרחש האירוע ?מתי התרחש? מי השתתף בו? כיצד הרגשנו באותו זמן? דוגמה: זכירת יום ההולדת האחרון שלנו, כולל המקום שבו חגגנו, האנשים שהיו נוכחים והאירועים שהתרחשו.
עם זאת, ההישגים הלימודיים מושפעים גם מגורמים נוספים, ובהם מידת המעורבות וההשתתפות של התלמיד בסביבה הבית-ספרית, וכן האיכות וההיקף של החינוך שהוא מקבל.
כמה תיאוריות מציעות מנגנונים שבאמצעותם פעילות גופנית עשויה לשפר את התפקוד הקוגניטיבי. מנגנונים אלה כוללים שינויים בחומר האפור ובחומר הלבן במוח, וכן שיפור בתכונות העצביות, כגון הפעילות המוחית התפקודית והקישוריות העצבית, החיוניות לתפקוד הקוגניטיבי ובהמשך גם להישגים הלימודיים.
עם זאת, הראיות בתחום זה מבוססות בעיקר על מחקרים שנערכו בבעלי חיים או בקרב מבוגרים. במחקר התערבות קטן היקף שנערך בקרב ילדים נמצא כי השתתפות בפעילות גופנית הגבירה את שלמות החומר הלבן במוח, וכי שיפורים אלה היו קשורים לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי. עם זאת, אין די מחקרים כדי לבסס קשר כזה בקרב מתבגרים.
השתתפות קבועה בפעילות גופנית, ובמיוחד בפעילות גופנית בעצימות נמרצת, משפרת את הסבולת האירובית. לדוגמה, בסקירת מחקרים שפורסמה ב-2016, נמצא כי תוכניות התערבות של פעילות גופנית בבתי ספר גרמו לשיפור ההישגים במבחנים לסבולת אירובית בקרב מתבגרים.
בהתאם לכך, הוצע כי הכושר הגופני הוא גורם המהווה חוליה במסלול הסיבתי המקשר בין פעילות גופנית לבין הישגים לימודיים. מחקרי חתך שנערכו בקרב ילדים מצאו כי לכושר הגופני יש תפקיד מתווך בקשר שבין פעילות גופנית להישגים לימודיים.
אחד המנגנונים שהוצעו להסבר קשר זה הוא שמתבגרים בעלי כושר גופני גבוה מסוגלים להקצות משאבי קשב ביעילות רבה יותר. כתוצאה מכך, התפקוד הקוגניטיבי שלהם טוב יותר בהשוואה למתבגרים בעלי כושר גופני נמוך יותר.
במחקרי חתך נמצא גם קשר חיובי ישיר בין הכושר הגופני לבין התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים.
עם זאת, חשוב להביא בחשבון שהסבולת האירובית מושפעת גם ממצב ההתבגרות המינית (שלב ההתבגרות הפיזיולוגית). ממצא זה מדגיש את הצורך להביא בחשבון את שלב ההתבגרות המינית ולנטרל את השפעתו בניתוח מחקרים העוסקים במתבגרים.
בעוד שנמצא כי פעילות גופנית חד-פעמית עשויה להניב השפעות חיוביות על היבטים מסוימים של התפקוד הקוגניטיבי, מחקרי התערבות ארוכי טווח שבחנו פעילות גופנית הצביעו על השפעה מועטה או על היעדר השפעה על התפקוד הקוגניטיבי או על ההישגים הלימודיים. כמה מהמגבלות האפשריות של תוכניות התערבות אלה הן התמדה נמוכה בפרוטוקול ההתערבות (כלומר, התוכנית לא בוצעה בהתאם למתוכנן), והיעדר מעקב אחר השינויים הצפויים בהיקף הפעילות הגופנית של המשתתפים במהלך ההתערבות. מצב זה מקשה לקבוע אם היעדר ממצאים חיוביים במחקרי ההתערבות נובע מכך שפעילות גופנית אינה משפרת את התפקוד הקוגניטיבי ואת ההישגים הלימודיים, או מכך שתוכנית ההתערבות כלל לא הצליחה להגדיל את היקף הפעילות הגופנית, ובכך נמנעה האפשרות לבחון את השפעתה.
אף שהתוצאות הלא-חד-משמעיות עשויות לנבוע מכישלון בשינוי הרגלי הפעילות הגופנית, גם מחקרי חתך שבחנו את הקשר בין פעילות גופנית שגרתית לבין תפקוד קוגניטיבי או הישגים לימודיים הציגו ממצאים מעורבים. בחלק מהמחקרים נמצאו קשרים חיוביים בין פעילות גופנית לבין היבטים מסוימים של התפקוד הקוגניטיבי, וכן קשרים חיוביים עם הישגים לימודיים. עם זאת, למחקרים קודמים היו מגבלות, ובהן היעדר מדדים מהימנים ומדויקים של פעילות גופנית ושל תפקוד קוגניטיבי, וכן אי-הכללתם של גורמים מתערבים חשובים בניתוח.
בסקירת מחקרים שפורסמה ב-2018 נכתב כי סבולת אירובית גבוהה יותר עשויה להיות בעלת חשיבות לשיפור בריאותם של ילדים ומתבגרים, וכן לתרום לשיפור הישגיהם הלימודיים אך לנוכח היעדר הסכמה בין ממצאי המחקרים בתחום, יש להביא בחשבון את הסוגיות המתודולוגיות הקשורות למדידת הפעילות הגופנית בעת בחינת הקשר בין פעילות גופנית להישגים לימודיים. הערכת פעילות גופנית היא הרבה יותר מסובכת ממדידת כושר גופני. יש שתי שיטות עיקריות להערכת כמות הפעילות הגופנית: שאלון של דיווח עצמי ומדידת ערכים שונים באמצעות מדי תאוצה (אקסלרומטרים) אותם אמורים הנבדקים לענוד למשך מספר ימים.
