השפעות ארוכות הטווח של שיפורים בני קיימא בפארק, שתוכננו בשיתוף הקהילה

תקציר מאמר שהתפרסם ב:
The International Journal of Behavioral Nutrition and Physical Activity

רקע

עד שנת 2050, צפוי כי כמעט 70% מאוכלוסיית העולם תתגורר באזורים עירוניים. ככל שהערים ממשיכות לגדול, שטחים ירוקים עירוניים ימלאו תפקיד חשוב יותר ויותר בתמיכה בבריאות וברווחה של האוכלוסייה. גוף ראיות נרחב מראה כי שטחים ירוקים עירוניים קשורים למגוון יתרונות בתחום הבריאות והרווחה, ובו בזמן מספקים גם תועלות כלכליות, חברתיות וסביבתיות נלוות. אחד המנגנונים המרכזיים שבאמצעותם שטחים ירוקים עירוניים משפיעים על בריאות ורווחה הוא עידוד פעילות גופנית.
פארקים עירוניים הם סוג חשוב במיוחד של שטחים ירוקים לקידום פעילות גופנית. באזורים עירוניים צפופי אוכלוסין הם מספקים הזדמנויות נגישות לפעילות מחוץ לבית. פארקים מתאימים במיוחד לעידוד הליכה, משום שהם מציעים סביבות נגישות ואטרקטיביות עם תשתיות שבילים ייעודיות התומכות הן בהליכה לשעות פנאי והן בהליכה לצרכים יומיומיים. לכן אין זה מפתיע שהליכה היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הנפוצות ביותר המתבצעות בפארקים עירוניים.
פארקים עירוניים עשויים להיות חשובים במיוחד באזורים בעלי מצוקה חברתית-כלכלית, שבהם הגישה למשאבים אחרים המקדמים בריאות מוגבלת לעיתים קרובות. עם זאת, השימוש בפארקים בדרך כלל נמוך יותר באזורים מוחלשים מבחינה חברתית-כלכלית, דבר המשקף אי-שוויון בזמינות, בנגישות ובאיכות של פארקים ושל שטחים ירוקים אחרים. מאחר שאוכלוסיות מוחלשות נוטות להיות פחות פעילות גופנית ולסבול מבריאות ירודה יותר, יצירת פארקים עירוניים חדשים או שיפור פארקים קיימים מהווים התערבות מבטיחה ברמת האוכלוסייה להגברת הפעילות הגופנית ולצמצום פערי הבריאות
מספר רב של מחקרים מדווחים על קשרים חיוביים בין זמינותם, נגישותם ואיכותם של פארקים לבין פעילות גופנית. עם זאת, מחקרים אלה אינם יכולים לבסס קשר סיבתי ומספקים תובנות מוגבלות לגבי האופן שבו יש לתכנן או לשפר פארקים כדי לקדם פעילות גופנית. מאחר שחוקרים לעיתים רחוקות שולטים ביישום של התערבויות בפארקים, הפקת ראיות מוצקות נשענת בדרך כלל על ניסויים טבעיים, כלומר, התערבויות המתרחשות בעולם האמיתי מחוץ לשליטת החוקרים. באמצעות השוואת שינויים בתוצאות לאורך זמן בין אוכלוסיות שנחשפו להתערבות לבין כאלה שלא נחשפו אליה, מחקרים ניסויים-טבעיים יכולים לייצר ראיות יישומיות בעלות ערך לצורך עיצוב מדיניות ופרקטיקה.
למרות זאת, קיימים יחסית מעט מחקרים ניסויים-טבעיים המעריכים את השפעותיהן של התערבויות בפארקים עירוניים על פעילות גופנית ורבים מן המחקרים הקיימים מתאפיינים בתכנון מחקרי חלש וברמת סיכון גבוהה להטיה. נוסף על כך, רוב המחקרים נערכו באוסטרליה ובארצות הברית, השונות ממדינות אירופה בדרכים העשויות להשפיע על דפוסי הפעילות הגופנית, כולל אקלים, מבנה עירוני, צפיפות אוכלוסין ודפוסי השימוש בפארקים. עובדה זו מגבילה את יכולת ההכללה של הממצאים לסביבות עירוניות באירופה.
מגבלה משמעותית נוספת של בסיס הראיות היא ההתמקדות בהשפעות קצרות-טווח. רוב המחקרים הניסויים-הטבעיים על פארקים בוחנים פעילות גופנית פחות משנה לאחר ההתערבות. הערכות כאלה עשויות להמעיט בערכן האמיתי של התערבויות בפארקים, שהן בדרך כלל שינויים קבועים בסביבה הבנויה ולכן יש להן פוטנציאל ליצור שינוי התנהגותי מתמשך לאורך זמן. מנגד, עליות ראשוניות בכמות השימוש בפארק עשויות להיחלש עם הזמן, כאשר אפקט החידוש דועך או כאשר מתעוררים קשיי תחזוקה. היעדר ראיות ארוכות-טווח משמעותו שהשפעות ממושכות אלה, בין אם הן נשמרות, נחלשות או אף מתחזקות, עדיין אינן מובנות היטב.
רק מספר קטן של מחקרים ניסויים-טבעיים העריכו התערבויות בפארקים עד שנתיים לאחר ההתערבות. במלבורן, מחקר אחד הראה כי התקנת אזור משחקים חדש הגדילה את הביקורים בפארק ואת רמת הפעילות בו, במיוחד בקרב ילדים, בעוד שמחקר אחר מצא כי שדרוגים משמעותיים הגדילו את מספר המבקרים ואת רמת הפעילות הגופנית המתונה עד נמרצת, ואילו שיפורים מתונים יותר לא יצרו השפעות ניתנות לזיהוי בהשוואה לפארק ביקורת. ממצא זה מרמז כי היקף ההתערבות עשוי להשפיע על מידת היעילות שלה. באופן דומה, מחקר עדכני בבלגיה דיווח על עלייה בפעילות גופנית נמרצת ובשימוש יושבני בפארק שנתיים לאחר חידושו, אם כי ההשפעות השתנו בין קבוצות גיל שונות ולא נצפתה עלייה כוללת בהליכה. עם זאת, עדיין לא ידוע במידה רבה האם השפעות כאלה נשמרות מעבר לשנתיים.
בנוסף לפעילות גופנית, פארקים עירוניים עשויים לתמוך גם בהתנהגויות אחרות החשובות לרווחה נפשית ופיזית (להלן: “התנהגויות רווחה”). שתי התנהגויות כאלה הן אינטראקציה חברתית ותשומת לב לסביבה.
אינטראקציה חברתית (“Connect”) כוללת מעורבות עם אחרים באמצעות שיחה או פעילויות משותפות, דבר שפארקים יכולים לאפשר באמצעות יצירת מרחבים בלתי-פורמליים ונגישים למפגש ולבילוי משותף. תשומת לב לסביבה (“Take Notice”) מתייחסת להפניית קשב מודעת לסביבה המיידית, למשל התבוננות במאפיינים טבעיים, הערכת הנוף או התבוננות וצילום חיות בר.
למרות הסבירות של מנגנונים אלה, עדיין קיימות מעט ראיות חזקות ממחקרים ניסויים-טבעיים הבוחנות את השפעותיהן של התערבויות בפארקים על התנהגויות רווחה רחבות יותר אלו. לפיכך, התמקדות בלעדית בפעילות גופנית עלולה להמעיט בהערכת היתרונות הרחבים יותר לבריאות ולרווחה שהתערבויות בפארקים יכולות לייצר.
כדי להתמודד עם פערי הידע הללו, המחקר הנוכחי ניצל הזדמנות נדירה לבצע מחקר ניסויי-טבעי פרוספקטיבי על שיפורים בני-קיימא בפארקים, שתוכננו בשיתוף הקהילה, באזור בעל מצוקה גבוהה במנצ'סטר, בריטניה. במחקרים קודמים נמצאו השפעות חיוביות של התערבות זו על הליכה ועל התנהגויות רווחה נוספות לאחר 3 חודשים ולאחר 15 חודשים מההתערבות. המחקר הנוכחי בוחן האם השפעות אלו נשמרו גם בטווח הארוך.

שיטת המחקר

זה היה מחקר ניסויי טבעי פרוספקטיבי מבוקר לפני–אחרי, שנערך בהתאם לפרוטוקול מחקר שנרשם מראש.
ההתערבות בוצעה בפארק בשטח של 14 דונם שנפתח במאי 2020 בווסט גורטון, אזור מוחלש מאוד במנצ’סטר, בריטניה, עיר פוסט-תעשייתית גדולה. הפארק ממוקם באזור שבשנת 2019 היה בין 3% של האזורים המוחלשים ביותר באנגליה.
ההתערבות הוזמנה על ידי מועצת העיר מנצ’סטר ובוצעה כחלק מפרויקט GrowGreen הממומן על ידי האיחוד האירופי, שמטרתו הייתה להדגים פתרונות חדשניים מבוססי טבע.
לפני ההתערבות, השטח כלל פארק קטן הסמוך לקרקע שפותחה בעבר אך ננטשה או נותרה בשימוש מועט (Brownfield). הפארק הקיים כלל מתקני משחק מוגבלים ומיושנים, רמת מגוון ביולוגי נמוכה, והוא זוהה כנתון בסיכון להצפות.
ההתערבות כללה מספר מאפייני תכנון בר-קיימא, ובהם גינות גשם, נטיעות המגבירות מגוון ביולוגי, מתקני משחק חדשים, וכן שיפור של אזורי ישיבה ושדה הראייה.
הפארק חולק לשלושה אזורים נפרדים:
(א) “היער” (Woodland) – שכלל שדרוג של הפארק הקיים והציע מתקנים משופרים משמעותית לילדים ובני נוער לשחק, להיפגש ולהיות פעילים גופנית.
(ב) “גן האחו” (Meadow Garden) – שהיה בעבר Brownfield, וכיום כולל מתקני משחק חדשים, שביל טבע, שולחנות פיקניק וספסלים המשולבים בנטיעות מסוג אחו.
(ג) “הגן הקהילתי "(Community Garden) – שנועד לארח אירועים ופעילויות קהילתיות (למשל גינון, פעילויות משחק לילדים, אירועי תרבות) וכולל מדשאות פתוחות, אזורים מרוצפים, ואזור ייעודי לתושבים לגידול ירקות ופרחים.

העלות הכוללת המשוערת של ההתערבות, כולל תחזוקה ל-25 שנה, הייתה כ-1.96 מיליון ליש״ט.
ההתערבות פותחה באמצעות תהליך מקיף של תכנון משותף (co-design) שהובל על ידי שותפי הביצוע, וכלל מעורבות של תושבים מקומיים ובעלי עניין קהילתיים בשלבים שונים של התכנון. פעילויות המעורבות כללו שיתוף מידע, התייעצות, והזדמנויות לתושבים להשפיע על הצעות, והן בוצעו בשלושה שלבים: מעורבות קהילתית בסיסית, התייעצות על תכנון קונספטואלי, והתייעצות על תכנון סקיצות.
השיטות כללו מפגשי מעורבות עם צעירים, שאלונים מדלת לדלת, מפגשים במיקומים קהילתיים נגישים (למשל בתי ספר, מרכזים רפואיים וחנויות), אירועי התייעצות ציבוריים, קבלת קלט מקבוצת בני ה-50+ ומקבוצת ההיגוי של ווסט גורטון, וכן שימוש ביחידת התייעצות ניידת לאיסוף משוב על תכנונים מתפתחים.
פעילויות אלו כללו מגוון רחב של קבוצות מקומיות, ובהן תלמידי בתי ספר, צוותי בריאות, מבוגרים ואוכלוסיות נוספות מהקהילה. יחד, הן תמכו במחקר וניתוח משתף באמצעות זיהוי צרכים, סדרי עדיפויות וחששות, ותרמו גם לעיצוב הפרויקט בכך שעיצבו מאפיינים מרכזיים של התוכנית הסופית.
הקלט הקהילתי השפיע ישירות על מספר החלטות תכנוניות מרכזיות, כולל מתן עדיפות לפארק יחיד משולב (במקום מספר פרויקטים קטנים יותר של הוספת ירק) כדי לחבר בין שתי שכונות, שיפור אפשרויות הפנאי לילדים, יצירת אזורי ישיבה ומנוחה עבור מבוגרים, ושילוב אלמנטים של שתילה קהילתית.
התושבים גם זיהו את נושא הבטיחות כדאגה מרכזית, במיוחד בשל שדה ראייה מוגבל שנגרם על ידי תלוליות נוף, בעיה שטופלה בתכנון מחדש באמצעות שיפור קווי הראייה ברחבי הפארק.

תצפיות התנהגות שיטתיות
בהמשך לתצפיות שבוצעו בבסיס המחקר (אוגוסט 2018) ו-15 חודשים לאחר ההתערבות (אוגוסט 2021), התצפיות חזרו ונערכו גם לאחר חמש שנים (63 חודשים) לאחר ההתערבות (אוגוסט 2025), זמן התואם לשבע שנים לאחר תחילת המחקר.
בכל נקודת זמן, התצפיות בוצעו בשישה אתרים:
שני אתרי התערבות (המשקפים שני אזורים בתוך הפארק)
שני אתרי השוואה מותאמים
שני אתרי השוואה סמוכים
עבור ארבעת האתרים המרכזיים (שני אתרי ההתערבות ושני אתרי ההשוואה המותאמים), הנתונים נאספו במשך יומיים (יום חול ויום סוף שבוע), עם ארבעה פרקי תצפית של שעה אחת בכל יום, מה שהניב שמונה שעות תצפית לכל אתר (32 שעות בכל נקודת זמן).
התצפיות בשני אתרי ההשוואה הסמוכים בוצעו לפי אותו לוח זמנים של יומיים, והניבו 16 שעות תצפית בכל נקודת זמן.
כדי למזער הטיות הקשורות לשעת היום וליום בשבוע, לוחות הזמנים של התצפיות הותאמו כך שיהיו מאוזנים בין האתרים, וסודרו בסבבים כך שכל אתר נצפה באופן שווה בכל פרקי הזמן. אותו מבנה תצפיות יושם בכל נקודת זמן, כאשר התצפיות בוצעו בשבועות מקבילים במהלך השנה כדי לקחת בחשבון עונתיות. נמצא כי לוח תצפיות זה מספק הערכות מהימנות של פעילות גופנית במרחבים ציבוריים.
התצפיות בוצעו בתוך אזורי מטרה מוגדרים מראש, המייצגים סוגים דומים של מרחבים ציבוריים בין האתרים. אזורי המטרה הוגדרו באמצעות גבולות פיזיים ברורים הניתנים לזיהוי (למשל שבילים או קצוות של אזורים מרוצפים). כל האנשים שנצפו בתוך אזורי המטרה במהלך כל פרק תצפית תועדו.
התצפיות בוצעו ללא תלות בתנאי מזג האוויר. פרקי תצפית שבהם הייתה לפחות 30 דקות של משקעים (גשם) קודדו כ”משקעים גבוהים”.
בסך הכול השתתפו חמישה צופים (observes) ייחודיים באיסוף הנתונים לאורך תקופת המחקר, כאשר בכל נקודת זמן השתתפו שלושה צופים. לפני איסוף הנתונים, החוקר הראשי הכשיר את כל הצופים ופיקח על תצפיות תרגול.

סקרים של דיווח עצמי על שימוש במרחבים חיצוניים
נערכו סקרי פנים-אל-פנים כדי להעריך פעילות גופנית ורווחה נפשית באמצעות שאלון בן 10 פריטים. לצורך מחקר זה, הניתוחים התמקדו בפריט יחיד שבחן שימוש מדווח עצמי במרחבים חיצוניים:
״מלבד מעבר במקום, ביליתי זמן במרחבים חיצוניים בתוך גבולות השכונה הזו״,
שדורג בסולם בן שבע דרגות מ-״לעולם לא״ ועד ״כל יום״. פריט זה שימש למדידת שימוש רחב יותר במרחבים החיצוניים בשכונה, ולא ביקורים בפארק עצמו באופן ספציפי.
הסקרים נערכו בנקודת הבסיס (יוני 2019) וחמש שנים לאחר ההתערבות (אוגוסט–ספטמבר 2025). נעשה ניסיון לערוך את הסקרים עם כל המבוגרים דוברי האנגלית (בני 18 ומעלה) באזורי ההתערבות וההשוואה. כדי לשפר את הייצוגיות, איסוף הנתונים התקיים הן בתוך שטחים ירוקים ובסמוך להם, והן במוקדים קהילתיים קרובים (למשל חנויות ומרפאות רופאי משפחה). נעשה שימוש בשיטת דגימה מבוססת מכסות כדי להבטיח גיוון מבחינת גיל, מגדר ומוצא אתני.

תוצאות

בנקודת הבסיס, קבוצת ההתערבות וקבוצת ההשוואה היו דומות באופן כללי מבחינת קבוצות גיל, מגדר ושיעורי קבוצות אתניות.
למרות שבאתרי ההשוואה נצפה מספר כולל מעט גבוה יותר של אנשים, שיעורי האנשים שעסקו בכל אחד מההתנהגויות של פעילות גופנית ורווחה היו דומים בין הקבוצות.
תוצאה עיקרית: הליכה
בהשוואה לאתרי ההשוואה, מספר האנשים שנצפו הולכים באתרי ההתערבות עלה באופן מובהק בין נקודת הבסיס לבין חמש שנים לאחר ההתערבות.
תוצאות משניות
פעילות גופנית בעצימות גבוהה עלתה באתרי ההתערבות ביחס לאתרי ההשוואה בין נקודת הבסיס לבין חמש שנים, אך הבדל זה לא היה מובהק סטטיסטית.
התנהגות יושבנית (Sedentary behaviour) עלתה באופן מובהק יותר באתרי ההתערבות מאשר באתרי ההשוואה.
גם התנהגויות חברתיות/קישוריות (Connect behaviours) עלו באופן מובהק באתרי ההתערבות ביחס לאתרי ההשוואה.
העלייה היחסית הגדולה ביותר נצפתה בהתנהגויות מסוג "Take Notice" אשר גדלו כמעט פי חמישה באתרי ההתערבות בהשוואה לאתרי ההשוואה.
השוואה בין מעקב של 15 חודשים לבין מעקב של חמש שנים
עבור הליכה, פעילות גופנית בעצימות גבוהה, התנהגות יושבנית והתנהגויות מסוג "קונקט", יחס שיעורי ההיארעות (IRR) בהשוואה בין מעקב של 15 חודשים לבין מעקב של חמש שנים היה נמוך מ-1. ממצא זה מצביע על כך שהשפעות ההתערבות נחלשו בדרך כלל לאורך הזמן, אם כי הן עדיין היו לרוב גבוהות יותר בהשוואה לנקודת הבסיס.
למרות שה-IRR עבור Take Notice היה גבוה מ-1, מה שמרמז על עלייה אפשרית בהשפעות בין 15 חודשים לבין חמש שנים לאחר ההתערבות, אומדן זה לא היה מובהק סטטיסטית והתאפיין ברווחי סמך רחבים. בנוסף לכך, העלייה נבעה מירידה משמעותית במספרי ה-"Take Notice" באתרי ההשוואה ולא מעלייה באתרי ההתערבות.
מגמות רחבות בשכונה
כדי לקבוע האם ההשפעות שנצפו משקפות שינויים רחבים יותר בשכונה או תופעת העתקה (displacement) הושוו רמות הפעילות באתרי ההתערבות לאלו שבאתרי השוואה סמוכים.
מהבסיס ועד חמש שנים לאחר ההתערבות, מספר האנשים הכולל שנצפו באתרי ההתערבות עלה באופן מובהק ביחס לאתרי ההשוואה הסמוכים, מה שמרמז כי ההשפעות היו ייחודיות להתערבות עצמה ולא נבעו ממגמות רחבות יותר בשכונה.
מהבסיס ועד חמש שנים לאחר ההתערבות, באתרי ההתערבות נצפו עליות משמעותיות ומובהקות סטטיסטית במספרים שנצפו של צעירים (תינוקות, ילדים ובני נוער) ושל אנשים שאינם לבנים, ביחס לאתרי ההשוואה.
עליות מתונות יותר אך מובהקות סטטיסטית נצפו גם בקרב מבוגרים ובקרב גברים.
לא נצפו שינויים מובהקים סטטיסטית בקרב מבוגרים קשישים, נשים או אנשים לבנים.

