כתב העת “בתנועה”

ח'אלד עראר

מאמר זה מציג כיצד נתפסים שיעורי החינוך הגופני והפעילות הגופנית בקרב תלמידי בית ספר תיכון ערבי מוסלמי במדינת ישראל. לשם כך נבנה שאלון בהתבסס על תאוריית תפיסות ועמדות ושלב מחקר אינדוקטיבי (איכותני). במחקר השתתפו שתי קבוצות מיקוד של תלמידים, משני המינים, והוא תוקף על ידי שתי קבוצות מיקוד נוספות של מורים לחינוך גופני ומדריכים להוראת החינוך הגופני. בגרסתו הסופית השאלון כלל 54 פריטים שמהם הורכבו תשעה סולמות המתארגנים בשלוש שטחות (עולמות תוכן): בשטחה הסוציו-תרבותית השאלון בדק כיצד נתפסת גישתם של שלושה גורמים כלפי החינוך הגופני ופעילות הספורט, מנקודת ראותו ושיפוטו של המשיב: הגורם החברתי, הגורם הדתי-אסלאמי, והקודים הרווחים (בחברה הערבית) בכל הנוגע להתנהגות מגדרית. בשטחה הארגונית-מערכתית השאלון בדק כיצד נתפסת גישתם של שני סוכנים ממסדיים כלפי החינוך הגופני: מנהל המוסד החינוכי והמורה לחינוך גופני.

בשטחה האישית נבדקו ארבעה גורמים: שני גורמים מתייחסים לגישתם של החברים בני הגיל והמשפחה הגרעינית לפעילות גופנית וספורט ושני גורמים בודקים ערכים מכווני ספורט ואת תפיסת התועלת שיש בפעילות ספורט. השאלון הופץ בקרב 182 תלמידי בית ספר תיכון שש שנתי במרכז הארץ בכיתות ט'-י"א. הממצאים מלמדים על זיהוי הגורמים המשפיעים על תפיסות התלמידים, והם ישמשו לבניית מודל לניבוי ההשתתפות בשיעורי חינוך גופני. מן המחקר עולה כי נכונות בנות ערביות להשתתף בשיעורי החינוך הגופני עולה ככל שהמשפחה מעודדת את השתתפותן, כשלאישיות ולמקצועיות של המורה לחינוך הגופני יש גם כן השפעה על כך. המחקר מציע מודל לניבוי השתתפות בשיעורי חינוך גופני ובפעילות ספורטיבית, תוך הבחנה מגדרית בין הגורמים התורמים לניבויים אלה בקרב הבנים ובקרב הבנות, על אף היעדר תמיכה במקצוע זה בתרבות ובחברה הערבית.

תארנים: מגדר, חינוך גופני, מוסלמים, ערבים בישראל, תפיסות, עמדות.

צפה כחוברת דיגיטאלית

הורדת המאמר כ-PDF

הורדת ציטוט לפי APA

ברוך פורמן

בשנים 1944-1948 הוגלו מאות מחברי האצ"ל והלח"י על ידי השלטון הבריטי למחנות מעצר באסיה ובאפריקה. הנהגת המחנות שנבחרה על ידי האסירים השתדלה לקיים מגוון של פעילויות: חינוכיות, תרבותיות ואחרות. אחת הפעילויות המרכזיות שהתקיימה במחנות במשך התקופה הייתה הפעילות הספורטיבית. תחת הנהגתה של ועדת הספורט התקיימו ימי ספורט, אליפויות אתלטיקה, מבחני "אות הספורט", משחקי ליגה בכדורגל, משחקי ידידות בכדורגל נגד קבוצות בריטיות, אימונים בקרב מגע וטניס.

הפעילות הספורטיבית במחנות נועדה לשמור על כושרם של האסירים וליצור מתח ועניין ועל ידי כך להקל ולו במקצת על תנאי חייהם הקשים ועל הריחוק מהארץ ומבני משפחותיהם. מאמר זה מתאר את הפעילות הספורטיבית של פעילי האצ"ל והלח"י במחנות המעצר באפריקה, מניעיה ומטרותיה.

תארנים: לח"י, אצ"ל, ספורט, מחנות המעצר באפריקה

צפה כחוברת דיגיטאלית

הורדת המאמר כ-PDF

הורדת ציטוט לפי APA

יואב מקל, אורן מחנאי, אלון אלייקים

הערכת היכולת האנאירובית של ספורטאי נעשית על ידי ביצוע מאמץ מרבי המתנהל בטווחי זמן קצרים. אחד ההליכים המקובלים ביותר למדידת יכולת זו הוא המבחן האנאירובי של וינגייט הכולל דיווש מרבי על אופניים ארגומטריים במשך 30 שנ'. ואולם בעוד מבחן וינגייט מתנהל כיחידת מאמץ רציפה אחת, רבים ממקצועות הספורט מתנהלים כקטעי פעילויות עצימות כשביניהן הפסקות למנוחה. אי לכך הרלוונטיות של מבחן וינגייט הרציף כהליך אמין ותקף המייצג את היכולת האנאירובית של ספורטאים העוסקים בענפי ספורט בעלי אופי מקוטע, מוטלת בספק. המחקר הנוכחי בוצע כדי לבדוק את הקשר שבין מדדי הביצוע במבחן וינגייט לבין מדדי הביצוע המקבילים של שני מבחנים הבודקים סדרת ספרינטים (מס"ס) קצרים מרביים כשביניהם הפסקות למנוחה.

