כתב העת “בתנועה”

דוד בן-סירא ומשה איילון

תקציר

מטרת המאמר לסקור את הספרות המדעית העוסקת בניתוח מכאני של מיומנות הבעיטה בכדורגל. במאמר נסקר הבסיס התיאורטי לניתוח הבעיטה כמיומנות חבטה, ומתוארים רכיבי התנועה והמנגנונים בארגונה כמו העברת התנע בין כף-הרגל לכדור, בניית התנע ברגל החובטת ותפקידיהם של הרגל התומכת, של פלג הגוף העליון ושל הגפיים העליונות בביצוע הבעיטה. הספרות ממוקדת ברובה בניתוח בעיטה נייחת בכף רגל מלאה כשהעצמה (מהירות יציאת הכדור) משמשת כקריטריון לטיבה. נדונות בה מגבלותיה של גישה זו ביחס למגוון המטרות של בעיטה במשחק ולכלל הסיטואציות המתקיימות בו. כן מודגשים היתרונות והחסרונות של היבטים מתודיים בחקר הבעיטה, דוגמת השימוש בהשוואה בין מדגמים שונים, בין בעיטה ברגל דומיננטית לבין בעיטה ברגל שאינה דומיננטית, השוואה בין שחקנים מיומנים לבלתי-מיומנים, או אילוצים במתכונת הניסוי, כמו האורך והזווית של הגישה בתנועה אל הכדור, גודל המטרה ומרחקה. הדיון הביקורתי כולל גם ניתוח של מגבלותיהם של כלי האיסוף וניתוח הנתונים שעליהם מתבססים מקצת המחקרים, כמו צילום בתדר נמוך, צילום דו-ממדי ושיטות לסינון האותות הנמדדים עליהם מתבסס ניתוח התנועה.

תארנים: בעיטה, כדורגל, ביומכניקה.

עופר מוכתר

תקציר

מאמר זה עוסק בעבירה פלילית המכונה מכירת משחקים – הטיה של תוצאות משחקי ספורט תמורת רווח כלשהו. כללית, ניתן לומר כי הספורט הוא פעילות הפנאי הפופולרית בעולם בימינו. ענפי הספורט המקצועני מגלגלים מיליוני דולרים מדי שנה, והעוסקים בהם זוכים למשכורות עתק ולמעמד חברתי גבוה מאוד. בנוסף לכך ספורטאים מחונכים החל מגיל צעיר לערכים של משחק הוגן, להגינות ג'נטלמנית (fair play) ולספורטיביות. אלה מהווים את מהותו של הספורט, והם חשובים לעתים יותר מהניצחון עצמו. למרות זאת, מדי שנה יש ברחבי העולם אירועים של שחיתות שבהם מעורבים ספורטאים ועסקנים. המחקר הנוכחי ביקש לבחון את עמדותיהם של אוהדי ספורט כלפי ספורטאים המעורבים בעבירת מכירת המשחקים ולאמוד אותם. המחקר הוא מחקר חומרה (crime seriousness studies), דהיינו תחום המנתח באמצעות סקרים את ההשקפות הסובייקטיביות של הציבור (בכלל, או במקרה הנדון, של קבוצות חברתיות מסוימות בתוכו) לגבי חומרתן היחסית של עבירות שונות, המוגדרות ככאלה על פי החוק הפלילי המקומי. תוך שימוש בשיטה הפקטוריאלית לביצוע סקרים, בדק מחקר זה את עמדותיהם של אוהדי ספורט כלפי עבירת מכירת המשחקים שספורטאים שונים נוטים לבצע. השערת המחקר הייתה שבקרב אוהדי ספורט תפיסת החומרה של עבירת מכירות המשחקים תהיה חמורה יותר באופן יחסי מתפיסת חומרתן של עבירות אחרות שבהן מעורבים ספורטאים.

תארנים: שחיתות, חומרה, אוהדים, פשע.

יאיר גלילי, משה לוי

תקציר

מטרתו של מאמר זה היא לבחון את התהליכים הפוליטיים שהובילו למיסודו של ענף הימורי הספורט בישראל ולביצורו של "ספורטוטו ישראל" בעמדה מונופוליסטית בענף זה, אגב בלימת יוזמות של הימורי ספורט מתחרות. בחינה סוציו-היסטורית זו תתמקד בשותפות האינטרסים בין מקבלי ההחלטות ברמת המדינה, בין ראשי מוסדות הספורט, שהיו שליחים של מנגנוני המפלגות, ובין יזמים פרטיים בעלי עוצמה. בעוד האחרונים ראו בהימורי הספורט הזדמנות עסקית קורצת, ראו הראשונים בפוטנציאל האדיר לגיוס המשאבים לאגודות הספורט השונות, שהיו בדרך כלל משויכות פוליטית, אמצעי לגיוס תמיכה ובוחרים למפלגות.
התחקות אחר התהליך שבסופו הוקמה המועצה להסדר ההימורים מגלה כי תהליך זה עוצב, בראש ובראשונה, על פי אינטרסים פוליטיים. על פי האינטרסים הללו, גורמים שהיו קרובים יותר אל המרכז הפוליטי ואל גורמים נוספים בעלי עוצמה יחסית, זכו בקדרת הדבש. מוסדות הספורט ששימשו כאמצעי לגיוס פוליטי המוני למפלגות, חברו לשחקנים נוספים בעלי עוצמה והם שהשפיעו על תהליכי קבלת ההחלטות בממשל. השפעה זו הובילה לכך שהחקיקה בתחום זה, יחד עם מדיניותם של משרדי הממשלה, הציבו מכשולים בפני אלה שביקשו להתחרות במפעל ההימורים של מוסדות הספורט.

תארנים: הימורים, סוציולוגיה של הספורט, פוליטיקה, ספורטוטו, כדורגל.

תקציר

מחקר זה מתאר אירועים משמעותיים בהוראה, כפי שהם נתפסים על-ידי מורים מתמחים לחינוך הגופני בבתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, ועוקב אחר שינויים בהתייחסותם של המורים לאירועים אלה לאורך שנת ההתמחות. השתתפו כל הסטודנטים מהמכללה להכשרת מורים לחינוך גופני (64), אשר התקבלו לעבודה בבית הספר וביצעו התמחות בהוראה (סטאז') לצורך קבלת רישיון הוראה. המידע התקבל באמצעות דיווחים של אירועים משמעותיים שדווחו כחלק מהמטלות הלימודיות בסדנת ההתמחות. הדיווחים חולקו לשלוש תקופות לאורך שנת הלימודים הבית-ספרית. על דיווחי המתמחים התבצע ניתוח תוכן וזוהו קטגוריות עיקריות. בכל קטגוריה התבצע כימות של מספר האירועים. הממצאים מלמדים על שינויים בדיווחים לאורך השנה: בשלב הראשון ההתמודדות היא בעיקר עם בעיות המשמעת. בשלב השני מופיעים לראשונה דיווחים על הצלחות, השקעה ביחסים עם צוות המורים וההנהלה והתייחסות ללומדים בעלי צרכים מיוחדים. בשלב השלישי ישנה ירידה בדיווחים על בעיות המשמעת והמשך של דיווח על הצלחות וחיפוש דרכים להתמודדות עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. נמצאו הבדלים בין המתמחים בבית הספר היסודי לעומת העל יסודי בעיקר בחשיבות המיוחסת למוטיבציה של התלמידים ללמידה.

תארנים: מורים מתמחים, מורים לחינוך גופני, כניסה להוראה, סטאז'.

רוני לידור, מרית שטרומר

תקציר

ממחקרי קשב עולה שמיקוד קשב חיצוני עדיף על מיקוד קשב פנימי. עוד עולה כי יש להביא בחשבון את העדפת הקשב של המבצע כאשר מנחים אותו במיקוד קשב. מחקרי הקשב בחנו בדרך כלל את היישום של הנחיות למיקוד קשב בקרב לומדים מנוסים. עד כה טרם נחקרה היעילות של הנחיות למיקוד קשב בקרב לומדים מתחילים. המטרה של מחקר זה הייתה אפוא לבחון את ההשפעה של הנחיות למיקוד קשב על למידה של מטלות מוטוריות סגורות בקרב לומדות מתחילות בעלות העדפת קשב שונה.
המשתתפות במחקר ענו על שאלון העדפת קשב ובהתאם לתשובותיהן סווגו לאחת משלוש קטגוריות קשב – חיצוני, פנימי ובלתי מוגדר. העדפת הקשב של המשתתפות הובאה בחשבון בעת הקצאתן לארבע קבוצות למידה – מיקוד פנימי, מיקוד חיצוני ישיר, מיקוד חיצוני עקיף וביקורת. כל קבוצה הונחתה בהנחיות ייחודיות למיקוד קשב (קבוצות הקשב) או להעשרה טכנית (קבוצת הביקורת). המשתתפות ביצעו מטלת זריקה ביד הדומיננטית וביד הלא – דומיננטית לעבר מטרה נייחת. ממצאי המחקר מלמדים שהמשתתפות שהונחו במיקוד קשב חיצוני ישיר דייקו יותר ממשתתפות שהונחו במיקוד קשב פנימי. כלומר, נמצא יתרון למתן הנחיות המכוונות למיקוד בגירוי חיצוני ולא בפנימי. נוסף על כך נמצא יתרון יחסי בלבד למיקוד קשב חיצוני ישיר לעומת מיקוד קשב חיצוני עקיף. ממצאים אלו מחזקים את הטענה שיש ללמד לומדים מתחילים למקד את הקשב בגירויים חיצוניים בעת למידה של מיומנויות מוטוריות סגורות.

תארנים: קשב, למידה מוטורית, מיומנויות מוטוריות סגורות, זריקה למטרה.

רוני לידור, הילה סולומון

תקציר

ממחקרים העוסקים בלמידה מוטורית ובפסיכולוגיה של הספורט שבחנו את היעילות של אסטרטגיות למיקוד קשב חיצוני ולמיקוד קשב פנימי אנו למדים שהפניית הקשב של המבצע הרחק מתנועות גופו (מיקוד חיצוני), יעילה יותר מהפניית הקשב אל מקורות גופניים (מיקוד פנימי), בעת למידה של מטלות מוטוריות סגורות. השימוש באסטרטגיות אלה נבחן אצל אוכלוסייה תקינה. לא נמצא בספרות המחקר תיעוד לבדיקת יעילותן של האסטרטגיות הללו אצל לומדים בעלי ADHD המאופיינים, בין היתר, בקשיי קשב וריכוז וברמת מוסחות גבוהה. מכאן עולה השאלה, האם אסטרטגיה למיקוד קשב חיצוני, אשר נמצאה יעילה בקרב אוכלוסייה ללא ADHD תהיה יעילה בביצוע של מיומנויות מוטוריות סגורות גם אצל לומדים בעלי ADHD? מטרתו של מחקר זה היא לבחון את ההשפעה של אסטרטגיות למיקוד קשב על ביצוע של מיומנויות מוטוריות סגורות אצל לומדים בעלי ADHD וללא ADHD. המחקר נערך בשני בתי ספר, וכלל אוכלוסייה של 60 תלמידי כיתות ה'-ו'. משתתפי המחקר הוקצו לשש קבוצות: ארבע קבוצות למידה (שתיים של מיקוד קשב פנימי – ADHD וללא ADHD, שתיים של מיקוד קשב חיצוני – ADHD וללא ADHD, ושתי קבוצות ביקורת – ADHD וללא ADHD). בכל קבוצה היו 10 משתתפים. במהלך המחקר התקיימו שלושה מפגשים: בשני המפגשים הראשונים נלמדה מטלת רכישה (זריקת כדור צדית לעבר מטרת יעד יחידה) ובמפגש השלישי מטלות שחזור והעברה (זריקת כדור צדית לעבר מטרת יעד יחידה מבין חמש מטרות). ממצאי המחקר מלמדים: (1) הלומדים שהונחו להשתמש באסטרטגיה למיקוד קשב דייקו בביצועיהם יותר מלומדים שלא הונחו להשתמש בעקרונות האסטרטגיות; (2) היתרון של השימוש באסטרטגיית מיקוד הקשב החיצוני נמצא רק בביצועים הראשונים שלאחר חשיפת הלומדים לאסטרטגיה; (3) נמצא יחס הפוך בין דיוק הביצוע לבין עקיבות הביצוע: בעוד רמת הדיוק עלתה אצל הלומדים שהשתמשו באסטרטגיות למיקוד קשב, חלה אצלם ירידה ברמת עקיבות הביצוע; (4) לא נמצא הבדל בין לומדים בעלי ADHD לבין לומדים ללא ADHD באשר להשפעת האסטרטגיה. מן הממצאים האלה עולה כי רצוי ללמד מיומנות מוטורית חדשה תוך שימוש באסטרטגיות למיקוד קשב. עם זאת, אין צורך להקנות לילדים בעלי ADHD אסטרטגיה שונה מזו שמקנים לילדים ללא ADHD.

תארנים: הנחיות קשב, לקות קשב, למידה מוטורית, מיומנויות מוטוריות סגורות.