כתב העת “בתנועה”

יצחק רם

במהלך רוב רובה של תקופת הגלות של העם היהודי גילתה הקהילה היהודית יחס שלילי לכל מה שקשור בתרבות הגוף, וזאת למרות גישתו האוהדת ואפילו המחייבת לנושא זה של מי שנחשב לגדול מורי הדרך היהודיים, הרמב"ם. יחסה היומיומי של הקהילה היהודית לתרבות הגוף היה יחס מתנכר ומתעלם, וזאת הן מטעמים אידיאיים והן מסיבות חברתיות-כלכליות. יוצאת דופן ביחסה לתרבות הגוף הייתה החסידות, תנועה חברתית-דתית, שהתפתחה בעולם היהודי החל מאמצע המאה השמונה עשרה בידי רבי ישראל בעל שם טוב על רקע המצוקות של חיי השעה. הבעש"ט ביכר את הפעולות הפשוטות היומיומיות, שעושה היהודי המאמין, על פני לימוד התורה בדרך הפלפול התלמודי. התפילה מתקבלת בשמים ברצון, הוא טען, רק כשהיא באה מלב מלא שמחה. הוא ותלמידיו אחריו פיתחו דפוס חדש של קיום מצוות, שלא רחק עוד מן ההוויה הגופנית של האדם. הגוף, הם סברו, אף על פי שהוא עשוי מחומרים נחותים ומתכלים, עשוי להוות אמצעי יעיל בתקשורת עם השמים, והאמצעי לכך הוא התפילה הנלהבת, המלווה בנענועי גוף ובריקודים סוערים, שמטרתם היא יצירת התלהבות ודבקות גדולים יותר בעבודת האל.

למאמר המלא

טל ענתבי, יהושע רוטין

בחוזר המנכ"ל של משרד החינוך (חוזר מיוחד י"ד, התשנ"ב, 1992) פורטו התקנים והכללים למיקומם של מתקני הספורט בבתי הספר, כמו המגרש הפתוח ומסלולי הריצה, אך אין בחוזר זה התייחסות להיבטים האקולוגיים ולמטרדי הרעש וזיהום האוויר שמקורם בכלי הרכב החולפים בקרבת מתקנים אלה. לפיכך המטרות של מחקר זה אלה הן:

1. לבדוק האם מתקני הספורט, כמו מסלולי הריצה או מגרשי הספורט בבתי הספר, קרובים למקורות זיהום האוויר ולמטרדי הרעש, והאם ישנה מחיצה בין מקורות הזיהום לבין מגרשי הספורט.

2. לבדוק האם מסלולי הריצה הארוכה חורגים מתחום בית הספר, ואם כן, האם הם עוברים בקרבת צירי תנועה הומים שזיהום האוויר בהם רב. לבדיקת הנושא נדגמו שלושים ושישה בתי ספר באזור הקריות, ונבדקו בהם התנאים האלה: מיקומו של מגרש הספורט הבית ספרי, הימצאות מחיצות טיהור סביב בית הספר, סוג הכביש הסמוך לבית הספר ורמת המינוע בו, מיקומם של מסלולי הריצות הקצרות והארוכות וקיום מוקדי זיהום אפשריים אחרים בקרבת בתי הספר.

אלה הם ממצאי המחקר:

א. מגרשי הספורט שנבדקו אכן ממוקמים בתחומי בית הספר. עם זאת רוב בתי הספר סמוכים לכבישים, גם לאלה הנחשבים סואנים ורועשים. אף על פי שמכלי הרכב הרבים החולפים בהם נפלטים גדים רעילים לסביבה, רק במקצת בתי הספר קיימת מחיצת טיהור, כמו עצים או חומה בנויה.

ב. ברוב בתי הספר מסלולי הריצות הארוכות ורק חלק מהריצות הקצרות מבוצעות מחוץ לחצר בית הספר ולאורך כבישים.

ג. בקרבת שני בתי ספר נמצאו מוקדים אפשריים לזיהום אוויר, כמו מפעל כימי ובריכת שחייה.

לאור הממצאים האלה מומלץ:

לטעת עצים שישמשו כמחיצות טיהור, במיוחד לאורך הגדר הסמוכה לכביש;
לתכנן מחדש את מרחב הפעילות בחזר בית הספר, כך שכל הריצות הקצרות יתנהלו בתוך חצר בית הספר;
לאסור בהוראת המנכ"ל ריצות ארוכות לאורך צירי תנועה סואנים;
לבחון את האפשרות להקים איצטדיול מרכזי לשירות המורים והתלמידים בריצות ארוכות ובפעילויות ספורט אחרות;
למנוע בקרבת בתי הספר את הקמתם של מפעלים או של חברות העלולים לזהם את האוויר, ואם מפעלים אלה כבר הוקמו, יש למנוע מהם מתן רישיון עסק.

למאמר המלא

מיכאל בר-אלי, רונית הנגבי, נעמי פייגין

במטרה לעודד את השתתפות הנוער בישראל ובספורט ההישגי יזמה התאחדות הספורט לבתי הספר את הקמת "מועדון הספורט הבית ספרי". בשנת תשנ"ח פעלו מועדונים אלה ב-250 בתי ספר. בחוברת "מידע ועקרונות פעולה" (1995) מפורטים היעדים הספציפיים ברמת המועדון וברמת הפרט, ומודגשים בהם יעדים בתחום הגופני (פיתוח מיומנויות ספורטיביות שונות), בתחום האישיותי (פיתוח מנהיגות, יזמה, משמעת עצמית ועוד) ובתחום הקשר בין הספורטאי לבית הספר.

במחקר המדווח כאן נבדקו שאלות הקשורות לשביעות הרצון של המשתתפים העיקריים במעשה הספורטיבי-חינוכי: תלמידים, מנהלי בתי הספר, מורים לחינוך הגופני ומורים אחרים בבית הספר. ממצאי המחקר מבוססים על מדגם שנכללו בו 45 בתי ספר המייצגים את כלל בתי הספר שבהם פעלו מועדוני ספורט בתשנ"ח. אוכלוסיית המחקר כללה 41 מנהלים, 134 מורים לחינה"ג, 217 מורים אחרים ו-408 תלמידים, חברים במועדון הספורט התחרותי. כל הנחקרים השיבו על שאלונים שכללו פרטים אישיים ושאלות הקשורות לשביעות הרצון מאופן התפקוד של המועדון. בנוסף לכך, המנהלים והמורים דיווח על פרטים שונים המאפיינים את בית הספר והקשורים לאופן ההפעלה של מועדון הספורט.

כל הגורמים שנחקרו מביעים מידה רבה של שביעות רצון מהיבטים שונים של תפקוד המועדון, וקיים מתאם גבוה למדיי בין העמדות של מנהלים, מורים ותלמידים. עם זאת, כאשר בודקים את הקשר בין שביעות הרצון של הגורמים השונים בתוך כל בית ספר, נמצא מתאם גבוה בין שביעות הרצון של מנהלים ושל מורים לחינוך הגופני, אך נמוך ולא מובהק בין זו של המנהלים לבין זו של התלמידים. שביעות הרצון ממועדון הספורט קשורה בקשר חיובי לצמידות להנחיות ההתאחדות בהפעלת מועדון הספורט. ככל שמדווחים על צמידות רבה יותר להנחיות אלה, כך נתפס המועדון כאפקטיבי יותר. שביעות הרצון של המורים לחינוך הגופני ושל המורים האחרים קשורה בקשר חיובי גם למגוון ענפי הספורט המוצע במועדון ולדינמיקת הספורט בבית הספר.

שביעות רצונם של המורים האחרים גבוהה יותר, כאשר יש רמה גבוהה של שיתוף הצוות בניהול המועדון, אך שביעות הרצון של המורים לחינה"ג קטנה יותר, כאשר יש רמה גבוהה של מוערבות של גורמים מחוץ לבית הספר בניהול המועדון. במגזר הערבי מביעים כל המורים רמה נמוכה יותר של שביעות רצון מפעילות המועדון לעומת מורים במגזר היהודי. אצל תלמידים קשורה שביעות הרצון ממועדון הספורט בעיקר לגורמי הבחירה שלהם. אלה שהצטרפו למועדון בעיקר משום שהוצע בו ענף הספורט החביב עליהם ואלה שהצטרפו משום שנוח להם יותר להתאמן במועדון ומשום שחשוב להם לשחק עם חברים – מביעים שביעות רצון רבה יותר מאלה שהצטרפו בגלל גורמים חיצוניים, כגון הכוונה בידי ההורים, או עידוד בידי המורים לחינוך הגופני.

למאמר המלא

רוני לידור, עינת ינוביץ

בספרות מתחום הפדגוגיה של החינוך הגופני והלמידה המוטורית דווח לאחרונה על מספר מחקרים שעסקו בגישות חדשות ללימוד משחקי כדור. ספרות זו התמקדה בעיקר בשתי גישות: בגישת לימוד המשחק באמצעות לימוד המיומנות ובגישת הלימוד של המשחק השלם. המטרה של המחקר הזה היא לבחון את ההשפעה של גישות לימוד אלו ושל גישה נוספת, גישת המיומנות המתמשכת, שיש בה שילוב של מאפיינים המצויים בגישות האחרות, על הישגי לומדים במשחקי ההוקי הנלמד בשיעורים לחינוך הגופני בבית ספר היסודי. במסגרת המחקר נעשה ניסיון לבחון את ההשפעה של גישות הלימוד השונות על אוכלוסייה הטרוגנית שיש בה מאפיינים שונים של התפתחות מוטורית. במחקר השתתפו 90 לומדים בגיל 10-11, שהוקצו לשלוש קבוצות למידה, וכל קבוצה למדה על פי העקרונות שבאחת מגישות הלימוד.

ממצאים כמותיים נאספו על ביצועים של שש מטלות: ארבע מטלות מוטוריות ושתי מטלות קוגנטיביות. המטלות המוטוריות מוגדרות כמיומנויות בסיסיות של משחק ההוקי. המטלות הקוגנטיביות נבחנו בעזרת שאלון הניעה להשתתפות בספורט שנמסר ללומדים במפגש הראשון, ושאלון ידע והבנה במשחק ההוקי שנמסר בתום תקופת הלמידה. המורה המלמד בכיתה מילא טופס על כל משתתף ודיווח בו על מידת מוכנותו של הלומד לעסוק בספורט, על פי התרשמותו ממעורבות הלומד בתהליך הלמידה. מאמנים-מומחים בתחום ההוקי ניתחו את יכולתו של כל לומד באמצעות צפייה בקלטות וידאו. גישת המיומנות המתמשכת, שעל פיה למידת המיומנויות נעשית בתחילת השיעור ותרגולן אגב משחק בסיומו, נמצאה כיעילה ביותר ללמידה אצל הבנים. גישת המיומנות שהתמקדה ביכולת הטכנית של המשתתפים נמצאה כיעילה ביותר ללמידה אצל הבנות. בהתבסס על ממצאים אלו מוצע למורים לחינוך הגופני ולמאמנים להשתמש בגישות למידה שונות של משחקי כדור בהתאם לסוג האוכלוסיה שהם מלמדים.

למאמר המלא

דוד בן סירא, משה איילון, אורן תירוש

בתהליך השיקום, נאלצים להתחיל לעיתים קרובות באימוני כוח בטווח תנועה מוגבל. אילוץ זה מתחייב במקרים שבהם התנועה מוגבלת מפאת כאב, מפאת קשיחות במפרק או מפאת חולשה שרירית, וכן כדי להקטין את הסכנה לפגיעה חוזרת. מחקרים המתייחסים לייחודיות של אימוני התנגדות בטווחי תנועה מוגבלים, והמתבססים הן על אימון איזוקנטי והן על בדיקה איזומטרית, תומכים בהנחה שהשיפור בכוח גדול, בעיקר בזווית שבה מתבצע אימון הכוח. בסקירת הספרות לא נמצאו נתונים המאפשרים לקבוע האם לאימון איזוקנטי המתבצע בטווח תנועה מוגבל השפעה ייחודית על פיתוח כוח רק בטווח התנועה שבו מתבצע האימון.

מטרת המחקר הזה היא לבצע הערכה ראשונית של השפעת אימון איזוקינטי של כופפי הברך בטווח תנועה, המוגבל לחלק האמצעי של טווח התנועה הכולל, על הכוח בטווח התנועה המלא.

ארבעה נבדקים השתתפו במחקר. כל נבדק התייצב לשתי סדרות של בדיקות, שבוע אחד לפני תקופת האימון ושבוע אחד אחרי תקופת אימון של שישה שבועות. שיטת האימון התבססה על אימוני כוח במאמצים איזוקינטיים. הנבדקים התאמנו שלוש פעמים בשבוע. בכל פגישה ביצעו הנבדקים 3 סדרות של 10 או 15 חזרות במהלך שלושת השבועות הראשונים או האחרונים בהתאמה. האימון התבצע בטווח תנועה מוגבל של 40-70 מעלות בברך במהירות זוויתית של 60 מעלות X שנייה(1-). בדיקות הכוח המרבי לפני הניסוי ולאחריו כללו חמש חזרות רצופות של כפיפה ופשיטה בברך, במהירות של 60 מעלות X שנייה (1-) ובטווח תנועה של 85-5 מעלות בברך. לשם ניתוח התוצאות טווח התנועה המלא חולק לשלושה תת-טווחים: 40-5 מעלות, 70-40 מעלות ו-85-70 מעלות. חושב סך כל העבודה שבוצעה בכל אחד מטווחי התנועה. נתוני כל אחד משלושת הטווחים הללו נותחו באמצעות ניתוח שונות דו כיווני עם מדידות חוזרות (קדם/בתר X 4 חזרות בכל מבדק). האפקט של גודל השינוי בעבודה בכל אחד מהטווחים חושב בשתי צורות: א) השינוי באחוזים יחסית לערכים שנמדדו לפני תקופת האימון. ב) היחס בין שיעור השיפור שחל בערכי העבודה מקדם האימון עד לרמה שנמדדה בסיומו, לבין סטיית התקן של ערכים אלו לפני תחילת האימונים. השינויים החיוביים בערכי העבודה נמצאו משמעותיים סטטיסטית בכל שלושת טווחי הבדיקה. האפקטים העיקריים של סדר הניסיונות במבדק וכן האינטראקציה בין סדר הניסיונות לבין מועד המבחן לא נמצאו כבעלי מובהקות סטטיסטית. השיפור הממוצע בטווח האימון הקרוב לכפיפה מלאה היה נמוך יחסית – 19.6%.

במסגרת המגבלות של המדגם, הראיות מצביעות על המסקנה, כי ההשערה באשר להשפעת הספציפיות של האימון האיזוקינטי בטווח מוגבל ראויה לדחייה. עם זאת נראה, כי בתוצאות המחקר הזה יש משום הצדקה להמליץ על שימוש באימון כוח בטווח תנועה מוגבל בפרוטוקולים של שיקום כאמצעי לפיתוח כוח בכל טווח התנועה.

למאמר המלא