במחקר השתתפו 33 כדורגלנים צעירים (בני 17-19) החברים בליגת העל הישראלית לנוער בכדורגל. הנבדקים ביצעו 3 מבחנים בסדר אקראי, כדלהלן: המבחן האנאירובי של וינגייט, מס"ס בעל חזרות רבות וקצרות (12×20 מ' עם 20 ש' מנוחה) ומס"ס בעל חזרות מעטות וארוכות (6×40 מ' עם 30 ש' מנוחה). תוצאות המחקר הראו כי המתאמים בין מדדי ביצוע מקבילים של מבחן וינגייט לבין כל אחד משני המס"ס לא היו משמעותיים או היו משמעותיים במידה מועטה בלבד (r= -.42–47, p<.05). בנוסף, המתאמים בין מדדי ביצוע מקבילים של שני המס"ס היו משמעותיים במידה בינונית (r=.41-.71, p<.05) בלבד. לאור התוצאות שנתקבלו יש יסוד להניח ששני סוגי המבחנים — מבחן וינגייט ומבחני המס"ס, בוחנים, כל אחד יכולת ביצועית אנאירובית שונה ואף אחד מהם אינו יכול להוות תחליף לאחר ככלי לבדיקת יכולת אנאירובית. עוד נמצא כי מבחני מס"ס אינם מהווים מקשה ביצועית אחידה אחת, והם שונים זה מזה בהתאם למשתני הפעילות הספציפית, כגון: מספר החזרות ואורכן, ומשך המנוחות שבמהלך המבחן. כמסקנה סופית מן המחקר הנוכחי ניתן להניח שכדי לקבל מידע אמין לגבי היכולת האנאירובית של ספורטאי יש להתאים את סוג המבחן ואת אופיו לסוג הפעילות ולדפוסי התנועה הספציפיים המאפיינים את התחום שבו עוסק הספורטאי.

תארנים: מבחן אנאירובי, סדרת ספרינטים, חזרות, מדף עייפות, פעילות מקוטעת.

צפה כחוברת דיגיטאלית

הורדת המאמר כ-PDF

הורדת ציטוט לפי APA

יעל אלמוסני

מחקר זה בוחן את האפשרות כי למידה בסגנונות הוראה שונים המתאימים ליעדי הוראה שונים, יש בה כדי להשביח את ההוראה. ההנחה היא שהוראה יעילה מאפשרת להשיג הישגים שישפרו את איכות חייהם של צעירים עם לקות אינטלקטואלית. הסגנונות שנבחרו — סגנון הציווי וסגנון החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת — יש באופיים הבדלים מהותיים. הם מייצגים את קבוצת הסגנונות המשחזרים ידע (סגנון הציווי) ואת קבוצת הסגנונות היוצרים ידע. במחקר השתתפו 87 צעירים וצעירות עם לקות אינטלקטואלית בני 18-20. לאחר כל יחידת לימוד המורים שהשתתפו במחקר שאלו את הנבדקים שאלה על פי שאלון איכות חיים כדי לקבל משוב מהתלמידים. ההשערה המרכזית הייתה שבמהלך הלמידה (לאחר כל יחידת הוראה) ההיגדים המבטאים תחושות שביעות רצון, עצמאות, יכולת/יצרנות והשתלבות חברתית, יופיעו בשכיחות רבה יותר בסגנון החשיבה האלטרנטיבית המסתעפת בהשוואה לסגנון ההוראה בדרך הציווי ולקבוצת הביקורת. התוצאות מצביעות על כך שכדי לייעל את ההוראה בחינוך הגופני לאוכלוסייה עם לקות אינטלקטואלית רצוי להשתמש בסגנונות הוראה שונים.

תארנים: לקות אינטלקטואלית, סגנונות הוראה בחינוך הגופני, איכות חיים.

צפה כחוברת דיגיטאלית

הורדת המאמר כ-PDF

הורדת ציטוט לפי APA

לורי גרינברגר, ורדה בן בשט

מטרת מחקר זה הייתה לבחון אם יש קשר בין דימוי עצמי ודימוי גוף, לבין הרגלי פעילות גופנית ותזונה בקרב מתבגרות בנות 13-15 שנים וכן לבנות תכנית התערבות ניסיונית ראשונית בתחום זה. במחקר השתתפו 82 תלמידות מכיתות ח'-ט' המתגוררות בקיבוצים, במושבים ובעיר בדרום הארץ ולומדות בבית ספר אזורי במקום. קבוצת הניסוי כללה 30 נחקרות ועם קבוצת הביקורת נמנו 52 נחקרות.

הממצאים העיקריים של המחקר:

רוב המתבגרות עוסקות בפעילות גופנית ברמה נמוכה;
אף על פי שאחוז גבוה של הנחקרות צורך מזון בריא, עדיין יש צורך לחזק את המודעות בתחום זה;
קיים קשר משמעותי בין פעילות גופנית לבין דימוי עצמי;
קיים קשר משמעותי בין מאפייני התזונה שהמתבגרות צורכות לבין הדימוי העצמי המשפחתי והדימוי העצמי החברתי.
עבודה עם מתבגרות בסוגיות הללו פותחת צוהר לעבודה משותפת של יועצים חינוכיים ומורים בכלל ומורים לחינוך גופני בפרט, לעבודה משותפת ומערכתית למען פיתוח תכניות שתכליתן הגברת המודעות לחשיבות הפעילות הגופנית והתזונה הנכונה. יש בתכניות אלה כדי לתרום להגברת ההשתתפות בפעילות גופנית והן תובלנה לשיפור הדימוי הגופני והדימוי העצמי.

תארנים: דימוי עצמי, דימוי גוף, גיל ההתבגרות, תכניות לקידום אורח חיים פעיל ובריא, פעילות גופנית, ייעוץ חינוכי

צפה כחוברת דיגיטאלית

הורדת המאמר כ-PDF

הורדת ציטוט לפי APA