ההשפעות האקוטיות של ריצת מרתון על הלב

תקציר מאמר שהופיע ב- BMJ Open Sport & Exercise Medicine

בתמונה: רצים בסיום מרתון בוסטון

תקציר של התקציר

הצגת הנושא:
לריצת מרתון יש השפעות רבות על מערכת הלב וכלי הדם. מחקרים מדווחים על שינויים פיזיולוגיים חולפים, בעוד שאחרים מצביעים על שינויים אפשריים העלולים להזיק למערכת הלב וכלי הדם. מטרת סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו הייתה לאפיין את ההשפעות האקוטיות של ריצת מרתון על הלב. שינויים אקוטיים הם שינויים קצרי טווח המופיעים במהלך הפעילות או זמן קצר אחריה וזאת בניגוד לשינויים כרוניים שהם שינויים ארוכי טווח.
שיטות:
בוצע חיפוש שיטתי במאגרי המידע עד 11 באפריל 2025. נכללו מחקרים אשר: (1) הציגו נתונים מקוריים; (2) פורסמו באנגלית; (3) כללו מבוגרים בריאים שהשלימו ריצת מרתון על כביש; ו-(4) דיווחו באופן כמותי על השפעות לבביות לפני המרתון ואחריו. לאחר חילוץ הנתונים (סמנים ביולוגיים של שריר הלב, מבנה הלב ותפקודו), בוצעו מטה-אנליזות כדי לקבוע את ההבדלים הממוצעים ואת השינויים היחסיים בין המדידות שלפני המרתון ולאחריו. עבור מדדים שנבחנו בשבעה מחקרים או יותר בוצעו גם ניתוחי מטה-רגרסיה.
תוצאות:
מתוך 9,080 מאמרים שנמצאו, 69 נמצאו מתאימים לסקירה השיטתית (3,274 משתתפים, בני 30–55 שנים, יותר מ-80% מהם גברים), ומתוכם 49 נכללו במטה-אנליזה, שכללה שלושה סמנים ביולוגיים, 18 מדדי אקו-לב וחמישה מדדי MRI לבבי.
נמצא כי ריצת מרתון גרמה לעלייה בריכוזי הסמנים הביולוגיים בדם: טרופונין T עלה ב-42 ננוגרם לליטר, טרופונין I עלה ב-77 ננוגרם לליטר ו-
N-terminal pro B-type natriuretic peptide (NT-proBNP) עלה ב-114 ננוגרם לליטר
בבדיקות אקו-לב נמצאה לאחר המרתון ירידה בנפח החדר השמאלי, בתפקוד הדיאסטולי שלו ובתפקוד הסיסטולי של החדר הימני, בעוד שנפחי החדר הימני בסוף הסיסטולה (שלב התכווצות הלב) ובסוף הדיאסטולה (השלב שבין ההתכווצויות) גדלו.
בדימות MRI לבבי נמצאה עלייה במקטע הפליטה של החדר השמאלי. בניתוחי המטה-רגרסיה נמצא כי עוצמת התגובות הללו השתנתה בהתאם לגיל, למין, לרמת האימון ולהישג במרתון.

מסקנה:
ריצת מרתון גורמת לשינויים אקוטיים בסמנים ביולוגיים שמשתמשים בהם גם לאבחנת פגיעה בשריר הלב, וכן במבנה הלב ובתפקודו. עם זאת, המשמעות הקלינית של שינויים אלה והאפשרות שהם עלולים לגרום לנזק, טרם הובהרו.
מה כבר ידוע בנושא?
פעילות גופנית ממושכת גורמת לעליות קצרות-טווח ברמות סמנים ביולוגיים של הלב ולשינויים בתפקוד הלב.
מחקרים בודדים דיווחו על שינויים בלב לאחר ריצת מרתון בקבוצות קטנות של משתתפים, אך הממצאים אינם עקביים.
עדיין לא ברור אם השינויים האקוטיים הללו הם תגובה פיזיולוגית תקינה או סימנים מוקדמים לעיצוב מחדש (Remodeling) בלתי רצוי של הלב.
מה מוסיף מחקר זה?
ריצת מרתון מעלה את רמותיהם בדם של הסמנים הביולוגיים הלבביים הבאים:
troponin T (cTnT)
cardiac troponin I (cTnI)
N-terminal pro B-type natriuretic peptide (NT-proBNP)

לאחר השלמת ריצת מרתון חלים שינויים מתונים בנפחי מדורי הלב ובתפקודו.
עוצמת התגובות הללו משתנה בהתאם לגיל, למין, לרמת האימון ולהישג בריצת המרתון, דבר המדגיש את השונות הרבה בין רצים שונים.
ייתכן ששינויים אלה מייצגים תגובה פיזיולוגית תקינה למאמץ סבולת.
כיצד המחקר עשוי להשפיע על המחקר, על הפרקטיקה או על המדיניות?
מחקרים עתידיים צריכים לתת עדיפות לניתוחים נפרדים לגברים ולנשים, לדגימה אחידה וסטנדרטית של סמנים ביולוגיים ולדיווח מפורט על רמת האימון של המשתתפים.
נוסף על כך, יש צורך במחקרי מעקב ארוכי טווח כדי לקבוע האם השינויים האקוטיים הללו מתורגמים בהמשך להסתגלות ארוכת טווח של הלב, או לחלופין לשינויים פתולוגיים (מזיקים) במבנהו ובתפקודו.

מבוא

ריצה סדירה למרחקים ארוכים (ריצת סבולת) קשורה ליתרונות בריאותיים רבים, ובהם ירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם קטלניות ולא-קטלניות ושיפור בכושר הגופני. עם זאת, ייתכן שהיקף ריצה גבוה במשך שנים רבות קשור לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם, כפי שמרמז הקשר השנוי במחלוקת בצורת האות U בין היקף הפעילות הגופנית לבין התמותה מכל הסיבות. לפי מודל זה, הן רמות נמוכות מאוד והן רמות גבוהות במיוחד של פעילות גופנית עלולות להיות קשורות לעלייה בסיכון לתמותה.
בשנים האחרונות גדל מספר המשתתפים בתחרויות ריצת סבולת, כגון מרתונים, דבר שהגביר את החשיבות ואת הצורך הקליני להגדיר את הגבול העליון האפשרי של השפעת הפעילות הגופנית על בריאות הלב וכלי הדם. לדוגמה, נמצא כי אימוני סבולת ממושכים לאורך שנים קשורים לשיעור גבוה יותר של הסתיידות העורקים הכליליים, לשכיחות מוגברת של פרפור פרוזדורים ולהימצאות צלקות בשריר הלב.
מחקרים אחדים בחנו את השפעת ריצת המרתון על סמנים עקיפים לפגיעה בשריר הלב, והראו כי לאחר מרתון עולות רמותיהם בדם של סמנים ביולוגיים, כגון טרופונינים. אצל חולים, רמות גבוהות של סמנים אלה קשורות לנזק בשריר הלב, או לדלקת בלב, אולם משמעותם אצל ספורטאי סבולת עדיין אינה ברורה. נוסף על כך, חסרים מחקרים הקושרים בין השינויים המיידיים הללו לבין שינויים מבניים מזיקים בלב או להתרחשות של אירועים קרדיו-וסקולריים. כמו כן, קיימים רק מעט מחקרים שסיכמו ממצאים ממספר אוכלוסיות כדי לכמת את ההשפעות החריפות של ריצת מרתון.
קושי נוסף בפרשנות השינויים האקוטיים בלב לאחר מרתון נובע מכך שהמחקרים הקיימים מדווחים על ממצאים שאינם אחידים. שונות זו נובעת ככל הנראה מהבדלים בשיטות המחקר, מגודל המדגמים ומהשימוש בשיטות דימות ובאמצעי בדיקה שאינם אחידים בין המחקרים.
בהיעדר הסכמה המבוססת על אוכלוסיות גדולות באשר להשפעות הלבביות של ריצת מרתון, קשה לגבש המלצות מבוססות ראיות לטיפול קליני ולהכוונת מחקרים עתידיים. מאחר שאין בנמצא מחקרים גדולים הכוללים אפיון מקיף של המשתתפים, מטה-אנליזה המאחדת נתונים ממחקרים קטנים עשויה לספק מענה לפער זה. לפיכך, ערכו החוקרים סקירה שיטתית ומטה-אנליזה במטרה לסכם באופן מקיף ולנתח באופן כמותי את ההשפעות האקוטיות של ריצת מרתון על הלב.

שיטת המחקר

תיאור כללי של שיטת המחקר ראו ב"תקציר של התקציר". תיאור מפורט של שיטות המחקר מופיע במאמר המקורי.

תוצאות

עיקרי התוצאות מופיעות ב"תקציר של התקציר". תוצאות מפורטות מופיעות במאמר המקורי.

דיון בתוצאות

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה זו שילבו באופן מקיף את הממצאים העוסקים בתגובות האקוטיות של מערכת הלב וכלי הדם לריצת מרתון. הממצאים המשולבים מהמחקר מאשרים ומכמתים את העליות שנצפו לאחר מרתון ברמות הסמנים הביולוגיים של הלב ואת השינויים בתפקוד חדרי הלב, כפי שדווח במחקרים קודמים. עם זאת, המשמעות הקלינית של שינויים אלה עדיין אינה ברורה.
חלק ניכר מהמחקרים שנכללו בסקירה קיבלו ציון גבוה בהערכת הסיכון להטיה, דבר המעיד כי יש מקום לשיפור באיכות המתודולוגית של המחקרים בתחום. לפיכך, יש צורך במחקרים מתוכננים היטב, שייערכו באוכלוסיות מוגדרות היטב, כדי לבחון האם השינויים הללו מייצגים תגובה פיזיולוגית תקינה למאמץ גופני קיצוני, או שמא הם משקפים סמנים מוקדמים של עיצוב מחדש (Remodeling) פתולוגי של הלב.
המטה-אנליזה הראתה עלייה ניכרת ברמות הסמנים הביולוגיים שנמדדו במהלך השעה הראשונה לאחר סיום ריצת המרתון. רמות טרופונין I לבבי (cTnI) לאחר המרתון הגיעו לערכים ממוצעים של 42 ננוגרם לליטר ומעלה, ובכך חצו את ספי הריכוז המשמשים בפרקטיקה הקלינית לאישור או לשלילת אוטם שריר הלב.
עם זאת, העלייה בסמנים הביולוגיים הייתה בעלת שונות רבה בין המחקרים.
ממצאי המחקר מדגישים אפוא את השונות הרבה בשחרור הטרופונין לאחר ריצת מרתון. כתוצאה מכך, קיימת אפשרות לפרשנות שגויה של רמות הסמנים הללו בהקשר הקליני, דבר שעלול להוביל לאבחון מוטעה של אוטם שריר הלב ולביצוע בדיקות או טיפולים מיותרים אצל אנשים שביצעו לאחרונה מאמץ גופני עצים.
הוצעו מספר השערות להסבר המנגנונים העומדים בבסיס העלייה ברמות הטרופונין לאחר פעילות גופנית. אלה כוללות עלייה בחדירות קרום תאי שריר הלב כתוצאה מהמאמץ, וכן שחרור של טרופונין לבבי חופשי המצוי בציטופלזמה של התאים.
בעוד שעלייה ברמות הטרופונין בעקבות פעילות גופנית נחשבת לעיתים קרובות לתופעה שפירה אצל אנשים בריאים, היא עשויה גם לחשוף מחלת לב תת-קלינית, כגון טרשת עורקים כליליים, במיוחד אצל אנשים מבוגרים יותר. עם זאת, בקרב רצים בגיל העמידה העוסקים בריצה כפעילות פנאי לא תחרותית, לא נמצא קשר בין היקף הטרשת או חומרתה בעורקים הכליליים, לבין רמות הטרופונין.
המנגנונים האפשריים לפגיעה הפיכה בשריר הלב כוללים עומס על שריר הלב הנגרם במהלך המאמץ, העלול לגרום לנזק הפיך באמצעות פציעות זעירות במעטפת התא, היווצרות של שלפוחיות (blebs) בציטופלזמה או שחרור של שלפוחיות חוץ-תאיות.
לעומת זאת, מוות תאי מתוכנן (אפופטוזיס) או נמק הנגרם כתוצאה מאיסכמיה (הגבלה באספקת הדם) עשויים לנבוע מעומס לחץ על תאי שריר הלב, ממתיחה מכנית מוגזמת שלהם ומעומס מטבולי. מנגנונים אלה עלולים לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בשריר הלב.
פרשנות העלייה ברמות הטרופונין מסתבכת עוד יותר לנוכח האפשרות שכמה מנגנונים שונים תורמים במקביל לעלייה בריכוז הטרופונין בדם, כאשר המנגנון הדומיננטי עשוי להיות שונה מאדם לאדם.
לבסוף, נמצא כי גם רמת האימון של האדם, משך הפעילות הגופנית ועצימותה קשורים למידת העלייה ברמות הטרופונין במחזור הדם לאחר המאמץ.
בשמונה מהמחקרים שנכללו בסקירה דווח כי הרמה הממוצעת של NT-proBNP לאחר המרתון עלתה על האחוזון ה-99 (125 פיקוגרם/מ"ל ומעלה) – סף המשמש בקרדיולוגיה הקלינית כאחד המדדים המצביעים על אי-ספיקת לב.
NT-proBNP מיוצר ומופרש על ידי תאי שריר הלב בתגובה למתיחת שריר הלב, הנגרמת כתוצאה מעומס לחץ או מהתרחבות נפח של תאי החדר השמאלי.
במהלך ריצת מרתון, הלב נתון לעומס מוגבר במשך זמן ממושך. מצב זה עלול לגרום למתיחת יתר של תאי שריר הלב, להפעלה של המערכת ההורמונלית ולהיפוקסיה (מחסור בחמצן) בשריר הלב – תהליכים העלולים לעודד את הפרשת NT-proBNP
המטה־אנליזה שבוצעה מספקת טווח ייחוס לרמות NT-proBNP הנפוצות לאחר ריצת מרתון. עם זאת, עדיין לא ברור האם קיים קשר ארוך טווח – ואולי אף תלוי-מינון בין העלייה ברמות NT-proBNP לאחר המרתון לבין התפתחות של תוצאות לבביות בלתי רצויות בעתיד.
מרבית מדדי מבנה הלב שנכללו במטה-אנליזה נבדקו באמצעות אקו-לב ורק במעט מחקרים באמצעות MRI לבבי. השינויים האקוטיים במבנה הלב שנצפו באקו-לב כללו בעיקר ירידה בממדי החדר השמאלי ועלייה בנפח ובקוטר של החדר הימני.
לאחר ריצת המרתון נמצאה עלייה של 8 מ"ל/מ"ר במדד נפח סוף-הדיאסטולה של החדר הימני ועלייה של 7 מ"ל/מ"ר במדד נפח סוף-הסיסטולה של החדר הימני. במקביל, נצפתה ירידה יחסית של 6% במקטע הפליטה של החדר הימני ושל 4% במדד TAPSE (מדד לתפקוד הסיסטולי של החדר הימני), ממצאים המעידים על ירידה קלה בכושר ההתכווצות של החדר הימני.
המנגנונים האפשריים לירידה תפקודית זו כוללים הסתגלות לעומס נפח מוגבר או את התופעה המכונה "עייפות לבבית".
מחקרים קודמים הראו כי הירידה בתפקוד החדר הימני מתואמת עם עלייה ברמות cTnI וגם של B-type natriuretic peptide.
הגדלת החדר הימני עשויה להיות חלק מהמנגנון שלפיו עומס קיצוני חוזר ונשנה על החדר הימני, מאפיין של ריצת מרתון, עלול לתרום בטווח הארוך לשינויים במבנה הלב, ובמקרים נדירים אף להתפתחויות פתולוגיות.
בדרך כלל, שינויים אלה חולפים לאחר תקופה של הפחתת האימונים או הפסקתם.
הממצאים האלה מדגישים את הצורך במחקרי מעקב ארוכי טווח כדי לקבוע האם ההסתגלויות האקוטיות הנצפות מיד לאחר המאמץ הן תגובות פיזיולוגיות שפירות, או שמא הן מהוות סימנים מוקדמים לנזק מבני כרוני ולהפרעות קצב באוכלוסיות בעלות נטייה לכך.

הירידה שנמצאה בנפח סוף-הדיאסטולה של החדר השמאלי מדגישה את החשיבות של בחינת הקשר בינו לבין מדדי התפקוד הסיסטולי, ובמיוחד אחוז קיצור הסיבים אשר עלה במטה-אנליזה זו ב-3.1%.
עלייה ב- LV fractional shortening (FS) בשילוב עם שינויים בנפח החדר השמאלי, עשויה להעיד על שיפור בכושר ההתכווצות של החדר השמאלי, או שינויים בתנאי העומס במהלך ריצת המרתון או לאחריה.
אף שנפחי החדר השמאלי וממדיו קטנו במידה מסוימת, מקטע הפליטה של החדר השמאלי נותר ללא שינוי. הירידה בנפח החדר השמאלי עשויה להיות מוסברת, לפחות בחלקה, על ידי התייבשות.

נמצא כי היחס בין מהירות זרימת המילוי המוקדם לבין מהירות הזרימה הנובעת מהתכווצות העלייה ירד באופן עקבי לאחר המרתון בכל המחקרים. ירידה זו נבעה מירידה במהירות זרימת המילוי המוקדם ומעלייה במהירות הזרימה הנובעת מהתכווצות העלייה.
ממצא זה עשוי להעיד על ירידה בתפקוד הדיאסטולי של החדר השמאלי לאחר ריצת מרתון.
יחסי הגומלין בין מצב הנוזלים בגוף, השינויים הקלים ב-FS והירידה בתפקוד הדיאסטולי לאחר פעילות סבולת עדיין אינם מובנים במלואם, ונדרש מחקר נוסף כדי להבהירם.
השוואה בין MRI לבבי לאקו-לב
ראוי לציין כי ממצאי מחקרי MRI לבבי שנכללו במטה-אנליזה לא שיקפו את השינויים בחדר השמאלי והימני שנמצאו במחקרי האקו-לב. אחת הסיבות האפשריות לכך היא עיתוי הבדיקות. בממוצע, בדיקות MRI בוצעו כ-7 שעות לאחר סיום המרתון בעוד שבדיקות האקו-לב נערכו מיד לאחר סיום הריצה. פער של כשש שעות עשוי היה להשפיע על גורמים כגון: מצב ההידרציה (מאזן הנוזלים) והעלייה הזמנית בלחץ במחזור הדם הריאתי בעקבות המאמץ, ובכך להסביר חלק מההבדלים במדידות נפחי הלב בין שתי שיטות ההדמיה.
מקורות השונות בין המחקרים
במחקר נמצאה שונות רבה בין המחקרים שנכללו במטה-אנליזה. שונות זו נובעת ככל הנראה ממספר גורמים: הבדלים בתכנון המחקרים, מאפייני המשתתפים והמדדים הלבביים שנבדקו.
ניתוחי המטה-רגרסיה הראו כי חלק מהשונות הוסבר על ידי מאפייני המשתתפים, ובהם:
גיל, מין, רמת האימון וביצועי הרצים במרתון.
בפרט, ריכוזים גבוהים יותר של NT-proBNP נמצאו קשורים ל: גיל מבוגר יותר, זמני סיום איטיים יותר ושיעור גבוה יותר של נשים במדגם.
ממצאים אלה מצביעים על כך שהעלייה ברמות הסמנים הביולוגיים משקפת הן את העומס ההמודינמי שנגרם מהמאמץ והן הבדלים ביולוגיים ידועים, ובהם העובדה שלנשים יש באופן טבעי רמות גבוהות יותר של פפטידים נתריורטיים (חלבונים המופרשים מתאי שריר הלב, שבכללם NT-proBNP)
באופן דומה, נמצא קשר בין רמות טרופונין I לבבי (cTnI) לבין רמת האימון, דבר המרמז כי רצים מאומנים פחות חווים עומס גדול יותר על שריר הלב במהלך מאמץ סבולת ממושך. ממצא זה תומך בפרשנות שלפיה העלייה בסמנים הביולוגיים מושפעת בעיקר מהסתגלות פיזיולוגית למאמץ, ולא בהכרח מעידה על פגיעה ממשית בשריר הלב.
הקשרים שנמצאו בין ממדי החדר הימני לבין רמת האימון מצביעים גם הם על כך שהתגובות המבניות והתפקודיות של החדר הימני משקפות שילוב של עומס אקוטי במהלך המאמץ והסתגלות כרונית לאימונים.
לבסוף, הקשרים שנמצאו בין מדדי התפקוד הדיאסטולי לבין הגיל ורמת האימון מעידים כי השינויים במילוי החדרים לאחר המאמץ מושפעים גם ממאפיינים פיזיולוגיים בסיסיים של הרצים.
עם זאת, השינויים שנמצאו היו קטנים יחסית, ולכן אינם צפויים להוות סימנים בעלי משמעות קלינית להפרעה בתפקוד הלב אצל ספורטאים בריאים.
בסיכומו של דבר, ממצאי המחקר מראים כי עוצמת התגובה האקוטית של הלב לריצת מרתון אינה אחידה, אלא נקבעת במידה רבה על ידי המאפיינים הפיזיולוגיים של כל רץ ועומס המאמץ שאליו נחשף.

מגבלות המחקר

ראוי לציין כי רוב המחקרים כללו בעיקר גברים, ולכן, למרות ניתוחי המטה-רגרסיה, יכולת ההכללה של הממצאים לרצות מרתון היא מוגבלת. ייתכן שנשים מפגינות תגובות לבביות שונות, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך.
בנוסף לכך, רמת האימון, שהיא גורם שעשוי להשפיע על התוצאות, לא דווחה באופן עקבי בכל המחקרים.
החוקרים מציינים כי הם בחרו לכלול את כל המחקרים המתאימים, גם כאלה שהוערכו כבעלי סיכון גבוה להטיה.
כדי לבחון זאת, הם ביצעו ניתוח רגישות שבו הוצאו מהניתוח המחקרים בעלי סיכון גבוה להטיה. מאחר שהדבר לא שינה את התוצאות המשולבות, נראה כי איכות המחקרים לא השפיעה באופן משמעותי על הממצאים הכוללים.
בעתיד, יש לתת עדיפות למחקרים הכוללים:
ניתוחים נפרדים לגברים ולנשים, שיטות אחידות לדגימת סמנים ביולוגיים ודיווח מפורט על רמת האימון של המשתתפים.
כמו כן, יש צורך במחקרי מעקב ארוכי טווח כדי לקבוע האם השינויים האקוטיים שנצפים לאחר ריצת מרתון מובילים בהמשך להסתגלות תקינה של הלב או דווקא לשינויים פתולוגיים.
מחקרי MRI לבבי
מספר מחקרי MRI לבבי שבחנו רצי מרתון עדיין קטן בהשוואה למחקרי האקו-לב.
ארבעה מתוך ששת מחקרי ה-MRI שנכללו בסקירה התמקדו בעיקר במדידת נפחי מדורי הלב ובתפקודם.
רק מחקר אחד השתמש בשיטות MRI מתקדמות להערכה כמותית של שיעור הנפח החוץ-תאי של שריר הלב ומקדם הדיפוזיה הממוצע של המים.
טכניקות ייחודיות אלה עשויות לספק בעתיד מידע חשוב על מצב רקמת שריר הלב לאחר ריצת מרתון.

החוזקות והמגבלות של המחקר

למחקר זה מספר חוזקות:
איחוד נתונים ממחקרים רבים, שאפשר לכמת את השינויים החריפים בסמנים ביולוגיים, במבנה הלב ובתפקודו.
שילוב נתונים ממרתונים שנערכו באזורים גאוגרפיים שונים ובאוכלוסיות מגוונות, דבר המעניק למדגם רוחב וייצוגיות.
התמקדות בחלון זמן קצר לפני המרתון ואחריו, שאפשרה להעריך באופן מדויק את ההשפעות המיידיות של הריצה על הלב.
עם זאת, יש להביא בחשבון מספר מגבלות:
מוצאם האתני של המשתתפים דווח לעיתים רחוקות, ולכן יכולת ההכללה של הממצאים מוגבלת. גם משתנים חשובים אחרים, כגון גיל, זמן הריצה ומשך האימונים, לא דווחו באופן עקבי בכל המחקרים שנכללו במטה-אנליזה.

מקור:

Laily I, van Steijn N, Rizki P, de Vries R, Liastuti LD, Zwinderman AH, et al. Acute effects of marathon running on the heart: a systematic review and meta-analysis. BMJ Open Sport & Exercise Medicine. 2026;12:e003201. https://doi.org/10.1136/bmjsem-2026-003201

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן