"כנס מחולות"
ריקודי עם בבתי ספר של החינוך המיוחד כגורם לקידום ולפיתוח מיומנויות של תלמידים עם מוגבלויות – מחקר כמותני בקרב הסגל המלווה
אפרת ויינברג
המאמר בוחן את השפעת מיזם "כנס מחולות" – ריקודי עם בחינוך המיוחד – על תלמידים עם מגוון מוגבלויות בדגש על תרומתו של המחול לפיתוח יכולות מוטוריות ותפקוד גופני, לצד היבטים חברתיים ורגשיים הנלווים לפעילות תנועתית קבוצתית. המחקר מתמקד בעמדות אנשי צוות חינוכי המעורבים בהכנת התלמידים להשתתפות בכנס הכולל ריקודי עם מותאמים לתלמידים בני 6–21 עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שיתוק מוחין, לקויות מוטוריות והפרעות על הרצף האוטיסטי. כלי המחקר היה שאלון אנונימי ובו 12 שאלות. השאלון בחן תפיסות ביחס להשפעת ריקודי העם על תפקוד מוטורי, מוטיבציה לתנועה, מיומנויות חברתיות, תקשורת בין-אישית ותחושת שייכות. השיבו לשאלון 52 בעלי תפקידים במסגרות חינוך מיוחד, ובהם מנהלים, מורים לחינוך גופני, מורי מחול, מחנכים ותומכי הוראה. הממצאים מצביעים על מספר תרומות ויתרונות משמעותיים מוטוריים וחברתיים. כ־82% מהמשיבים דיווחו על שיפור ביכולות המוטוריות של התלמידים, ו־61.5% דיווחו על תרומה רבה במיוחד בתחום זה. במקביל, 74% מהנשאלים דיווחו על שיפור במיומנויות חברתיות, ובהן שיתוף פעולה, שמירה על כללי מסגרת ותיאום תנועתי עם אחרים. נמצא כי הריקוד במבנה קבוצתי, במעגלים ובזוגות תרם להגברת האינטראקציה החברתית, להפחתת התנהגויות מסתגרות ולחיזוק תחושת השייכות לקבוצה. מסקנות המחקר מדגישות כי ריקודי העם הם כלי פדגוגי ותנועתי רב-ממדים, המשלב פיתוח מוטורי עם טיפוח מיומנויות חברתיות, מעודד השתתפות פעילה ומחזק את הדימוי העצמי. שילוב פעילות מחול קבוצתית מותאמת במסגרות החינוך המיוחד עשוי לתרום לקידום תפקוד גופני וחברתי כאחד ולהרחיב את תפיסת החינוך הגופני ככלי שיקומי וחברתי.
The Dance Festival – Folk Dancing in Special Education Schools for Developing Skills among Students with Disabilities: A Quantitative Study
E. Weinberg
In special education, dance has become increasingly recognized for its therapeutic and rehabilitative potential. In Israel, folk dancing is a cultural practice that fosters social integration, community inclusion, and a sense of shared identity. These outcomes are consistent with national legislation for supporting equal rights and accessible leisure activities for individuals with disabilities. This quantitative study examined staff perceptions of the contribution of the Kenes Mecholot Dance Festival – a structured, adapted folk-dancing program – to the motor, socioemotional, and cognitive development of 6–21-year-old students with diverse disabilities. An anonymous 12-item questionnaire was completed by 52 educational and therapeutic staff members involved in preparing students for the festival. Respondents included school administrators, physical education teachers, dance therapists, classroom educators, and teaching assistants from various special education frameworks in Israel. The results indicate perceived benefits across several developmental domains. First, 81.7% of respondents reported significant improvements in students' motor skills and physical functioning, while 74.0% observed progress in social competencies, including peer cooperation, adherence to structural rules, and kinesthetic coordination. Group formations – particularly circles and pairs – were perceived as enhancing interpersonal communication, mitigate social withdrawal, and reinforce a shared sense of belonging. Finally, 94.2% reported a highly positive contribution to students' emotional well-being and overall quality of life. These findings suggest that adapted folk dancing may serve as a valuable, multidimensional pedagogical and rehabilitative tool. Its integration into special education curricula could combine physical development with socioemotional growth, strengthening self-esteem and facilitating meaningful community inclusion among children and young people with complex developmental and physical needs.