דיון

ממצאים מרכזיים
מחקר זה מראה כי התערבות של פארק עירוני מקיים, שתוכננה בשיתוף פעולה עם הקהילה, הייתה קשורה לעלייה מובהקת בהליכה, אשר נשמרה גם חמש שנים לאחר ההתערבות.
למרות שלא נצפתה עלייה מובהקת בפעילות גופנית בעצימות גבוהה, נצפו עליות משמעותיות ומובהקות סטטיסטית בהתנהגות יושבנית (המשקפת זמן שהייה בפארק), באינטראקציות חברתיות וב"Take Notice" .
השוואות בין המעקב של 15 חודשים לבין המעקב של חמש שנים הראו כי חלק מהשפעות ההתערבות נחלשו עם הזמן.
השוואות עם אתרים סמוכים הצביעו על כך שסביר שהשפעות ההתערבות לא נבעו מהעתקה (displacement) או משינויים רחבים יותר ברמת השכונה בפעילות חוץ.
העליות הגדולות ביותר בשימוש בפארק נצפו בקרב אנשים שאינם לבנים ובקרב צעירים.
ממצאי הסקרים היו עקביים עם נתוני התצפית, והראו עלייה גדולה יותר ומובהקת בשימוש המדווח במרחבים פתוחים באזור ההתערבות בהשוואה לאזור ההשוואה חמש שנים לאחר ההתערבות.
השוואה עם הספרות הקיימת
למיטב ידיעתם של החוקרים, זהו המחקר הניסויי הטבעי הראשון שבחן את ההשפעות של התערבות בפארק עירוני לאחר חמש שנים. מרבית ההערכות הקודמות כללו בדרך כלל תקופות מעקב של שנתיים או פחות לאחר ההתערבות, ולכן נותרה אי-ודאות לגבי השאלה האם התערבויות בפארקים יכולות ליצור שינויים מתמשכים בפעילות גופנית.
במחקר הנוכחי, גודל האפקט נחלש ביחס לזה שנצפה לאחר 15 חודשים, מה שעשוי לשקף בחלקו דעיכה של אפקט החידוש וכן את השפעת מגפת הקורונה.
למרות היחלשות זו, ההתמדה של השפעות מובהקות על הליכה והתנהגויות רווחה אחרות לאחר חמש שנים היא משמעותית, במיוחד לאור עדויות לכך שהתערבויות התנהגותיות בפעילות גופנית מתקשות לעיתים קרובות לשמר השפעות מעבר ל-15 חודשים.
הממצאים ממחקר זה עולים בקנה אחד עם מחקרים ניסויים טבעיים שנערכו בשכונות בעלות הכנסה נמוכה בניו יורק, במלבורן ובגנט אשר הראו כי שדרוגים איכותיים של פארקים מגבירים את השימוש בפארק ואת הפעילות הגופנית.
באמצעות מתן הזדמנויות נגישות, שאינן דורשות מאמץ רב, לבילוי, אינטראקציה חברתית והתחדשות פסיכולוגית, התערבויות בפארקים עשויות לסייע בהתמודדות עם אי-שוויון מתמשך בגישה לשטחים ירוקים בטוחים ואיכותיים, אשר עדיין מחולקים באופן לא שוויוני ברחבי ערים אירופיות.
חשוב לציין כי קיימות עדויות לכך שתושבים באזורים מוחלשים וקבוצות מודרות אחרות עשויים להפיק יתרונות בריאותיים גדולים יותר מחשיפה זהה לשטחים ירוקים, מה שמחזק את הטענה לפיה התערבויות בפארקים יכולות לשמש אסטרטגיה לצמצום אי-שוויון בריאותי.
ההתערבות התבססה על תהליך נרחב של תכנון משותף (co-design) הממצאים עולים בקנה אחד עם עדויות לכך ששטחים ירוקים עירוניים שתוכננו בשיתוף הקהילה נוטים יותר להגדיל את השימוש בהם: סקירת ספרות שיטתית דיווחה על עלייה בשימוש ב-109 מתוך 120 שטחים ירוקים שתוכננו בשיתוף, בהשוואה לירידה בשימוש בכמעט מחצית מהשטחים הירוקים שלא תוכננו בשיתוף .
לפיכך, שילוב של תכנון משותף עשוי היה לשפר הן את האימוץ הראשוני והן את המעורבות לטווח ארוך. ממצא זה תומך בהנחיות רחבות יותר בבריאות הציבור, שלפיהן התערבויות נכשלות לעיתים כאשר אין להן התאמה להקשר המקומי או קבילות (acceptability) בשל מעורבות קהילתית לא מספקת.
ניתוחים של תת-קבוצות הראו עליות גדולות במיוחד בשימוש בפארק בקרב אנשים שאינם לבנים. מחקרים קודמים זיהו חששות לבטיחות כמחסום מרכזי לשימוש בפארקים בקרב קבוצות מיעוט אתניות .
במהלך תהליך התכנון המשותף, תושבים מקומיים דיווחו כי הפארק נתפס כלא בטוח, בין היתר בשל שדה ראייה מוגבל שנגרם על ידי תלוליות נוף.
התכנון מחדש שיפר את קווי הראייה ברחבי הפארק, מה שעשוי היה להגביר את תחושת הבטיחות הנתפסת.
למרות שתחושת הבטיחות לא נמדדה באופן במחקר הנוכחי, שינויים אלה עשויים באופן סביר לתרום לעלייה שנצפתה בשימוש בפארק בקרב אנשים שאינם לבנים.
גם בקרב צעירים נצפו עליות משמעותיות בשימוש בפארק ביחס לאתרי ההשוואה. ממצא זה תואם עדויות קודמות לכך ששיפוץ פארקים מיטיב לעיתים קרובות יותר עם ילדים וצעירים מאשר עם מבוגרים וקשישים .
הסבר אפשרי אחד להיעדר השפעות ברורות בקרב מבוגרים קשישים הוא שקבוצה זו מיוצגת פחות בקרב משתמשי פארקים באופן כללי ולעיתים הם מעדיפים פארקים גדולים ומתוחזקים היטב.
למרות שמבוגרים קשישים היו מעורבים באופן פעיל בתהליך התכנון המשותף, מעורבות בתהליך כזה אינה בהכרח מתורגמת לעלייה בשימוש, אם גורמים הקשריים רחבים יותר (למשל תפיסות של בטיחות) משפיעים על המידה שבה קבוצות שונות נהנות מהשיפורים בפארק.
לכן ייתכן כי יידרשו אסטרטגיות תכנון ממוקדות יותר כדי לשפר את ההכללה והנגישות לכל הגילאים בפארקים קהילתיים קטנים.

חוזקות ומגבלות

הערכת ניסויים טבעיים היא מאתגרת מטבעה, משום שחוקרים אינם שולטים בהתערבות. מחקר זה מספק דוגמה לאופן שבו ניתן להתמודד עם מספר מגבלות מתודולוגיות נפוצות במחקר ניסויי טבעי.
החוזקות המרכזיות כוללות שימוש במספר אתרי השוואה מותאמים על בסיס מאפיינים ברמת השכונה וברמת הרחוב, התאמה לגורמי התערבות מרכזיים (יום בשבוע, שעה ביום, משקעים), פרוטוקול רשום מראש עם תוכניות ניתוח מוגדרות מראש, שילוב של תצפיות התנהגותיות אובייקטיביות עם נתוני סקר מדווחים, בחינת אפשרות להעתקה (displacement) באמצעות אתרי השוואה סמוכים ודיווח שקוף בהתאם לרשימות בדיקה סטנדרטיות.
עם זאת, ישנן מספר מגבלות שיש להכיר בהן. שינויים באוכלוסייה המקומית (למשל, תחלופת דיירים), פיתוחים רחבים יותר בשכונה או גורמים הקשריים אחרים עשויים היו להשפיע על השימוש בפארק באופן בלתי תלוי בהתערבות.
שיטות תצפית התנהגותיות אינן מאפשרות להבחין האם העליות בשימוש משקפות משתמשים חדשים או שימוש תכוף יותר של תושבים קיימים, ואינן לוכדות שינויים נטו ברמת האוכלוסייה בפעילות גופנית או ברווחה.
בנוסף לכך, היעדר הערכת תהליך מפורטת מגביל את ההבנה של כיצד ומדוע ההתערבות יצרה את השפעותיה, ומדוע השפעות אלו נחלשו לאורך הזמן. מגבלה זו מצמצמת את תרומת המחקר לפיתוח ידע תיאורטי חדש, תחום שעדיין אינו מפותח דיו בתחום זה.
למרות זאת, המחקר מספק הערכה של האופן שבו שינויים בסביבה הבנויה משפיעים על התנהגות בתוך מרחבים אלה, ידע שהוא חשוב ושימושי למחקר התערבויות סביבתיות.

השלכות למדיניות ולפרקטיקה

לממצאים אלה יש רלוונטיות ישירה עבור מתכנני ערים, רשויות מקומיות וקובעי מדיניות. התערבויות בפארקים שתוכננו בשיתוף קהילה ובאופן מקיים יכולות ליצור עליות ארוכות טווח בפעילות גופנית, במיוחד בקרב קבוצות שלעתים קרובות מקבלות פחות שירות, ובמקביל להעניק תועלות נוספות כגון שיפור ניהול הצפות ושיפור המגוון הביולוגי.
עדויות אלה רלוונטיות במיוחד לנוכח העניין הגובר במדיניות בתכנון עירוני שמטרתו לתמוך בו-זמנית בבריאות האוכלוסייה ובחוסן אקלימי.
באמצעות מענה לקריאות חוזרות להערכות ארוכות טווח של התערבויות בשטחים ירוקים עירוניים, מחקר זה מספק ראיות הרלוונטיות למדיניות, שיכולות לסייע בעיצוב מאמצים ליצירת סביבות עירוניות בריאות ושוויוניות יותר, תחום שבו קבלת ההחלטות נעשית לעיתים קרובות בהיעדר ראיות מוצקות מבוססות התערבות.
חשוב לציין כי מאחר שההתערבות יושמה בשכונה בעלת חסך חברתי-כלכלי גבוה, העליות המתמשכות בשימוש בפארק ובהתנהגויות הקשורות לרווחה מדגישות את הפוטנציאל של השקעה בשטחים ירוקים איכותיים כאסטרטגיה לצמצום אי-שוויון בריאותי.
התערבויות סביבתיות כגון שיפורי פארקים דורשות בדרך כלל רמת יוזמה אישית נמוכה יחסית בהשוואה להתערבויות רבות לשינוי התנהגות, ולכן הן נגישות יותר עבור קבוצות סוציו־אקונומיות שונות.
לעומת זאת, התערבויות אחרות המנסות להגביר פעילות גופנית בפנייה אל הפרט (למשל מכשירים המנטרים פעילות גופנית, אפליקציות, ייעוץ) נשענות יותר על משאבים אישיים כגון זמן, הכנסה והשכלה, ולכן הן לעיתים קרובות פחות יעילות בקרב אוכלוסיות בעלות מעמד סוציו-אקונומי נמוך.
בהתחשב בכך שהפארק משרת בעיקר את התושבים הגרים בסמוך אליו, סביר כי יתרונות אלה הצטברו בעיקר בקרב האוכלוסייה המקומית בעלת החסך הסוציו-אקונומי. עם זאת, לא ניתן לאשר זאת, מאחר שמעמד סוציו-אקונומי אישי לא נמדד במחקר זה.
יש להתייחס לפרשנות זו בזהירות גם לנוכח עדויות על "ג’נטריפיקציה ירוקה" – green gentrification – כלומר, השיפורים בפארקים עשויים למשוך תושבים בעלי הכנסה גבוהה יותר ולדחוק אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה, ובכך להגביל את השפעתם על צמצום אי-שוויון בריאותי.

מחקר עתידי

למרות שהחוקרים פיתחו מודל לוגי (logic model) שנועד להנחות את עיצוב המחקר ואיסוף הנתונים, מחקר עתידי צריך לכלול הערכת תהליך מפורטת יותר כדי לבדוק ולחדד מודל זה, בהתאם להנחיות של המועצה למחקר רפואי בבריטניה (UK MRC) לגבי התערבויות מורכבות.
מחקר איכותני מתמשך עם תושבים מקומיים יכול להרחיב עבודה זו באמצעות פיתוח תאוריית תוכנית (programme theory) בגישת הערכה ריאליסטית (realist evaluation) במטרה להסביר כיצד ואצל מי הופיעו השפעות ההתערבות, וכיצד גורמים הקשריים עיצבו את התוצאות.
נדרש גם מחקר נוסף לזיהוי אסטרטגיות יעילות להגדלת השימוש בפארקים בקרב קבוצות שאינן מיוצגות מספיק, כדי להבטיח שהתערבויות בפארקים לא יובילו להדרה של אוכלוסיות מסוימות.
דבר זה חשוב במיוחד עבור נערות ונשים, שהיו תת-מיוצגות במחקר זה ותמיד תת-מיוצגות במחקרי פארקים קודמים.
מאחר שהסקרים אספו נתונים רק ממבוגרים, בעוד שנתוני התצפית הראו את העליות הגדולות ביותר בשימוש בקרב צעירים, קיימת הצדקה לבחינת ההשפעות ארוכות הטווח של התערבויות בפארקים על פעילות גופנית של ילדים ומתבגרים.
נושא זה חשוב במיוחד בהתחשב בכך שחלק ניכר מהפעילות הגופנית בעצימות בינונית עד גבוהה בילדות מתרחשת בשטחים ירוקים.
לבסוף, מחקר זה מדגיש את החשיבות של הערכות ארוכות טווח לצורך חשיפת הערך המלא של התערבויות בשטחים ירוקים עירוניים.
מחקרים מסוג זה נמשכים לעיתים מעבר למחזורי המימון האקדמיים הרגילים, דבר המדגיש את הצורך במנגנוני מימון חדשניים ומתמשכים יותר לתמיכה במחקר ניסויי טבעי ארוך טווח.

מסקנות

מחקר ניסויי טבעי זה מספק ראיות נדירות וחזקות לכך ששיפורים בפארקים עירוניים שתוכננו בשיתוף הקהילה ובאופן מקיים יכולים ליצור עליות ארוכות טווח בהליכה ובהתנהגויות אחרות הקשורות לרווחה באזורים עירוניים מוחלשים, כאשר ההשפעות נמשכות לפחות חמש שנים.
לכן, התערבויות בשטחים ירוקים עירוניים מייצגות אסטרטגיה יעילה לטווח ארוך להגדלת פעילות גופנית באזורים שבהם הצורך הוא הגדול ביותר.
נדרשים מחקרים ניסויים טבעיים נוספים וחזקים כדי לחזק את בסיס הראיות להשקעה מתמשכת בפארקים עירוניים ולהביא לידי מיצוי את התועלות ארוכות הטווח לבריאות ולרווחה.

מקור:

Benton, J.S., Anderson, J., Morley, A. et al. Long-term impacts of co-designed sustainable park improvements on physical activity and other wellbeing behaviours: a 7-year natural experimental study in a deprived urban area. Int J Behav Nutr Phys Act (2026). https://doi.org/10.1186/s12966-026-01918-9

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן