כתב העת “בתנועה”

רוני לידור, גלעד ויינגרטן, הלל רסקין

נייר עמדה של האקדמיה הישראלית למדעי החינוך הגופני והספורט – התמודדות עם תוקפנות ועם אלימות בספורט: טיפוח משחק הוגן והגינות ספורטיבית

נחום מנחם

הקמתה של "אגודת הפועל" בסוריה ובלבנון בשנות השלושים, על רקע הפעילות הציונית הארצישראלית, נועדה לתגבר את הפעילות הציונית של הנוער היהודי במרחב הסורי. בכך הייתה אגודת "הפועל" בסוריה ובלבנון שונה מ"התאגדות הפועל" בארץ-ישראל, שחבריה עסקו בפעילות ספורטיבית בלבד. האגודות בסוריה ובלבנון עסקו בנוסף לפעילותם הספורטיבית, גם בארגון שיעורי ערב בעברית, הבריחו מהגרים יהודים ממזרח וממערב אירופה לארץ-ישראל בעליות בלתי לגאליות, ארגנו טיולים, מפגני התעמלות ואיסוף כספים למען הקרנות הלאומיות. אך מעבר לכל זאת נטעה הפעילות הספורטיבית ב"אגודת הפועל" בקרב חבריה בסוריה ובלבנון תחושה של ביטחון ושל שייכות למפעל הציוני בנרקם באותם שנים בארץ-ישראל.

רחל טלמור, אילנה ארליך, איתן אלדר, נעה נאבל-הלר

אחד הגורמים החשובים בתהליכי השינוי בבתי הספר ובשיפור ההוראה הוא כניסתם של המורים החדשים מדי שנה לבית הספר. מכיון שמצפים שהמורים המתחילים יגלו יכולות מקצועיות זהות לאלה של המורים הוותיקים (Teeter,1994), המורים המתחילים מציבים סביבם חומות כדי שקשייהם לא ייחשפו, והתוצאה היא שעליהם לחפש את דרכם המקצועית בעצמם כשהם ניצבים בודדים ללא מקורות סיוע ותמיכה ממוסדים (קרמר-חיון, 1985, 1989; Kling & Brookhart, 1991; Rosenholtz, 1989).

מחקר זה נערך במטרה לשפוך אור על מאפייניהם הייחודיים של מורים מתחילים לחינוך הגופני. הוא מתמקד במהלכה של שנת ההוראה הראשונה ועוסק בקשיים המקצועיים והאישיים של המורים ובמקורות בתמיכה והסיוע הדרושים להם.

יאיר גלילי

מאמר זה שופך מעט אור על תרומתו של אסכולת התהליך להתפתחות המחקר בתחום הסוציולוגיה של ספורט. המאמר דן בתיאוריית התירבות (civilizing process), העומדת בבסיסה של אסכולת התהליך, ועל הרחבתה לתחום הספורט ותרבות הפנאי. הטענה היא כי תיאוריית התירבות הפכה את מייסדה ועמוד התווך שלה, נורברט אליאס (Norbert Elias) (1990 – 1897), לאחד החלוצים החשובים בחקר הסוציולוגיה של הספורט. לפי אליאס, על מנת לשקף את האופי התהליכי של החיים האנושיים, הסוציולוגיה כנושא חייבת להיות היסטורית במהותה. על מנת ללמוד תהליכים אלו יש לנקוט, על פי אליאס, גישה התפתחותית (developmental) או גישה תהליכית (processual). אליאס מצביע על התלות ההדדית שבין ההיסטוריה והסוציולוגיה, וקורא לשיתוף פעולה פורה בין השתיים, אך לא למחיקת הבדלי ההתמחות ביניהן.בעוד הסוציולוגים צריכים להבין כי בני האדם והחברות שהם יוצרים מהווים תהליך בזמן, ההיסטוריונים יכירו בחשיבות של תיאוריות לשם ניתוח עובדות ולשם יצירת קשר בין מחקרים אמפיריים.

לצד הצגת מחקריו של אליאס על תרבות הפנאי והספורט ינסה מאמר זה, תוך שהוא נוקט גישה התפתחותית, (א). למקם את עבודתו של אליאס על תרבות הספורט והפנאי במפת התרבות החברתית המודרנית ו-(ב). להציג את מידת ייחודו של המחקר ההיסטורי-אליזיאני לעומת אסכולות עמיתות בחקר הספורט בהקשרו החברתי.

רוני לידור, מיכאל מהרי"ק

במאמר זה נדון תהליך של חשיבה שיטתית שמטרתו להשיג רמת בטיחות סבירה בארגוני ספורט ובפעילויות ספורטיביות. גישת החשיבה השיטתית מובילה לניתוח מובנה של סיכונים ושל השלכותיהם האפשריות, ולפעולה רצופה להפחתת סיכונים ולשיפור הבטיחות לאורך כל "חיי" הארגון או למשך כל הפעילות. גישה זו משמשת מזה שנים בתעשיה בהצלחה אל מעטה, והיא ישימה ובעלת תועלת גם בתחום הפעילות הספורטיבית לסוגיה.

החשיבה השיטתית בבטיחות, והפעילות הנגזרת ממנה, מבוססות על תהליך של שישה שלבים: (א) זיהוי גורמי הסיכון, (ב) הערכת סיכונים, (ג) ניתוח שיטות ואמצעים להפחתת סיכונים, (ד) קבלת החלטות על הדרך להפחתת הסיכונים, (ה) יישום השיטות והאמצעים להפחתת הסיכונים, (ו) בקרת סיכונים: פיקוח, משוב ועדכון. בשיקולים בעניין הדרכים הנכונות להפחתת סיכונים ראוי להעדיף אמצעים המונעים בשלמותם תהליכים בלתי רצויים (כדוגמת ביטול גורם הסיכון או המרתו בתחליף חסר סיכון), או אמצעים המונעים פגיעה באדם גם כאשר התהליך הבלתי רצוי מתרחש (כדוגמת הפרדה והרחקה), משינויים המפחיתים את חומרת הפגיעה הנגרמת ע"י ההתרחשות (כדוגמת שימוש בציוד מגן). גם בתוך כל אחת מן ה"אסטרטגיות" האלה ניתן לקבוע סדר עדיפויות רצוי בבחירה בין הפתרונות הטכניים או הנוהליים האפשריים. לאחר נקיטת כל הצעדים האפשריים להפחתת הסיכון, יש לקבוע אם התוצאה שהושגה היא בטוחה דיה. בהעדר מנגנוני החלטה חד משמעיים נוצרת נטייה למלא את החלל במארג של תפישות, עמדות, "כללי אצבע" ולעתים אף סיסמאות העלולות לגרום נזק. בחברה דמוקרטית אמורות ההחלטות בנושא זה להתקבל בדרך המביאה בחשבון את נקודות המבט השונות, הן של המומחים והן של ההדיוטות.

שולמית רביב, שולמית קרייטלר

במאמר זה מוצגת גישה חדשה לנושא המוטיבציה לעיסוק בספורט. גישה זו מעוגנת בתיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית (Kreitler & Kreitler, 1972, 1976, 1982). שהיא תיאוריה קוגנטיבית כללית של מוטיבציה שמטרתה להסביר, לנבא ולשנות התנהגויות של בני אדם. תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית שייכת למשפחת התיאוריות המייחסות לקוגניציה תפקיד בסיסי וראשוני בהתנהגות. עם זאת היא מדגישה במידה שווה ומספקת את הצד המוטיבציוני, כמו גם את הצד הביצועי של ההתנהגות, הלכה למעשה. הצד התיאורטי מעוגן היטב במחקרים אמפיריים רבים ובהוכחות מחקריות. היא מוצגת בארבעה שלבים, כשכל שלב מאופיין בשאלה ובתשובה (למרות שאין בפועל שום שאלות ותשובות ואין מי ששואל או עונה).

השלבים זורמים האחד לעוקב אחריו, ואין הבחנה ברורה וחדה בין השלבים, מדובר רק בדרך ההצגה של התהליכים. תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית כתיאוריה קוגנטיבית של מוטיבציה אינה מניחה שהכל בהתנהגות הוא קוגנטיבי או שאין בהתנהגות משהו שונה מקוגניציה. התיאוריה מניחה כי תכנים ותהליכים קוגנטיביים ממלאים תפקיד מכריע בקביעת כיוון ההתנהגות, אך בנוגע לביצוע, הם ממלאים בעיקר תפקיד של בקרה. התהליכים המהווים את ההתנהגות עצמה אינם קוגנטיביים אלא מוטוריים, פיזיולוגיים, רגשיים וכו'. הם קוגנטיביים רק במקרה שמדובר בהתנהגויות קוגנטיביות כגון: פתרון בעיה או תכנון. כן חשוב להדגיש כי המונח "קוגנטיבי" אין פירושו שמדובר בתהליכים ובתכנים מודעים או רציונליים או שההבחנה בין הכוונה לבין הביצוע משמשת בסיס להנחה העיקרית של תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית והיא שתכנים ותהליכים קוגנטיביים מכוונים התנהגות. להנחה זאת יש גילוגיים שונים לגבי שני המרכיבים הבסיסיים של ההתנהגות – הכוונה והביצוע. בפסיכולוגיה מתייחסים לכוונה ולביצוע באמצעות מושגים שונים. להבחנה בין כוונה לבין ביצוע יש ביסוס פיזיולוגי, כמו גם ביסוס פסיכולוגי.

הביסוס הפיזיולוגי מתבצא בכך שיש מרכזים שונים במוח שבהם מתבצעים התהליכים הכרוכים בגיבוש הכוונה או הביצוע של ההתנהגויות. בנוסף, יש עדות להפרעות המתבטאות רק בכוונה או רק בביצוע. הביסוס הפסיכולוגי מתבטא בכך שתהליכים ותכנים פסיכולוגיים שונים כרוכים בעיצוב הכוונות והביצועים, שיש גילויים התנהגותיים שונים לכוונות ולביצועים, ושמופיעות הפרעות מסוגים שונים בכוונות ובביצועים. בנוגע לפעילות ספורטיבית ניתן להבחין בין הנטייה לעסוק בספורט, העניין בתחום, הרצון או החשק לעסוק בו, לבין עצם הביצוע הכרוך בבחירה של תחום פעילות מסוים וכן בהגשמת העניין הלכה למעשה. ההבחנה בין שני המרכיבים מאפשרת לראות שאין בהכרח הצמדה קבועה מראש ביניהם. ההשלכה מכך היא שתיתכן הופעת כוונה מבלי שתהיה מוצמדת לביצוע, ייתכן למשל, שאדם יהיה מעוניין בספורט ויביע את רצונו לעסוק בספורט, אך הדבר לא יגיע בהכרח להגשמה, הלכה למעשה. כמו-כן, ההבחנה מאפשרת להכיר בכך שאותה כוונה יכולה להתבטא בפועל באמצעות התנהגויות שונות, כמו עיסוק בענפי ספורט שונים.

לתיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית יש יתרונות רבים באשר לעיסוק בספורט. ראשית, זיהוי משמעויות העומק המהוות את התשתית המוטיבציונית של העיסוק בספורט יאפשר לנבא באיזו אוכלוסייה נטייה רבה או פחותה לעסוק בספורט, ובהתאם לכך לכוון את ההשקעות בפיתוח התחום. כמו כן, יהיה אפשר לדעת מראש אם ניתן לגשת באורח ישיר לפיתוח הפעילות הספורטיבית או אם נדרשת הכנה של תשתית מוטיבציונית. והחשוב ביותר הוא שיהיה ניתן לדעת על סמך תיאוריית האוריינטציה הקוגנטיבית כיצד לפתח את התשתית המוטיבציונית כדי לשלב בפעילות הספורטיבית גם אוכלוסייה שהייתה מלכתחילה חסרת מוטיבציה לפעילות כזאת.