ההסתמכות על דיווח עצמי של פעילות גופנית מגבילה את האפשרות להבחין בין רמות עצימות שונות. נוסף על כך, מתבגרים נוטים להפריז בדיווח על הזמן שהם מקדישים לפעילות גופנית. לדוגמה, במחקר אחד נמצא כי רק 7%–20% מהפעילות הגופנית בעצימות מתונה עד נמרצת (MVPA) ומהפעילות הגופנית בעצימות גבוהה (VPA) שעליהן דיווחו המשתתפים, אושרו באמצעות מדידות של מדי תאוצה.
היבט נוסף הוא שמחקרים הכוללים ילדים ומתבגרים נדונים לעיתים קרובות כמקשה אחת, אף שרוב המחקרים נערכו בקרב ילדים, ומספר המחקרים שהתמקדו במיוחד במתבגרים הוא מוגבל. הדבר בעייתי לנוכח ההשערה כי לגיל יש תפקיד ממתן בקשרים אלה. לדוגמה, מחקרי התערבות מצביעים על השפעות גדולות יותר בקרב משתתפים שגילם נמוך מ-12 שנים.
נוסף על כך, מחקרים מסוימים מצביעים על כך שאנשים שרמת התפקוד ההתחלתית שלהם נמוכה יותר עשויים להפיק תועלת רבה יותר מתוכניות התערבות של פעילות גופנית, בכל הנוגע לשיפור התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים. כמו כן, נמצאו השפעות חיוביות של פעילות גופנית על התנהגויות קוגניטיביות גם בקרב אנשים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
יתר על כן, קיים מחסור במחקרים הבוחנים בנפרד את ההשפעות של פעילות גופנית בעצימויות שונות. לדוגמה, במחקר חתך שנערך בקרב ילדים נמצא קשר חיובי בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הישגים לימודיים, אך לא נמצא קשר דומה בין פעילות גופנית בעצימות מתונה לבין הישגים לימודיים. ממצא זה מצביע על כך שהקשר עשוי להיות שונה בהתאם לעצימות הפעילות הגופנית.
לבסוף, מחקרים רבים העוסקים בתפקוד קוגניטיבי מסתמכים על משימה אחת או שתיים בלבד, הנבדלות זו מזו במתכונת שלהן (למשל, שימוש באותיות, במספרים או בגירויים חזותיים) ובאופן מתן התגובה (למשל, באמצעות מחשב, בעל פה או בכתב). גישה מצומצמת זו עלולה שלא לשקף באופן מדויק יכולת קוגניטיבית מסוימת, אלא דווקא את המיומנות בביצוע מבחנים ספציפיים. נוסף על כך, מרבית המחקרים הקודמים התמקדו בתפקודים ניהוליים, בעוד שיכולות קוגניטיביות אחרות, כגון זיכרון אפיזודי, נחקרו במידה פחותה.
תפקודים ניהוליים (Executive Functions)
תפקודים ניהוליים הם מכלול של תהליכים קוגניטיביים המאפשרים לאדם לכוון ולווסת את החשיבה, ההתנהגות והפעולות שלו כדי להשיג מטרות. אפשר לחשוב עליהם כמערכת הבקרה של המוח: הם מסייעים לנו לתכנן פעולות, להתמקד במשימה, להתעלם מהסחות דעת, להתאים את ההתנהגות למצבים משתנים ולשלוט בתגובות האוטומטיות שלנו. בספרות המחקרית מקובל להתייחס לשלושה מרכיבים בסיסיים של תפקודים ניהוליים: זיכרון עבודה – Working Memory – היכולת להחזיק מידע באופן זמני ולעבד אותו תוך כדי ביצוע משימה. דוגמה: תלמיד מקשיב להוראות המורה, זוכר אותן ומבצע אותן לפי הסדר. עכבה – Inhibitory Control- היכולת לעכב תגובה אוטומטית, לשלוט בדחפים ולהתעלם מגירויים שאינם רלוונטיים למשימה. דוגמה: תלמיד מצליח להתרכז בלימודים למרות רעשים ושיחות המתרחשים סביבו. גמישות קוגנטיבית – Cognitive Flexibility – היכולת לשנות את דרך החשיבה או את אסטרטגיית הפעולה בהתאם לנסיבות משתנות, ולעבור בין משימות או נקודות מבט שונות. דוגמה: תלמיד משנה את דרך פתרון התרגיל לאחר שהוא מגלה שהשיטה שבה השתמש אינה יעילה.
קיים מחסור במחקרים המשתמשים במדדים מפורטים של פעילות גופנית ושל תפקוד קוגניטיבי, במטרה לבחון כיצד פעילות גופנית בעצימויות שונות, לצד הכושר הגופני, קשורים לתפקוד הקוגניטיבי ולהישגים הלימודיים בקרב אותה קבוצת משתתפים.
רק מחקרים מעטים כללו בניתוח גורמים מתערבים מרכזיים, כגון רמת ההשכלה של ההורים, הידועה כקשורה במידה רבה הן להישגים הלימודיים והן לתפקוד הקוגניטיבי.
כמו כן, יש צורך במחקרים שיבחנו את תפקידם המתווך של הכושר הגופני ושל התפקוד הקוגניטיבי בקשרים אלה, כדי להעמיק את ההבנה של האופן שבו גורמים אלה קשורים זה לזה ומשתנים במשותף בקרב מתבגרים.
לפיכך, מטרת המחקר הייתה לבחון כיצד פעילות גופנית שנמדדה באמצעות מדי תאוצה, בעצימות מתונה (MPA) ובעצימות נמרצת (VPA) וכן הכושר הגופני, קשורים לתפקוד הקוגניטיבי (זיכרון עבודה וזיכרון אפיזודי) ולהישגים הלימודיים (ציונים במתמטיקה ובשפה) בקרב מתבגרים בשוודיה, תוך בקרה על משתנים כגון מין, שלב ההתבגרות המינית, רמת ההשכלה של ההורים וארץ לידתם.
נוסף על כך, ביקשו החוקרים לבחון האם הכושר הגופני והתפקוד הקוגניטיבי מתווכים את הקשרים האלה.
שיטת המחקר
מדגם ומבנה המחקר
מחקר זה הוא חלק ממחקר חתך רחב יותר שכותרתו: "פעילות גופנית לשמירה על תפקודי מוח תקינים בקרב תלמידי בתי ספר":
Physical Activity for Healthy Brain Functions in School Youth
כל בתי הספר שנמצאו במרחק של שעתיים עד שלוש שעות נסיעה מבית הספר הגבוה לחינוך גופני ומדעי הספורט (GIH) בסטוקהולם הוזמנו להשתתף במחקר (558 בתי ספר). ההזמנה נשלחה בדואר אלקטרוני למנהלי בתי הספר או לסגניהם בפברואר 2019.
בסך הכול 84 בתי ספר נענו להזמנה, אולם מטעמים מעשיים הוחלט להגביל את מספר בתי הספר המשתתפים ל-40, כדי להבטיח גיוון מבחינת המיקום הגאוגרפי, סוג בית הספר ורמת ההשכלה של ההורים. שישה בתי ספר פרשו מהמחקר בשל אילוצי זמן, ולכן המדגם הסופי כלל 34 בתי ספר.
תנאי ההכללה במחקר היו שהתלמידים יהיו בכיתה ז' ובעלי יכולת לקרוא ולהבין את השפה השוודית, וזאת מאחר שהשאלונים וההנחיות לביצוע המבחנים הקוגניטיביים היו בשפה זו. גיוס התלמידים נערך בין 12 באוגוסט ל-6 בדצמבר 2019.
בסך הכול השתתפו במחקר 1,139 תלמידי כיתה ז' מבתי הספר שנבחרו. שיעור ההשתתפות היה 73% מתוך 1,556 התלמידים שעמדו בתנאי ההשתתפות. מתוך 1,556 התלמידים שהיו זכאים להשתתף:
63 לא יכלו להשתתף עקב מחלה או היעדרות.
351 לא מסרו טופסי הסכמה להשתתפות במחקר חתומים על ידי ההורים ולכן לא השתתפו במחקר.
שלושה תלמידים נוספים הוצאו מהמחקר מאחר שטופסי ההסכמה שלהם לא היו מלאים (למשל, חסרה חתימה של אחד ההורים או של שניהם).
פרוטוקול המחקר
איסוף הנתונים נערך במרכז המחקר של GIH בסטוקהולם, שוודיה, בין 26 בספטמבר ל-6 בדצמבר 2019. בכל יום השתתפו במחקר לכל היותר 60 מתבגרים, שחולקו לשתי קבוצות של 30 משתתפים.
הביקור במעבדה נמשך בדרך כלל ארבע עד חמש שעות. עם הגעתם קיבלו המתבגרים ארוחת בוקר אחידה, ולאחר מכן הוסבר להם סדר הפעילויות המתוכנן לאותו יום.
בהמשך חולקו המשתתפים לשתי קבוצות, שכל אחת מהן לוותה על ידי מורה אחד לפחות. המשתתפים מילאו שאלון, צוידו במד תאוצה שהוצמד למותן, ביצעו סדרת מבחנים להערכת התפקוד הקוגניטיבי ועברו מבחן תת-מרבי על אופניים ארגומטריים.
בתמורה להשתתפותם במחקר קיבלו המתבגרים שובר קנייה בשווי 300 קרונות שוודיות (כ-30 דולר אמריקאי).
מדידות
תפקוד קוגניטיבי (זיכרון עבודה וזיכרון אפיזודי)
לצורך הערכת שני תחומים קוגניטיביים נעשה שימוש בסוללת מבחנים ממוחשבת שכללה שישה מבחנים:
זיכרון עבודה:
עדכון אותיות (Letter Updating)
מבחן numerical 3-back
עדכון מידע מרחבי (Spatial Updating)
זיכרון אפיזודי:
היזכרות במילים (Word Recall)
היזכרות בצירופי מספרים ומילים (Number-Word Recall)
בהמשך עובדו מהנתונים ציונים עבור: תפקוד קוגניטיבי כללי, זיכרון עבודה וזיכרון אפיזודי. ציונים אלה שימשו כמדדי התוצאה להערכת התפקוד הקוגניטיבי.
התפקוד הקוגניטיבי הכללי הוגדר כמדד התוצאה העיקרי.
הישגים לימודיים (ציונים במתמטיקה ובשפה)
נתוני ההישגים הלימודיים התקבלו מהרישומים הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של שוודיה והתבססו על ציוני הגמר במתמטיקה ובשפה (שוודית) בכיתה ו'.
למקצוע השפה קיימות שתי גרסאות: שוודית כשפת אם (88% מהמשתתפים במחקר) ושוודית כשפה שנייה (12%).
במערכת החינוך השוודית, ציון A מציין את הציון הגבוה ביותר שניתן להשיג, ואילו ציון F מציין כישלון במבחן.
הציונים הומרו לערכים מספריים בטווח שבין 1 ל-6: ציון 1 ייצג F וציון 6 ייצג ציון A.
הציונים במתמטיקה ובשפה שימשו כמדדי התוצאה העיקריים.
פעילות גופנית
הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות מד תאוצה תלת-צירי שהוצמד למותן, דגם GT3X+ של חברת .ActiGraph
המשתתפים התבקשו לענוד את מד התאוצה במשך כל שעות הערות, למעט בעת ביצוע פעילויות במים, במשך שבעה ימים לאחר הביקור במרכז המחקר.
פרקי זמן שבהם המכשיר לא נענד הוגדרו כתקופות של 60 דקות שבהן נרשמו אפס ספירות.
יום מדידה נחשב תקף אם נרשמו בו לפחות 500 דקות (8 שעות ו-20 דקות) של ענידת המכשיר, לאחר ניכוי פרקי הזמן שבהם המכשיר לא נענד. לצורך הכללה בניתוחים נדרשו לפחות שלושה ימי מדידה תקפים, ובהם לפחות יום אחד בסוף השבוע.
מהנתונים חושבו מספר הדקות שכל נבדק ביצע בעצימות מתונה ובעצימות נמרצת.
סכום הדקות בשתי עצימויות אלה נותן את מספר הדקות של פעילות גופנית בעצימות מתונה עד נמרצת .(MVPA)
סבולת אירובית
סבולת אירובית נמדדה באמצעות מבחן Ekblom-Bak שהוא מבחן מדורג תת-מרבי על אופניים ארגומטריים (אופניים נייחים שיש להם מד הספק).
לצורך חיזוי צריכת החמצן המרבית (צח"מ) הנמדדת במיליליטרים של חמצן לכל קילוגרם משקל גוף בדקה, נעשה שימוש בנתוני הדופק בשני הספקי עבודה שונים, תוך התחשבות במין ובגיל.
כדי להביא בחשבון את שלב ההתבגרות המינית, אצל בנים שטרם החלו בהתבגרות המינית – שלבים 1–2 בסולם Tanner – הצח"מ הוערכה באמצעות נוסחת החיזוי המיועדת לבנות, בהתאם להמלצת Björkman ועמיתיו.
משתנים נוספים
נתונים רשמיים על רמת ההשכלה של ההורים התקבלו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של שוודיה.
המשתנה חולק לשתי קטגוריות, בהתאם לרמת ההשכלה של ההורה בעל ההשכלה הגבוהה יותר:
השכלה נמוכה – 12 שנות לימוד או פחות, כלומר השלמת לימודים תיכוניים בשוודיה או פחות מכך.
השכלה גבוהה – יותר מ-12 שנות לימוד, המתייחסים בדרך כלל להשכלה אקדמית.
בשאלון מסרו המתבגרים מידע על מינם (בת, בן או אחר) ועל ארץ הלידה של הוריהם, לפי שלוש קטגוריות:
אחד ההורים נולד בשוודיה והאחר נולד מחוץ לשוודיה.
שני ההורים נולדו בשוודיה.
שני ההורים נולדו מחוץ לשוודיה.
מדד מסת הגוף (BMI) חושב באמצעות חלוקת משקל הגוף בקילוגרמים בריבוע הגובה במטרים.
סיווג מדד מסת הגוף (BMI) נקבע בהתאם להנחיות של כוח המשימה הבין-לאומי להשמנת יתר – International Obesity Task Force
שלב ההתבגרות המינית הוערך על סמך דיווח עצמי של המתבגרים, באמצעות איורים המבוססים על סולם Tanner.
רמת הרעש בחדר במהלך ביצוע המבחנים הקוגניטיביים הוערכה על ידי צוות המחקר וסווגה לשלוש רמות: נמוכה, בינונית או גבוהה.

מבחן סבולת אירובית על אופניים ארגומטריים
נתונים תיאוריים של המדגם
מספר בנות – 580, מספר בנים – 558
גיל ממוצע – 13.4 שנים הן אצל הבנת והן אצל הבנים
הורה אחד לפחות עם יותר מ-12 שנות לימוד – 65.9% בבנות ו-66.5% בבנים
שני ההורים נולדו בשוודיה – 60.6 בבנות ו-58.0% בבנים
הורה אחד נולד בשוודיה – 15.3% בבנות ו-15.1% בבנים
שני ההורים לא נולדו בשוודיה – 24.1% בבנות ו-27.0 בבנים
תת-משקל – 6.6% בבנות ו-9.2% בבנים
משקל תקין – 74.1% בבנות, 69.3% בבנים
עודף משקל – 15.3% בבנות ו-16.2% בבנים
השמנה – 4.0% בבנות ו-5.2% בבנים
דקות ביום של פעילות גופנית מתונה – 29.8 בבנות ו-31.4 בבנים
דקות ביום פעילות גופנית נמרצת – 19.7 בבנות ו-23.4 בבנים
צח"מ חזויה (מ"ל/ק"ג/דקה) – 44.8 בבנות ו-55.5 בבנים
אחוז ציון A במתמטיקה – בנות 12.4, בנים 13.8
אחוז ציון B במתמטיקה – בנות 19.9, בנים 17.7
אחוז ציון C במתמטיקה – בנות 19.4, בנים 20.4
אחוז ציון D במתמטיקה – בנות 22.3, בנים 19.4
אחוז ציון E במתמטיקה – בנות 19.7, בנים 20.7
אחוז ציון F במתמטיקה – בנות 6.2, בנים 8.5
אחוז ציון A בשפה – בנות 13.2, בנים 5.2
אחוז ציון B בשפה – בנות 26.6, בנים 15.2
אחוז ציון C בשפה – בנות 27.3, בנים 22.7
אחוז ציון D בשפה – בנות 19.1, בנים 25.2
אחוז ציון E בשפה – בנות 10.8, בנים 21.4
אחוז ציון F בשפה – בנות 3.1, בנים 10.4
במאמר המקורי מפורטים גם ההישגים במבחני לתפקודים קוגנטיביים.
הקשרים בין הסבולת האירובית לבין התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים
במודלים המתוקננים נמצא קשר מובהק בין הסבולת האירובית לבין התפקוד הקוגנטיבי. ממצא זה אישש את השערת החוקרים שלפיה יימצא קשר מובהק בין הכושר האירובי לתפקוד הקוגנטיבי.
נוסף על כך, במודלים המתוקננים נמצא קשר מובהק בין הסבולת האירובית לבין ההישגים הלימודיים, הן בציונים במתמטיקה והן בציונים בשפה. ממצא זה תומך בהשערת החוקרים שלפיה מתבגרים בעלי רמות גבוהות יותר של צח"מ משיגים גם ציונים גבוהים יותר במתמטיקה ובשפה.
הקשרים בין פעילות גופנית בעצימות בינמתונהנית (MPA) או בעצימות נמרצת (VPA) לבין התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים
כפי שעולה מהמודלים המתוקננים לא נמצא קשר מובהק בין פעילות גופנית בעצימות מתונה (MPA) לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים (ציונים במתמטיקה ובשפה). לפיכך, החוקרים דחו את השערתם שלפיה יימצא קשר מובהק בין פעילות גופנית בעצימות מתונה לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים.
כמו כן, במודלים המתוקננים לא נמצא קשר מובהק בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת (VPA) לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים. לפיכך, החוקרים דחו גם את השערתם שלפיה יימצא קשר מובהק בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים.
ניתוחי מסלולים (Path Analyses) שבהם הסבולת האירובית והתפקוד הקוגניטיבי שימשו כמשתנים מתווכים
במודל שבחן את הציונים במתמטיקה, התפקוד הקוגניטיבי הסביר 40% מהקשר. גם במודל שבחן את הציונים בשפה, התפקוד הקוגניטיבי הסביר 40% מהקשר.
בשני המודלים, הקשר הישיר בין הסבולת האירובית לבין ההישגים הלימודיים נותר מובהק גם לאחר הבאה בחשבון של המשתנים המתווכים ושל המשתנים המתערבים.
נוסף על כך, נמצא כי הכושר האירובי תיווך באופן מובהק את הקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת (VPA) לבין ההישגים הלימודיים.
במודל שבחן את הציונים במתמטיקה, הכושר הגופני הסביר 77% מהקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הציונים במתמטיקה. עם זאת, לאחר הבאה בחשבון של השפעות המשתנים המתווכים והמשתנים המתערבים, הקשר הישיר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הציונים במתמטיקה כבר לא היה מובהק.
במודל שבחן את הציונים בשפה, הכושר הגופני הסביר 32% מהקשר. גם במודל זה, לאחר הבאה בחשבון של המשתנים המתווכים והמשתנים המתערבים, הקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הציון בשפה כבר לא היה מובהק.
במחקר זה נבחנו הקשרים בין פעילות גופנית בעצימות מתונה (MPA) ובעצימות נמרצת (VPA) , הסבולת האירובית, התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים בקרב מתבגרים בשוודיה. נמצא קשר חיובי בין הכושר הגופני לבין התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים כאחד. נוסף על כך, התפקוד הקוגניטיבי תיווך את הקשר בין הכושר הגופני להישגים הלימודיים. כמו כן, הכושר הגופני שימש כמשתנה מתווך בקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין ההישגים הלימודיים. אף שניתוח זה נערך בדיעבד (post hoc) והקשר הישיר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין ההישגים הלימודיים לא נמצא מובהק.
אחד ההיבטים הייחודיים במחקר זה הוא שנבחנו בו פעילות גופנית, כושר גופני, תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים באותה קבוצת מתבגרים. בחינת התוצאות מעלה כי הכושר האירובי היה הגורם היחיד שנמצא קשור באופן מובהק הן לתפקוד הקוגניטיבי והן להישגים הלימודיים (ציונים במתמטיקה ובשפה), וכי הקשרים היו חיוביים. לנוכח הקשר ההדוק בין תפקוד קוגניטיבי להישגים לימודיים, סביר להניח כי מיומנויות קוגניטיביות מפותחות תורמות לשיפור ההבנה ופתרון הבעיות, ובסופו של דבר מובילות לציונים טובים יותר בבית הספר. נמצא כי לתפקוד הקוגניטיבי יש תפקיד מתווך בקשר בין הכושר האירובי להישגים הלימודיים. ממצא זה מדגיש כי הכושר האירובי עשוי לשמש לא רק מדד חשוב לבריאות הגופנית, אלא גם לתפקוד הקוגניטיבי, אשר בתורו עשוי להשפיע על ההישגים הלימודיים.
תפקידו המתווך של התפקוד הקוגניטיבי בקשר בין הכושר הגופני להישגים הלימודיים דווח גם במחקרי חתך קודמים שנערכו בקרב מתבגרים מבוגרים יותר, וכן בקרב ילדים, למשל במחקרם של Van der Niet ועמיתיו. החוקרים הציעו כי ממצאים מסוג זה מעלים את השאלה האם נדרשת רמה מספקת של תפקודים ניהוליים כדי שהכושר הגופני יוכל לשפר ביעילות את ההישגים הלימודיים. עם זאת, אופיים התצפיתי של מחקרים אלה אינו מאפשר להסיק מסקנות סיבתיות.
מחקרי התערבות בקרב ילדים צעירים יותר הראו כי השפעתה של פעילות גופנית אקוטית על התפקוד הקוגניטיבי משתנה בהתאם לרמת התפקוד הקוגניטיבי ההתחלתית. באופן ספציפי, ילדים שרמת התפקוד הקוגניטיבי שלהם הייתה נמוכה יותר הראו שיפור גדול יותר, ואילו בקרב ילדים שרמת התפקוד ההתחלתית שלהם הייתה גבוהה יותר לא נצפה שינוי. נוסף על כך, במחקר שבחן התערבות של פעילות גופנית בבית הספר בקרב ילדים לא נמצאה השפעה כוללת על ההישגים הלימודיים. עם זאת, ניתוח של תת-קבוצות הראה השפעה חיובית של ההתערבות בקרב ילדים שרמת המיומנות ההתחלתית שלהם בתחום החשבון הייתה נמוכה.
ממצאים אלה מדגישים את הצורך להביא בחשבון את רמת התפקוד הקוגניטיבי כאשר בוחנים את הקשר בין הכושר הגופני או הפעילות הגופנית לבין ההישגים הלימודיים.
עם זאת, חשוב להכיר גם במורכבות של קשרים אלה ובהשפעה האפשרית של גורמים נוספים. על פי תיאוריית העומס הקוגניטיבי (Cognitive Load Theory) עומס מידע עלול לפגוע בזיכרון העבודה ובכך להקשות על תהליכי הלמידה, גם בקרב אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות גבוהות. עם זאת, הוראה יעילה יכולה לצמצם השפעה זו, למשל באמצעות קישור מידע חדש לידע קודם המאוחסן בזיכרון לטווח ארוך. בדרך זו ניתן למנוע עומס יתר על המשאבים הקוגניטיביים ולשפר את ההישגים הלימודיים. מכאן שקיימת השפעה הדדית בין יכולות קוגניטיביות, כגון זיכרון עבודה וזיכרון לטווח ארוך, לבין אסטרטגיות הוראה, על ההישגים הלימודיים.
נוסף על כך, המסגרת התאורטית האקולוגית-חברתית (Socio-ecological framework) גורסת כי תוצאות ברמת הפרט, כגון הישגים לימודיים או הרגלי פעילות גופנית, מושפעות ממערכות סביבתיות מרובות, השלובות זו בתוך זו. בהקשר של הסביבה הלימודית, מערכות אלה נעות ממערכות מיקרו (למשל, יחסי גומלין בין תלמידים למורים) ועד למערכות מאקרו (למשל, מדיניות חינוכית). המודל בו השתמשו החוקרים, המתמקד אך ורק במאפיינים ברמת התלמיד, אינו מביא בחשבון השפעות סביבתיות רחבות יותר אלה, ואף לא את הקשר הדו-כיווני בין הישגים לימודיים לתפקוד קוגניטיבי. לפיכך, מחקרים עתידיים צריכים לכלול משתנים מרמות אקולוגיות שונות, כדי לספק הבנה מעמיקה ומורכבת יותר של מגוון הגורמים המשפיעים על ההישגים הלימודיים. כמו כן, יש לבחון קשרים סיבתיים באמצעות מחקרי אורך או מחקרים מבוקרים בהקצאה אקראית.
לאור ריבוי הגורמים המשפיעים על התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים, כגון גיל, גורמים הקשורים להורים ולסביבה, גנטיקה, מידת המעורבות בלמידה ואיכות החינוך הניתן, אין זה מפתיע שהקשרים שנמצאו בין כושר אירובי לבין תפקוד קוגניטיבי או הישגים לימודיים היו חלשים, במיוחד לאחר בקרה על משתנים מתערבים. עלייה של יחידה אחת בכושר הגופני נמצאה קשורה לעלייה של 0.16 בציון התקני בשפה, או לעלייה של 0.02 בציון המקורי, שלא תוקנן. עם זאת, חשוב להדגיש כי יחידות המדידה של הכושר הגופני הן קטנות (1 מ"ל/ק"ג/דקה). לשם המחשה, אם תלמיד בעל כושר אירובי נמוך (35 מ"ל/ק"ג/דקה) ישפר את הישגו ב-15 יחידות, הדבר יתבטא בעלייה של 0.33 בציון בשפה, בסולם הנע בין 1 ל-6. נתון זה מדגיש את הצורך בזהירות כאשר מייחסים שיפור משמעותי בהישגים הלימודיים לשיפור בכושר הגופני בלבד.
במחקרים קודמים חסרו לעיתים קרובות מדדים מפורטים של פעילות גופנית, במיוחד בקרב מתבגרים. במחקר הנוכחי התייחסו החוקרים לחסר זה באמצעות מדידת פעילות גופנית בעזרת מדי תאוצה, שאפשרה לנתח את הפעילות בעצימויות שונות: פעילות גופנית בעצימות מתונה – MPA ופעילות גופנית בעצימות נמרצת. Coe ועמיתיו הציעו כי ייתכן שפעילות בעצימות מתונה אינה מגיעה לסף העצימות הנדרש לשיפור ההישגים הלימודיים. לפיכך, כאשר מאחדים פעילות בעצימות מתונה ופעילות בעצימות נמרצת למדד אחד – MVPA – ההבחנה בין שתי רמות העצימות עלולה ללכת לאיבוד. מכל מקום, במחקר הנוכחי לא נמצאו קשרים מובהקים בין פעילות גופנית בעצימות מתונה או נמרצת לבין התפקוד הקוגניטיבי או ההישגים הלימודיים. ממצאים אלה מנוגדים לממצאים של כמה מחקרים קודמים, שבהם נמצא קשר חיובי בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת, אך לא בעצימות מתונה, לבין הישגים לימודיים בקרב ילדים ומתבגרים בוגרים יותר, אם כי במקרה האחרון הקשר נמצא רק בקרב בנות. ייתכן שהפער בין ממצאי מחקר זה לבין ממצאי המחקר שנערך בקרב מתבגרים בוגרים יותר נובע מכך שהקשרים היו תלויי מין, שכן קשרים מובהקים נמצאו רק בקרב בנות.
בהתחשב בכך שפעילות גופנית סדירה מובילה בדרך כלל לשיפור ברמת הכושר הגופני, ייתכן שמפתיע כי הכושר הגופני נמצא קשור באופן מובהק להישגים הלימודיים, אף שהקשר היה חלש, בעוד שפעילות גופנית בעצימות נמרצת לא נמצאה קשורה אליהם. הסבר אפשרי אחד הוא שהפעילות הגופנית נמדדה במשך שבוע אחד בלבד, ולכן שיקפה תמונת מצב נקודתית של הרגלי הפעילות. לעומת זאת, הכושר הגופני, ובפרט סבולת אירובית, המוגדרת כ"יכולתם של מערכות הדם והנשימה לספק את האנרגיה הדרושה במהלך פעילות גופנית ממושכת", או "יכולתו של הגוף להתמיד במאמץ הנמך מספר דקות ומעלה" והיא משקפת יכולת המתפתחת בעקבות פעילות גופנית עקבית לאורך זמן. נוסף על כך, הציונים הלימודיים נאספו בסוף כיתה ו', חודשיים עד שישה חודשים לפני מדידת הסבולת האירובית והפעילות הגופנית. לפיכך, הציונים משקפים את המאמץ והיכולות שהתלמידים הפגינו לאורך שנת הלימודים כולה. פער הזמנים הזה עשוי להסביר, לפחות בחלקו, מדוע הממצאים היו חד-משמעיים יותר בכל הנוגע לכושר הגופני.
חשוב גם להכיר בכך שפעילות גופנית בעצימות נמרצת וכושר גופני הם שני מושגים שונים מבחינה מהותית. פעילות בעצימות נמרצת מתארת התנהגות, ואילו כושר גופני מייצג יכולת גופנית, המושפעת גם מגורמים גנטיים, במיוחד לפני גיל ההתבגרות. ייתכן שילדים ומתבגרים בעלי נטייה גנטית לכושר גופני גבוה ניחנים גם בנטייה למאפיינים מבניים מסוימים במוח, התורמים לשיפור התפקוד הקוגניטיבי. לדוגמה, במחקרים נמצא כי לילדים בעלי כושר גופני גבוה נפח גדול יותר של מבנים מוחיים, כגון גרעיני הבסיס וההיפוקמפוס, הקשורים לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר. נוסף על כך, הוצע כי ילדים ומתבגרים בעלי כושר גופני גבוה מסוגלים לבצע מטלות קוגניטיביות טוב יותר, בזכות יכולתם להקצות משאבי קשב רבים יותר בהשוואה לבני גילם בעלי כושר גופני נמוך יותר.
תוצאות המחקר הראו כי במודלים שבחנו את הקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הישגים לימודיים, הכושר הגופני הסביר 77% מהקשר במתמטיקה ו-32% מהקשר בשפה. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם מחקרים קודמים בקרב ילדים ומתבגרים, אם כי במחקר שנערך בקרב מתבגרים נמצא קשר כזה רק אצל בנים. עם זאת, במחקרים אלה הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות דיווח עצמי, שיטה המגבילה את האפשרות להבחין בין רמות עצימות שונות של פעילות גופנית.
ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שמתבגרים העוסקים בפעילות גופנית רבה יותר בעצימות נמרצת מציגים רמות כושר גופני גבוהות יותר ומשיגים ציונים גבוהים יותר. עם זאת, הקשר הישיר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הישגים לימודיים לא נמצא מובהק. ממצא זה מצביע על האפשרות שלפעילות גופנית בעצימות נמרצת יש חשיבות בעיקר כאשר בוחנים אותה בהקשר של רמת הכושר הגופני. אף שהמחקר הנוכחי, בשל היותו מחקר חתך, אינו מאפשר לקבוע קשרים סיבתיים, מחקרי אורך קודמים הראו כי תלמידים השומרים על רמת הכושר הגופני שלהם או משפרים אותה לאורך זמן נוטים להפגין הישגים לימודיים גבוהים יותר בהשוואה לתלמידים שרמת הכושר שלהם נמוכה יותר. אף שבעבר התקיימו דיונים בשאלה אם ניתן לשפר את הכושר הגופני לפני גיל ההתבגרות, סקירת-על של מחקרים הראתה כי התערבויות להגברת הפעילות הגופנית משפרות את הסבולת האירובית בקרב מתבגרים.
ממצאי המחקר הראו כי הכושר האירובי נמצא קשור באופן מובהק הן לתפקוד הקוגניטיבי והן להישגים הלימודיים, אם כי עוצמת הקשרים הייתה חלשה. נוסף על כך, נמצא כי הקשר בין פעילות גופנית בעצימות נמרצת לבין הישגים לימודיים מתווך באמצעות הכושר הגופני. בהקשר זה מדאיג במיוחד הממצא שלפיו מתבגרים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה או שנולדו מחוץ לשוודיה הציגו רמות נמוכות יותר של סבולת אירובית, פעילות גופנית, תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים, בהשוואה למתבגרים שהוריהם בעלי השכלה גבוהה או שנולדו בשוודיה. לפיכך, התערבויות עתידיות להגברת הפעילות הגופנית צריכות לתת עדיפות לשילוב קבוצות אלה. כמו כן, יש לבחון אם שיפור רמות הפעילות הגופנית והכושר הגופני בקרב קבוצות אלה עשוי להביא גם לשיפור בהישגיהן הלימודיים.
אחד היתרונות של המחקר הנוכחי הוא גודל המדגם הגדול יחסית, וכן השימוש במדדים מהימנים להערכת הפעילות הגופנית (באמצעות מדי תאוצה), מדידת סבולת אירובית במבחן מעבדה שתוצאותיו לא ממושפעות מהמוטיבציה של הנבדקים שכן נבדק בו הדופק במאמצים תת-מרביים, פרמטר שאינו בשליטת הנבדקים. כמו כן נעשה שימוש במערך מקיף של מבחנים לתפקוד הקוגניטיבי. יתרון נוסף הוא בחינת הקשרים בין פעילות גופנית, כושר גופני, תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים באותה קבוצת נבדקים, דבר שאפשר השוואה ישירה בין התוצאות השונות. עם זאת, יתרון זה מהווה גם מגבלה, משום שהשימוש במספר רב יותר של מודלים סטטיסטיים מגדיל את הסיכון לטעות מסוג ראשון (Type I error). לפיכך, ביצעו החוקרים תיקון לערכי המובהקות (p-values) בשל ריבוי ההשוואות, אולם תיקון זה עלול להגדיל את הסיכון לטעות מסוג שני(Type II error). ככל שעורכים יותר בדיקות סטטיסטיות, גדל הסיכוי לקבל תוצאה מובהקת לכאורה, גם כאשר בפועל אין קשר אמיתי. כדי להתמודד עם הבעיה מתקנים את רמת המובהקות, אך לתיקון הזה יש מחיר אפשרי.
.
טעות מסוג ראשון – Type I error – זיהוי קשר שאינו קיים, וטעות מסוג שני – Type II error – אי זיהוי קשר קיים.
החוקרים בדקו קשרים רבים בין ארבעה משתנים מרכזיים: פעילות גופנית, כושר גופני, תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים. הם השתמשו במספר רב של מודלים סטטיסטיים כדי לבחון קשרים ישירים ועקיפים (באמצעות ניתוחי תיווך). ריבוי הבדיקות מגדיל את הסיכון למצוא קשרים מובהקים במקרה. לכן הם ביצעו תיקון לערכי המובהקות. אולם כתוצאה מהתיקון, ייתכן שחלק מהקשרים האמיתיים, אך החלשים יחסית, לא זוהו כמובהקים (טעות מסוג 2). השורה התחתונה: החוקרים ניסו לאזן בין שתי טעויות אפשריות: ללא תיקון – סיכון מוגבר להכריז בטעות שקיים קשר. עם תיקון מחמיר – סיכון מוגבר שלא לזהות קשר אמיתי. לכן, כאשר קוראים את תוצאות המחקר, חשוב לזכור שחלק מהקשרים שלא נמצאו מובהקים עשויים להתקיים בפועל, אך לא התגלו בניתוח הסטטיסטי. מובהקות סטטיסטית והיעדר מובהקות אינם הוכחה מוחלטת לקיומו או להיעדרו של קשר.
באשר ליכולת להכליל את הממצאים, המחקר כלל מתבגרים שגילם הממוצע היה 13.4 שנים. עובדה זו מגבילה את האפשרות להחיל את הממצאים על קבוצות גיל אחרות, בשל ההתפתחות הגופנית והנפשית המהירה המתרחשת בתקופה זו. מגבלה נוספת של המחקר היא האפשרות להטיית בחירה (Selection bias) שכן ייתכן שהמשתתפים אינם מייצגים באופן מלא את כלל אוכלוסיית המתבגרים. עם זאת, גיוס המשתתפים באמצעות בתי ספר ונקיטת גישה מכלילה, שכללה בין היתר תרגום של חומרי המחקר והפקת סרטון לגיוס משתתפים, נועדו לצמצם הטיה זו. בסופו של דבר התקבל מדגם מגוון, עם שיעור היענות של 73%.
באשר להטיות מדידה, הפעילות הגופנית נמדדה באמצעות מדי תאוצה, שיטה הנחשבת מהימנה יותר מדיווח עצמי, שכן מתבגרים נוטים להפריז בהערכת היקף הפעילות הגופנית שלהם. עם זאת, מדידה באמצעות מדי תאוצה תלויה בהקפדה על לבישתם למשך פרק הזמן הנדרש. במחקר הנוכחי נדרשו לפחות שלושה ימי מדידה תקפים, ובהם לפחות יום אחד בסוף השבוע, בהתאם לקריטריונים המקובלים במחקרים קודמים. אף שקריטריון זה היה הכרחי, הוא הביא להפחתת המדגם ב-200 עד 300 משתתפים, דבר שעלול היה להגדיל את הסיכון להטיית בחירה.
הצמצום בגודל המדגם ככל הנראה הפחית את העוצמה הסטטיסטית של המחקר, וייתכן שהשפיע על מהימנות התוצאות. עם זאת, חשוב להדגיש כי קריטריון זה עלול היה להביא להוצאה לא אקראית של מתבגרים שהקפידו פחות על לבישת מדי התאוצה או שהיו פחות פעילים גופנית, ובכך ליצור הטיה בתוצאות. כדי להתמודד עם חשש זה, ערכו החוקרים ניתוחי רגישות שכללו את כל המשתתפים שעבורם התקבל לפחות יום תקף אחד של נתוני מד תאוצה. ניתוחים אלה העלו ממצאים דומים לאלה שהתקבלו במודלים העיקריים.
שיקול נוסף הוא שהשימוש באחוז הזמן שהוקדש לפעילות גופנית אינו משקף בהכרח באופן מלא הבדלים משמעותיים בהיקף הפעילות הגופנית המוחלט, וזאת בשל השונות במשך הזמן שבו המשתתפים ענדו את מדי התאוצה. יש להביא בחשבון מגבלה זו בעת פרשנות הממצאים.
לבסוף, חשוב להדגיש כי מדובר במחקר חתך. אף שנערכו ניתוחי תיווך במסגרת תאורטית מוגדרת, לא ניתן להסיק מהם על קשרים סיבתיים, משום שלא ניתן לקבוע את הסדר הזמני בין הכושר הגופני, התפקוד הקוגניטיבי וההישגים הלימודיים. עם זאת, גם במחקרי חתך דומים שנערכו בקרב אוכלוסיות צעירות יותר נעשה שימוש בניתוחי תיווך לצורך בחינת מסלולים אפשריים של קשרים בין משתנים, והם סיפקו תובנות ראשוניות חשובות. לפיכך, יש להתייחס לניתוחים ממחקר זה כאל ניתוחים חקרניים שנועדו להעלות השערות ולכוון מחקרים עתידיים. נדרשים מחקרי אורך ומחקרים ניסויים כדי להבהיר את הקשרים הזמניים והסיבתיים בין משתנים אלה.
לסיכום, ממצאי המחקר הראו כי מתבגרים בעלי רמות כושר אירובי גבוהות יותר הציגו גם תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים גבוהים יותר (ציונים במתמטיקה ובשפה). נוסף על כך, התפקוד הקוגניטיבי שימש גורם מתווך בקשר זה, ואילו הכושר הגופני שימש גורם מתווך בקשר שבין פעילות גופנית בעצימות נמרצת (VPA) לבין הישגים לימודיים.
ממצאי המחקר הראו גם כי מתבגרים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה או שנולדו מחוץ למדינה הציגו רמות נמוכות יותר של כושר גופני, פעילות גופנית, תפקוד קוגניטיבי והישגים לימודיים. לפיכך, יש להביא בחשבון קבוצות אוכלוסייה אלה בעת תכנון התערבויות עתידיות שמטרתן לשפר את ההישגים הלימודיים.
Kjellenberg K, Wang R, Horre JN, Helgadottir B, Ekblom O, Singh A, Nyberg G. Associations between physical activity, fitness, cognitive and academic performance in Swedish adolescents: Findings from a cross-sectional study. PLoS One. 2026 Mar 9;21(3):e0344087. doi: 10.1371/journal.pone.0344087. PMID: 41801892; PMCID: PMC12970885.
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן