פעילויות אירוביות ואנאירוביות

כדי לחיות ולפעול הגוף זקוק לחמצן, הנדרש בתהליכי פירוק אבות המזון (בעיקר שומנים ופחמימות) והפקת האנרגיה. ככל שעולה עוצמת המאמץ הגוף זקוק ליותר חמצן. למשכי זמן קצרים הגוף יכול להפיק אנרגיה גם ללא חמצן. הפקת אנרגיה בנוכחות חמצן נקראת תהליך אירובי (אווירני, בעברית) ותהליך הפקת אנרגיה ללא חמצן נקרא אנאירובי (אי-אווירני).

בכל פעילות גופנית חלק מהאנרגיה יגע ממקורות אירוביים וחלק אחר ממקורות אנאירוביים.  בפעילות קצרה ועצימה כמו ריצה למרחקים קצרים, רוב האנרגיה יגיע ממקורות אנאירוביים. בפעילות ארוכה הנמשכת ממספר דקות ומעלה, רוב האנרגיה יגיע ממקורות אירוביים. קיימות הערכות שונות בדבר תרומתם של התהליכים למאמצים גופניים. לדוגמה, אחוזי התרומה של התהליכים לריצות של 100 עד 3000 מ' לפי Duffield  ו-Dawson

הסיבה שאצל הגברים נמדדו אחוזים יותר גבוהים לתהליכים האנאירוביים היא שבכל המרחקים הם רצו מהר יותר מהנשים. ככל שיורדת עוצמת המאמץ כך קטנה התרומה של התהליכים האנאירוביים.

לפיכך ניתן להגדיר פעילות שבה רוב האנרגיה מגיע ממקורות אירוביים כפעילות אירובית כמו הליכה, ריצה הנמשכת ברציפות 3 דקות ומעלה, שחייה, רכיבה על אופניים וכדומה בעוד פעילויות קצרות ועצימות כמו ריצה למרחקים קצרים יוגדרו כפעילויות אנאירוביות.

מקור הנתונים:

Energy system contribution in track running.  By Rob Duffield, Brian Dawson.

http://www.coachr.org/energy_system_contribution_in_tr.htm