השפעותיה של תוכנית "המייל היומי" במהלך ההפסקה בבית הספר על הכושר הגופני בקרב מתבגרים

מחקר חלוץ השוואתי של תדירות הפעילות השבועית והבדלים בין המינים בקרב תלמידים בספרד

תקציר מאמר שפורסם ב- Sports (Basel)

תקציר של התקציר

רקע: ההפסקות בבית הספר מספקות הזדמנות חשובה לתלמידים לעסוק בפעילות גופנית. עם זאת, אין ראיות ברורות באשר להשפעות של ריצת מייל מדי יום על הכושר הגופני של תלמידים. מטרת המחקר הייתה לזהות ולהעריך את ההשפעות של ריצת מייל במהלך ההפסקה בבית הספר, במשך תקופה של 12 שבועות.
שיטת המחקר: במחקר השתתפו 68 תלמידים: 39 בנים ו-29 בנות בגיל 16-13 שנים (גיל ממוצע 14.45 שנים) מבית ספר אחד בספרד. המשתתפים הוקצו לאחת משלוש קבוצות:
קבוצת התערבות – IG1 ריצת מייל פעם בשבוע, 22 תלמידים.
קבוצת התערבות – IG2 ריצת מייל שלוש פעמים בשבוע, 21 תלמידים.
קבוצת התערבות – IG3 ריצת מייל חמש פעמים בשבוע, 25 תלמידים.
הכושר הגופני הוערך באמצעות המבחנים הבאים:
קפיצה לרוחק מהמקום – כוח מתפרץ של הגפיים התחתונות.
מבחן גמישות – Sit and Reach גמישות הגפיים התחתונות.
מבחן ריצת 4 פעמים 10 מטרים – מהירות, זריזות וקואורדינציה.
מבחן ריצת 5X10מטרים – מהירות שינויי כיוון (displacement speed)
מבחן ביפ – סבולת אירובית
תוצאות:
קפיצה לרוחק מהמקום – לא נמצאו הבדלים כלליים בין הקבוצות לאחר ההתערבות. עם זאת, הבדלים בין המינים שהיו קיימים עוד לפני ההתערבות, התרחבו לאחר התוכנית.
מבחן הגמישות – לא נצפו שינויים כלליים בעקבות ההתערבות.
ריצת 4 פעמים 10 מ' – ההבדלים הראשוניים בין קבוצות IG1 ו- IG3 נעלמו לאחר ההתערבות. עם זאת, באופן כללי, זמן הביצוע במבחן עלה (היה חלש יותר). ההבדלים בין המינים שהיו קיימים בתחילת המחקר, הצטמצמו.
ריצת 10 פעמים 5 מ' – נצפו שיפורים מובהקים לאחר ההתערבות כאשר השיפור הגדול ביותר נמצא בקרב הבנים בקבוצת IG3 ובקרב הבנות בקבוצת IG1.
מבחן ביפ – נמצאו שיפורים בכל הקבוצות. השיפורים הגדולים היו בקרב הבנים בקבוצת IG3 ובקרב הבנות בקבוצת IG1 ו- IG3.
מסקנות: אף שההשפעות השתנו בהתאם למרכיב הכושר שנבדק, לתדירות ההתערבות ולמין המשתתפים, נמצא כי ריצת מייל במהלך ההפסקה היא אסטרטגיה ישימה לשיפור היבטים מסוימים של הכושר הגופני בקרב מתבגרים, ובמיוחד סבולת אירובית וריצה של כ-20 שניות, עם שינויי כיוון. השפעות חיוביות נצפו גם בתדירויות פעילות נמוכות יחסית.

מבוא

לפעילות גופנית יש יתרונות בריאותיים, ובהם שיפור הכושר הגופני והרווחה הנפשית ומניעת מחלות בטווח הארוך. גיל ההתבגרות הוא שלב מתאים לביסוס הרגלים בריאים שילוו את האדם לאורך חייו, שכן פעילות גופנית סדירה בתקופה זו משפרת את בריאות הלב וכלי הדם, את הכוח ואת התפקוד המטבולי. לעומת זאת, חוסר פעילות גופנית קשור, בין היתר, להשמנה, לתנגודת לאינסולין ולבריאות נפשית ירודה. למרות היתרונות הללו, שיעורי חוסר הפעילות הגופנית בקרב מתבגרים ברחבי העולם נותרים גבוהים באופן מדאיג: רק 20% מבני 17-5 שנים עומדים בהמלצת ארגון הבריאות העולמי לבצע 60 דקות של פעילות גופנית, בעצימות מתונה עד נמרצת (MVPA), בממוצע ליום. עם זאת ראוי לציין שהמלצות ארגון הבריאות העולמי לפעילות גופנית לילדים ובני נוער הן שונות מההמלצות לבני 18 ומעלה. כדי לעמוד בהמלצות נדרשים ילדים ובני נוער בטווח הגילים 17-5 שנים לעשות בממוצע לפחות 60 דקות בממוצע ליום של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת ופעילות גופנית נמרצת לפחות 3 פעמים בשבוע, כלומר לפחות 420 דקות בשבוע של פעילות גופנית מתונה עד נמרצת, שחלקה לפחות נמרצת. לעומת זאת, מבוגרים מגיל 18 ומעלה נדרשים לעשות רק "לפחות 300-150 דקות של פעילות מתונה עד נמרצת בשבוע או לחילופין 75 עד 150 דקות פעילות נמרצת בשבוע". לפיכך, אין זה מפתיע כי שיעור העומדים בהמלצה בקרב בני הנוער הוא רק כ-20% בעוד בקרב בני 18 ומעלה אחוז העומדים בהמלצות מגיע ל-70%.

כושר גופני הוא מושג רב-ממדי הכולל סבולת אירובית, כוח, מהירות, גמישות, זריזות, קואורדינציה ומרכיבים נוספים. הבדלים בין המינים בכושר הגופני בגיל ההתבגרות מוכרים היטב: בדרך כלל בנים משיגים תוצאות טובות יותר מבנות במבחני סבולת אירובית וכוח בשל גורמים פיזיולוגיים והורמונליים. עם זאת, עדיין יש לבחון באיזו מידה התערבויות מובנות של פעילות גופנית עשויות לצמצם הבדלים אלה. לדוגמה, ממצאים מדעיים מצביעים על כך שהשיפור בסבולת האירובית בעקבות תוכניות ריצה עשוי להיות גדול יותר בקרב בנים, בעוד שבנות עשויות לגלות שיפור גדול יותר אחרי ביצוע אימונים לגמישות וקואורדינציה. לפיכך, הבנת ההבדלים הללו חיונית לתכנון התערבויות המותאמות לכלל אוכלוסיית התלמידים.
בתי הספר, שבהם צעירים שוהים בממוצע חמש שעות ביום, הם מסגרת אידיאלית לקידום התערבויות להגברת הפעילות הגופנית. הם מספקים הזדמנות לשלב פעילות גופנית מובנית, במיוחד במהלך ההפסקות. באופן מסורתי, ההפסקות לא נוצלו במידה מספקת לצורך פעילות גופנית שיטתית, אף שהן מציעות הזדמנות יומיומית לפעילות גופנית מובנית ולא מובנית. עם זאת, הפוטנציאל הטמון בהן מוערך לעיתים בחסר, בשל העדפת יעדים לימודיים אחרים. התערבויות מובנות במהלך ההפסקות, כגון תוכנית "המייל היומי" – The Daily Mile – עשויות להציע דרך חסכונית ויעילה מבחינת ניצול הזמן להגדלת היקף הפעילות הגופנית המתונה עד נמרצת.
תוכנית "המייל היומי", שבמסגרתה התלמידים רצים או הולכים מייל אחד – 1609 מטר, במהלך ההפסקה בבית הספר, צוברת פופולריות כדרך פשוטה וזולה להגברת הפעילות הגופנית היומית בקרב תלמידי בתי הספר. מחקר עדכני של דרינג ועמיתיו הראה כי השתתפות בתוכנית במשך חמישה שבועות שיפרה במידה מובהקת את ההישגים במבחן סבולת אירובית בקרב ילדים, אף שלא נמצאו באותו מחקר השפעות מובהקות על התפקוד הקוגניטיבי או על שיעורי ההשמנה.
מחקרים אחרים הצביעו על כך שהתערבויות אלה עשויות לגרום לשיפור בסבולת האירובית, להקטין את שיעורי ההשמנה ולגרום לשיפור הרווחה הנפשית. עם זאת, מרבית המחקרים התמקדו בילדים צעירים, בגיל בית הספר היסודי, ילדים עד גיל 12, והמידע על מתבגרים הוא מועט. אוכלוסייה זו עוברת שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים ייחודיים, העשויים להשפיע על תוצאות ההתערבות.
נוסף על כך, התדירות האופטימלית של תוכנית "המייל היומי" עדיין אינה ברורה. אף שביצוע התוכנית בכל אחד מימי בלימודים בשבוע עשויה להביא להשפעה הגדולה ביותר, אילוצים לוגיסטיים בבתי הספר מחייבים לבחון אם הפעלה בתדירות נמוכה יותר, למשל יום אחד עד שלושה ימים בשבוע, מניבה שיפורים דומים. כמו כן לא ברור אם התוכנית משפיעה באופן דומה על בנות ועל בנים.
לפיכך, למחקר זה היו שלוש מטרות:
המטרה הראשונה הייתה להעריך את ההשפעות של תוכנית "המייל היומי" למשך 12 שבועות בקרב מתבגרים על כוח הגפיים התחתונות, גמישות, מהירות, זריזות, קואורדינציה וסבולת אירובית.
המטרה השנייה הייתה להשוות את התוצאות בין שלוש תדירויות ביצוע: יום אחד, שלושה ימים וחמישה ימים בשבוע.
המטרה השלישית הייתה לבחון הבדלים בין המינים בתוצאות ההתערבות.

שיטת המחקר

משתתפים
אוכלוסיית המחקר כללה תלמידים בני 16-13 שלמדו באותו בית ספר. התלמידים חולקו לשלוש קבוצות התערבות. הקצאת הנבדקים לקבוצות לא הייתה אקראית, כדי להקל על ביצוע המחקר.
קבוצת ההתערבות הראשונה – IG1 ‏ – כללה 37 תלמידים שרצו מייל אחד פעם אחת בשבוע במהלך ההפסקה בבית הספר.
קבוצת ההתערבות השנייה – IG2 – ‏כללה 37 תלמידים בעלי מאפיינים דומים לאלה של תלמידי IG1 והם רצו מייל אחד, שלוש פעמים בשבוע.
קבוצת ההתערבות השלישית – IG3 ‏ – כללה 36 תלמידים בעלי מאפיינים דומים לאלה של תלמידי שתי הקבוצות האחרות והם רצו מייל אחד, חמישה ימים בשבוע.
כל תלמידי בית הספר הוזמנו להשתתף במחקר. לצורך ההשתתפות הוגדרו קריטריונים להכללה ולהוצאה מהמחקר, ובהם בעיות בריאות, סירוב למתן הסכמה מההורים והיעדרויות מהאימונים.
מספר התלמידים והסיבות להוצאה מהמחקר:
היעדר הסכמה מדעת בכתב של ההורה או האפוטרופוס החוקי – 5 תלמידים בקבוצת IG1 , שישה בקבוצת IG2 וארבעה בקבוצת IG3.
אי-השלמת 80% ממפגשי הריצה עקב מחלה או פציעה – שישה תלמידים בקבוצתIG1, שישה בקבוצת IG2 ושלושה בקבוצת IG3.
היעדרות ממבחני הכושר בתחילת התוכנית או בסופה – ארבעה תלמידים בכל אחת משלוש הקבוצות.
כלים ומדידות
משקל וגובה נמדדו באמצעות פרוטוקולים מקובלים על ידי חוקרים מיומנים.
מנתוני הגובה והמשקל חושב מדד BMI שהוא המשקל חלקי הגובה בריבוע.
המבדקים בוצעו בשני ימי מדידות שבוצעו באותו השבוע:
יום מדידות ראשון – משקל, גובה, גמישות, קפיצה לרוחק מהמקום, ריצת 4 פעמים 10 מ'.
יום מדידות שני – ריצת 10 פעמים 5 מ', מבחן ביפ.
מבחני הכושר הגופני
קפיצה לרוחק מהמקום – מטרת המבחן היא להעריך את הכוח המתפרץ של הגפיים התחתונות. לצורך ביצוע המבחן, הנבדק עומד מאחורי קו הניתור כשרגליו מפוסקות ברוחב הכתפיים. ממצב זה הוא מכופף את ברכיו ומנתר בעוצמה באמצעות שתי הרגליים בו-זמנית, במטרה להגיע למרחק המרבי. מותר היה לבצע תנופות בידיים. הנבדק היה חייב לנחות על שתי הרגליים בו-זמנית ולהישאר בעמידה. לכל נבדק ניתנו שני ניסיונות. התוצאה נקבעת לפי המרחק שבין קו הניתור לנקודה שבה נחת העקב הקרוב ביותר לקו הניתור. אם המשתתף איבד את שיווי משקלו במהלך הניסיון, ניתן לו לבצע קפיצה נוספת.
מבחן גמישות Sit and Reach – מטרת המבחן היא להעריך את טווח התנועה בכפיפת הגו והשרירים האחוריים של הירך. המדידה מתבצעת כשהמשתתף יחף ויושב ברגליים ישרות, כשכפות רגליו נשענות על ארגז או על מתקן הבדיקה. לאחר מכן, כשכפות ידיו פונות כלפי מטה, המשתתף רוכן קדימה ומחליק את שתי כפות ידיו לאורך סרגל המדידה ארבע פעמים. בניסיון הרביעי עליו להחזיק בתנוחה למשך שנייה אחת לפחות. נרשם המרחק אליו הגיעו קצות אצבעות ידיו של הנבדק על סרגל המדידה.
ריצת 4 פעמים 10 מטרים – מטרת המבחן היא להעריך באופן משולב מהירות, זריזות וקואורדינציה. הנבדק מבצע ארבעה קטעי ריצה הלוך ושוב לאורך מרחק של 10 מטרים. בקטע הראשון הוא רץ במהירות המרבית, ללא ספוג ביד, מקו הזינוק לקו המרוחק 10 מטרים ממנו. שם הוא מרים את ספוג א' וחוזר במהירות המרבית לקו הזינוק, מניח בו את ספוג א' ולוקח ספוג את ספוג ב'. את ספוג ב' מניח הנבדק על הקו הנמצא 10 מ' מקו הזינוק, שם הוא לוקח את ספוג ג' ורץ איתו לקו הסיום. לכל נבדק ניתנו שני ניסיונות.
ריצת 10 פעמים 5 מטרים – מטרת המבחן היא להעריך את מהירות שינויי הכיוון של הנבדק (displacement speed). המבחן כולל ריצה למרחק של 5 מטרים, עשר פעמים, כלומר חמש ריצות הלוך ושוב. הנבדק רץ עד לקו המרוחק 5 מטרים מקו הזינוק, דורך עליו וחוזר לקו הזינוק, עליו לחזור על הפעולה חמש פעמים. לכל נבדק ניתנו שני ניסיונות.
מבחן ביפ – מטרת המבחן היא להעריך את הסבולת האירובית. זהו מבחן ריצה הלוך ושוב בין שני קווים המרוחקים 20 מטרים זה מזה. מהירות הריצה ההתחלתית היא 8.5 קמ"ש והיא עולה ב-0.5 קמ״ש בכל דקה. כל דקה מוגדרת כשלב אחד. התלמידים מקבלים הנחיה לרוץ בקו ישר מקו אחד למשנהו, בהתאם לאותות הקוליים ("ביפים") כך שיגיעו לקצה כל מקטע של 20 מטרים במועד השמעת האות הקולי, בסטייה של מטר עד שניים לכל היותר. בתום כל מקטע של 20 מטרים עליהם לגעת בקו באמצעות כף הרגל, להסתובב ולהמשיך לרוץ בכיוון הנגדי. המבחן מסתיים כאשר התלמיד אינו מצליח להשלים שני מקטעי ריצה ברציפות בהתאם לקצב הנדרש המוכתב מהאותות הקוליים, או כאשר הנבדק מחליט להפסיק מיוזמתו. נרשם השלב האחרון שהושלם בהצלחה.
תוכנית פעילות גופנית מאורגנת – "המייל היומי"
תוכנית הפעילות הגופנית המאורגנת בבית הספר נמשכה 12 שבועות והתקיימה במהלך ההפסקה השנייה ביום הלימודים, בין השעות 11:50 ל-12:20.
ריצת המייל היומי נערכה במסלול שהקיף את אזור מגרשי הספורט של בית הספר. המשתתפים נדרשו להשלים חמש הקפות במסלול שאורכו 322 מטרים. אורך המסלול נמדד באמצעות GPS. מסלול הריצה סומן בעמודים והתלמידים נדרשו לרוץ או ללכת בצדו החיצוני של המסלול המסומן.
תלמידי קבוצת ההתערבות הראשונה -IG1 – נדרשו להשתתף בתוכנית פעם אחת בשבוע; תלמידי הקבוצה השנייה – IG2 – נדרשו להשתתף שלוש פעמים בשבוע; תלמידי הקבוצה השלישית – IG3 – נדרשו להשתתף חמש פעמים בשבוע. התלמידים היו רשאים ללכת או לרוץ במסלול, בהתאם ליכולתם ולניסיונם. לא נמדד זמן הריצה/הליכה.
לפני תחילת ריצת המייל היומי ביצעו התלמידים תרגילי חימום מובנה שנמשכו חמש דקות.
מבחני הכושר הגופני נערכו בפעם הראשונה לפני תחילת תוכנית האימונים ובפעם השנייה לאחר סיומה, כלומר לאחר 12 שבועות.

תוצאות

הגיל הממוצע של התלמידים בקבוצות היה דומה: 14.4 – 14.5 שנים.
קבוצת IG1 כללה 7 בנות ו-15 בנים; קבוצת IG2 כללה 8 בנות ו-13 בנים וקבוצת IG3 כללה 6 בנות ו-19 בנים.
הגובה הממוצע של התלמידים בקבוצות היה זהה – 1.62 מטר.
משקל ממוצע:
אימון אחד בשבוע – 63.5 ק"ג
שלושה אימונים בשבוע – 57.9 ק"ג
חמישה אימונים בשבוע – 54.9 ק"ג
BMI ממוצע:
אימון אחד בשבוע – 24.04 ק"ג/מ"ר
שלושה אימונים בשבוע – 21.84 ק"ג/מ"ר
חמישה אימונים בשבוע – 20.83 ק"ג/מ"ר

ממוצעי מבחני הכושר מפורטים בטבלה.

דיון

מחקר זה בחן את השפעותיה של תוכנית "המייל היומי" שנמשכה 12 שבועות והתקיימה בבית ספר, על מרכיבים שונים של הכושר הגופני בקרב מתבגרים. נבחנו שלוש תדירויות התערבות: יום אחד, שלושה ימים וחמישה ימים בשבוע, וכן הבדלים בין המינים.
כצפוי, הבנות השיגו תוצאות טובות יותר במבחן הגמישות והממוצעים של הבנים היו טובים יותר בכל המבחנים האחרים.
במבחן הגמישות ובמבחן 4 פעמים 10 מ' לא היה שיפור מובהק בהישגים.
במבחן 10 פעמים 5 מטר נרשם שיפור מובהק בהישגים בכל הקבוצות.
במבחן ביפ נרשם שיפור מובהק בהישגים בכל הקבוצות, עם שיפורים בולטים בקרב הבנים בקבוצת IG3 ובקרב הבנות בקבוצת IG1 ו- IG3.
לתוכנית הייתה תקפות אקולוגית גבוהה, כלומר, היא הייתה ישימה ויעילה בתנאי בית ספר מציאותיים. היא דרשה משאבים מועטים והותאמה למערכת השעות הקיימת, ובפרט להפסקות. מחקרים עדכניים מדגישים כי תוכניות התערבות בהיקף פעילות נמוך מסוג זה נוטות יותר להפוך לחלק קבוע וארוך טווח מפעילות בתי הספר.
נוסף על כך, הממצא שלפיו אפילו מפגש פעילות אחד בשבוע הביא לשיפור במבחן ביפ, הוא בעל חשיבות מעשית, שכן תדירות זו מתאימה למגבלות הזמן והמשאבים הקיימות במערכות חינוך רבות.
במחקר זה התבצעו שתי מדידות של כושר גופני. מחקר שהתפרסם ב-2017 (מקור מספר 2) הביא אחוזונים בקפיצה לרוחק מהמקום ובמבחן ביפ באירופה, אחרי שקלול נתונים שהתקבלו מ-30 מדינות. אפשר לראות כי תוצאות המבחן הראשון הן מתחת לאחוזון 50 באירופה. אצל בנות, אחוזון 50 בגיל 15-14 באירופה היה כ-1.54 מ' בקפיצה לרוחק מהמקום ו-32 קטעים במבחן ביפ. אפשר לראות במחקר זה כי במבחן ביפ (שהאימונים שהתבצעו במחקר היו רלוונטיים אליו) ממוצעי המבחן השני כבר התקרבו לאחוזון 50 באירופה, ואפילו עברו אותו בקבוצה שהתאמנה 5 פעמים בשבוע. אצל בנים, אחוזון 50 ברוחק מהמקום באירופה היה 1.81 בגיל 14 ו-1.93 בגיל 15. במבחן ביפ – 55 קטעים בגיל 14 ו-59 בגיל 15. במחקר הנוכחי, אצל הבנים אפשר לראות שנקודת הפתיחה הייתה נמוכה מאחוזון 50 האירופי אך הקבוצה שהתאמנה 5 פעמים בשבוע, למעשה הגיעה אליו וגם הקבוצה שהתאמנה 3 פעמים בשבוע, כבר לא הייתה רחוקה ממנו. נקודת הפתיחה הנמוכה של הקבוצה שהתאמנה פעם אחת בשבוע, 32 קטעים בלבד, מעלה את הסברה שלקבוצה זו שובצו מראש תלמידים בעלי הישגים חלשים. במאמר מופעים נתונים סותרים לגבי הקצאת הקבוצות. יש מקומות במאמר בהם נכתב שההקצאה הייתה אקראית ובמקומות אחרים כתוב שהיא לא הייתה כזו. תוצאות מבחן הפתיחה מחזקות את ההנחה כי חלוקת הקבוצות לא רק שלא הייתה אקראית, אלא שהתלמידים שובצו לקבוצות בהתאם לתוצאות המבחן הראשון, כלומר התלמידים בעלי ההישגים הפחות טובים שובצו לקבוצה שביצעה אימון אחד בשבוע. עם זאת, בקבוצת הבנים שביצעה אימון אחד בשבוע, הממוצע במבחן ביפ עלה מ-32 ל-42 קטעים, שיפור יפה לכל הדעות.

מגבלות המחקר

מהממוצעים של המשקל וכן מההישגים במבחן הכושר הראשון, אפשר להתרשם כי היו הבדלים גדולים מדי במשקל ובכושר בין הקבוצות לפני תחילת תוכנית ההתערבות. כך למשל הממוצעים של הבנות במבחן ביפ לפני תחילת ההתערבות היו 19, 23 ו-26 קטעים. ככל שהקבוצה בכושר פחות טוב, קל לה יותר להשתפר וכך נמצא כי הבנות שביצעו אימון אחד בשבוע השתפרו בממוצע ב-8 קטעים, הבנות שביצעו 3 אימונים בשבוע רשמו שיפור ממוצע של 5 קטעים והבנות שביצעו 5 אימונים בשבוע השתפרו בממוצע ב-8 קטעים. אין להסיק מנתונים אלה שאימון אחד בשבוע או 5 אימונים בשבוע, עדיפים על 3 אימונים בשבוע. גם מספר הנבדקים הקטן מקשה על הסקת המסקנות.
מגבלות נוספות:
לא הייתה קבוצת ביקורת שלא ביצעה אימונים כלל בהפסקות. אם גם קבוצת בקרה כזו הייתה רושמת שיפור בהישגים אפשר היה להסיק שהשיפור נבע לא רק מהאימונים.
לא הייתה בקרה על העומס באימונים, כלומר לא נמדד זמן השלמת האימון של ריצה/הליכה של מייל וגם לא נמדד הדופק.
תקופת ההתערבות הייתה של 12 שבועות בלבד. ייתכן שאחרי תקופת התערבות ארוכה יותר היו מתקבלות תוצאות אחרות.
הייתה נשירה גדולה יחסית של נבדקים במהלך תקופת ההתערבות.
לא נאסף מידע על פעילויות גופניות אחרות שבוצעו בבית הספר כמו בשיעורי חינוך גופני שהחוקרים מציינים כי הם נערכו פעמיים בשבוע, 50 דקות כל שיעור.
לא נאסף מידע על השתתפות התלמידים בחוגי ספורט או במסגרות אחרות (אימונים בחדרי כושר, למשל) מחוץ לשעות הלימודים. לאימונים ספורטיביים ואימוני כושר במסגרות חוץ בית ספריות עשויה להיות השפעה גדולה מאד על הכושר הגופני.

מסקנות

מחקר זה בחן את השפעותיה של תוכנית "המייל היומי" שנמשכה 12 שבועות, על מרכיבים שונים של הכושר הגופני בקרב תלמידי בית ספר. נבחנו שלוש תדירויות פעילות — יום אחד, שלושה ימים וחמישה ימים בשבוע, וכן הבדלים בין המינים.
בכל תדירויות הפעילות, יום אחד, שלושה ימים וחמישה ימים בשבוע, חל שיפור בהישגים במבחן ביפ.
ממצאים אלה מצביעים על כך שתוכנית "המייל היומי" משפיעה לטובה על הסבולת האירובית בכל תדירויות הפעילות שנבדקו. מכאן נובע שאפשר להתאים את אופן יישומה של התוכנית לכושר ההתחלתי של המשתתפים: תלמידים בעלי הישגים נמוכים יותר יוכלו להסתפק ב-אימון אחד עד שלושה בשבוע כדי לרשום התקדמות משמעותית וייתכן שתלמידים בעלי כושר גופני גבוה יותר יזדקקו ליותר אימונים בשבוע כדי להראות התקדמות.
ממצא מעניין נוסף של מחקר זה היה שכל הקבוצות התקדמו במבחן ריצת 10 פעמים 5 מטרים. מבחן זה אמור לבדוק מהירות וזריזות והוא נמשך יותר זמן מאשר מבחן 4 פעמים 10 מטרים. בשנת 2024 פורסם מאמר (מקור מספר 3) שבו הופיעו אחוזונים במבחן 10 פעמים 5 מ' לילדים בקרואטיה, עד גיל 14. אחוזון 50 בילדים הקרואטים בגיל 14 היה 21.74 שניות לבנות ו-20.16 ש' לבנים. הבעיה היא שבקרואטיה נדרשו הנבדקים לעבור את הקווים בשתי הרגליים בעוד שבמחקר הנוכחי בספרד הספיקה דריכה על הקו ברגל אחת. כמו כן, המדגם בקרואטיה היה יותר גדול ובקבוצת הגיל "14" היו 65 בנות ו-66 בנים לעומת 21 בנות ו-47 בנים במחקר הנוכחי. גורמים אלה יכולים להסביר את התוצאות הטובות יותר בספרד מאשר בקרואטיה במבחן 10 פעמים 5 מטרים.
השיפור במבחן 10 פעמים 5 מ' מטרים נובע אולי מכך שמבחן הנמשך כ-20 שניות ובו הרבה שינויי כיוון, הוא אולי לא מבחן טוב למהירות וזריזות אלא יותר מבחן שבו באה לידי ביטוי סבולת אנארובית. ייתכן שהאימונים שבצעו התלמידים בספרד השפיעו לטובה על מרכיב כושר זה. כמו כן ייתכן שהיה אפקט למידה של המבחן. מעניין שבמבחן 4 פעמים 10מטרים לא נמצאו שיפורים בממוצעים. במבחן 4 פעמים 10 מ' נדרשו הנבדקים להניח ספוג אחד ולקחת ספוג אחר בכל פנייה (סה"כ 3 פעמים) וכנראה שהפעולות של הנחת ספוג אחד ולקיחת ספוג אחר זו אורכת זמן משמעותי והיא דורשת תרגול ספציפי.

על סמך תוצאות המחקר ניתן להציע את ההמלצות הבאות:
אם רוצים לראות שיפור גם במרכיבי כושר אחרים מלבד סבולת אירובית, תוכנית "המייל היומי" אינה מספיקה, וצריך לכלול בתוכנית האימונים גם תרגילים ייעודיים למרכיבי כושר אלה כמו למשל תרגילי כוח.
התמדה בפעילות הגופנית בבית הספר לאורך כל שנת הלימודים וגם לאורך כל שנות הלימודים בבית הספר, תוך הגברה הדרגתית של התדירות, משך הזמן והעוצמה של התרגילים, עשויה להביא לתוצאות הטובות ביותר בשיפור הכושר הגופני הבריאותי.

מקורות:

1.Navarro-Patón R, Cons-Ferreiro M, Muíño-Piñeiro M, Mecías-Calvo M. Effects of a Daily Mile Program During Recess on Physical Fitness in Adolescents: A Comparative Pilot Study of Weekly Frequency and Gender Differences Among Students in a Region of Spain. Sports (Basel). 2025 Jul 7;13(7):217. doi: 10.3390/sports13070217. PMID: 40711102; PMCID: PMC12299178.

2.Tomkinson GR, Carver KD, Atkinson F, et al European normative values for physical fitness in children and adolescents aged 9–17 years: results from 2 779 165 Eurofit performances representing 30 countries Br J Sports Med Published Online First: 30 November 2017. doi: 10.1136/bjsports-2017-098253

3.Klarić, Z., Hopovac, A., & Štefan, L. (2024). Percentile norms for the 10×5-metre shuttle run test in a large sample of primary school-aged children: A cross-sectional study. Acta Kinesiologica, 18(1), 71–74. https://doi.org/10.51371/issn.1840-2976.2024.18.1.9

יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן