נוי נחומסון פרידמן1, ישעיהו הוצלר1,2, רוני לידור1
1המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
2 אילן – מרכז הספורט לנכים ברמת גן

הכשרה ופיתוח מקצועי של מאמנים הם תנאים הכרחיים להצלחה של כל ענף ספורט. כדורסל בכיסאות גלגלים הוא ענף פראלימפי מרכזי, אולם בישראל עדיין לא קיים מסלול הכשרה רשמי וספציפי למאמני כדורסל בכיסאות גלגלים. נייר עמדה זה נשען על ממצאי מחקר איכותני מקיף, שכלל ראיונות עם 21 מאמני ככ"ג ישראלים ומציג את הפערים המערכתיים בהכשרת מאמנים לענף ספורט זה ואת הפתרונות האסטרטגיים הנדרשים למלא חסר זה. הממצאים המרכזיים מצביעים על הסתמכות כמעט מוחלטת של מאמני כדורסל בכיסאות גלגלים על למידה בלתי רשמית ("על המגרש"), על היעדר מוחלט של תוכניות הכשרה פורמליות המותאמות לאימון שחקנים עם מוגבלויות, ובפרט לצורכי מאמנים עם וללא ניסיון בכדורסל בכיסא גלגלים. כמענה למצב הקיים אנו מציעים לאמץ מודל פיתוח דו-מסלולי: (א) הסמכה לאומית ייעודית לכדורסל בכיסאות גלגלים במסגרת תוכנית קצרה וממוקדת בנושאי סיווג, ביומכניקה של כיסא גלגלים ופיזיולוגיה במצבי לקות גופנית; ו-(ב) תוכנית חניכה (מנטורינג) שבה מאמנים ותיקים מלווים מאמנים חדשים ומעבירים להם ידע פרקטי מבוסס ניסיון. יישום המלצות אלו יחזק את המקצועיות של המאמנים, יגשר על פער הידע הקיים ויבטיח שוויון הזדמנויות בספורט הפראלימפי הישראלי.
תארנים: ספורט פראלימפי, כדורסל בכיסאות גלגלים, הכשרת מאמנים, פיתוח מקצועי, מדיניות ספורט, למידה בלתי רשמית