כתב העת “בתנועה”

נעמי פייגין

במחקרים העוסקים במעמד החברתי של המורים בישראל ובעולם נערכת בדרך כלל השוואה בין יקרתם של המורים ומאפייניהם החברתיים ובין יקרתם ומאפייניהם החברתיים של בעלי מקצועות אחרים. במחקרים אחדים בישראל נמצא שהמורים מדורגים נמוך יותר מבעלי מקצועות אקדמיים אחרים במספר מדדים של מעמד חברתי, כגון ההכנסה והיקרה של העיסוק.

מאמר זה בא לבחון את הסטטוס החברתי של המורים לחינוך הגופני ושל מקצוע החינוך הגופני בישראל, בעזרת ניתוח תיאורטי מצד אחד, ובעזרת סקירה של ממצאי המחקר בישראל מן הצד האחר. מתוך התיאוריות העוסקות בסטטוס החברתי של תעסוקות שונות ומתוך ממצאי המחקרים השונים שנערכו בישראל על מורים לחינוך גופני ועל סטודנטים המתכשרים להוראת החינוך הגופני יש לשער, שהסטטוס החברתי של המורים לחינוך הגופני מוגדר פעמיים. ראשית, הם מורים, וזוכים לשכר המוענק למורים, וכנראה גם ליקרה החברתית שלה זוכים המורים. שנית, הם מורים לחינוך הגופני, ומידת היקרה שהם זוכים לה קשורה למידה שבה החברה הישראלית מעריכה את החשיבות של החינוך הגופני. במחקרים שונים שנערכו בישראל בעשור האחרון נמצא, שהרקע הסוציו-דמוגרפי של מורים לחינוך גופני נמוך מזה של מורים אחרים, והמעמד שלהם בתוך הארגון הבית ספרי הוא שולי יחסית. שוליות זו מתבטאת בכך שהם עובדים במשרות חלקיות יותר משאר המורים, נושאים תפקידים מעטים יותר (כגון חינוך כיתה, ריכוז שכבה, ריכוז חברתי), משתתפים פחות בתהליכי קבלת החלטות בבית הספר ובהשתלמויות מוסדיות.

יעל נץ

הקשר בין פעילות גופנית ותפקוד פסיכולוגי בגיל הזקנה נבחן בשני מישורים: במישור הקוגניטיבי ובמישור האפקטיבי. בשני המישורים נבחן קשר זה על פי מחקרי חתך ועל פי מחקר ניסוי. הדפוס שהסתמן בשני המישורים הוא שמחקרי החתך מצביעים על קשר ברור בין פעילות גופנית ובין תפקוד פסיכולוגי. במישור הקוגנטיבי הסתמן קשר בין פעילות גופנית ובין תפקוד טוב יותר של מערכת העצבים, ובמישור האפקטיבי הקשר הוא בין פעילות גופנית לבין רווחה נפשית, תחושת אושר, ביטחון עצמי ושביעות רצון מהחיים. יתרה מזאת, בשני המישורים נמצא שקשר זה מובהק יותר ככל שמתבגרים. לעומת מחקרי החתך, מחקרי הניסוי, אינם מציגים תוצאות ברורות באשר להשפעת הפעילות הגופנית על התפקוד הפסיכולוגי. ייתכן שבחלק מהמחקרים משך האימונים אינו מספיק, או כלי המחקר אינם מתאימים.

תשומת לב נפרדת יוחדה בסקירה זו להשפעה של פעילות גופנית על תפקוד פסיכולוגי בקרב תשושים וישישים. התוצאות מורות בעיקר על כך שיש השפעה מיידית של אימון אחד על מצב הרוח. החלק האחרון בסקירה זו יוחד לבחינת המנגנונים הפיזיולוגיים והפסיכוחברתיים המסבירים את הקשר בין פעילות גופנית ובין גורמים פסיכולוגיים.

רחל טלמור, איתן אלדר, מרדכי ארליך, אילנה טישלר

במדינת ישראל כמעט שלא נערכו עד כה מחקרים בנושא הקשר שבין המפקח על החינוך הגופני לבין המורים. גם בעולם לא נחקרה סוגיה זו באופן יסודי. כמו כן, לא קיימת אחידות בהגדרת תפקידם של מפקחים במקומות שונים בעולם. עובדה זו נובעת מן השונות באופי מערכות החינוך, והיא מקשה על הדיון בסוגיה זו.

מטרות מחקר זה הינן: 1. לאפיין את תפקידם הרצוי (האידיאלי) והמצוי (לאור האילוצים בשטח) של המפקחים על החינוך הגופני בישראל, מנקודת מבטם של המורים ושל המפקחים, 2. לעמוד על אופי הקשר בין המורים לבין מפקחים ועל יעילותו. הגדרת התפקיד הרצוי והמצוי תאפשר דיון בתחומי האחריות ובתפקידים של המפקח, כפי שהם עולים מן הצרכים בשטח. תוצאות אלה עשויות ליצור תיקום בין ציפיות המורים לבין ציפיות המפקחים, לשפר את הקשר ביניהם וכן לשפר את הכשרתם של מפקחים חדשים.

אוכלוסיית המחקר: 388 מורים לחנה"ג, המלמדים בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים, ובבתי ספר על יסודיים ב-6 אזורי פיקוח שונים, ו-15 מפקחים לחנה"ג. כלי המחקר: שאלון אנונימי שבחלקו בראשון שאלות הקשורות למשתנים האישיים של הנבדקים, ובחלקו השני שאלות העוסקות בתפיסת המורה והמפקח את תפקיד המפקח, ואת הקשר שבין המורה לבין המפקח. השאלות היו בחלקן סגורות ובחלקן פתוחות.

ממצאים ומסקנות: קיימת התאמה בין תפיסת המורים את תפקידו הרצוי של המפקח לבין תפיסת המפקחים את תפקידם, שכן בעלי שני התפקידים רואים את עיקר תפקידו של המפקח בהדרכה מקצועית, הכוללת סיוע בחומר הלימודים ובדרכי ההוראה, ובקיום השתלמויות מקצועיות לצורך שיפור הידע ויישומו בשטח. למורים חשובה עזרתו של המפקח בבניית תכנית הלימודים והתאמתה למציאות בשטח לנוכח תנאים קשים, כגון: מזג אויר, מחסור במתקנים ובציוד וכד'. אצל המורים ישנה התאמה בין תפיסת התפקיד הרצוי לבין תפיסת התפקיד, כפי שהוא בפועל. ייתכן שתפיסת התפקיד הרצוי התגבשה על סמך המציאות שהם מכירים בשטח. המפקחים, לעומת זאת, רואים את עיקר תרומתם בתחום המינהלי, ורק אחר כך בתחום החינוכי. רוב המורים היו רוצים לראות את המפקח בתדירות גבוהה יותר. ממספר בתי ספר שעליהם מופקד כל מפקח ניתן לראות, כי מספר המורים בשטח גדול לעין שיעור מימי העבודה של המפקח בשנה. אין ספק שפער זה גורם לתסכול נוסף אצל המפקחים ואצל המורים, ולא ברור אם הם מסוגלים לעמוד בציפיות של המשרד באשר לתפקידם.

רוני לידור, רחל ריימן

השימוש בהדגמה בתהליכי רכישה של מיומנויות מוטוריות הוא רב ומגוון. במחקרים רבים בלמידה מוטורית נבחנו היבטים שונים הקשורים במתן ההדגמה בעת התהליך של רכישת המיומנות. בנוסף לכך, יעילות ההדגמה בתהליכי למידה נבחנה גם כשההדגמה מלווה ביישום טכניקות למידה/הוראה נוספות, כמו מתן משובים, הסברים מילוליים והשתתפות של יותר ממדגים אחד בתהליכי הלמידה.

למאמר זה, המתבסס על סקירת ספרות, שלוש מטרות: (א) לבחון את יעילות ההדגמה בתהליכי למידה של מיומנויות מוטוריות תוך שילובה עם טכניקות הוראה/למידה נוספות, (ב) לבחון את הסוגיה של רמת המיומנות על המדגים בתהליכי למידה של מיומנויות מוטוריות, ו-(ג) להמליץ למורה לחינוך הגופני ולמאמן הספורט כיצד יש להשתמש ביעילות בטכניקת ההדגמה, וזאת בהתבסס על ממצאי המחקר.

בסקירת הספרות שלושה חלקים עיקריים: גורמים התפתחותיים, פסיכולוגיים ופדגוגיים הקשורים בהדגמה מדווחים בחלק הראשון של המאמר. החלק השני של המאמר דן בסוגיה של רמת המדגים ובגורמים נוספים כמו מתן משוב, המתלווים לפעולת ההדגמה. המלצות יישומיות למורה לחינוך הגופני בנוגע לאופן שבו ניתן לנצל ביעילות את ההדגמה בשיעורים מוצגות בחלקו האחרון של המאמר. במאמר מובאות דוגמות של מיומנויות מוטוריות, הנלמדות במסגרת השיעורים לחינוך הגופני, ושניתן לרכוש ביעילות רבה יותר עקב השימוש בטכניקת ההדגמה.

יואב מקל

ההספק, שאצן למרחקים קצרים יכול לפתח בזמן הריצה, מותנה בעיקר בקצב של שחרור האנרגיה בשריר. אנרגיה זו משתחררת במערכת האנאירובית דרך פירוק של קריאטין פוספאט (CP), או במערכת הגליקוליזה על ידי פירוק של גליקוגן הנמצא בשריר. במיאוצים קצרים, כדוגמת 60 מ' ו-100 מ', הנמשכים כ-7-12 שניות, משתחררת רוב האנרגיה באמצעות פירוק מהיר של CP. תרומתה של מערכת הגליקוליזה באספקת אנרגיה למיאוצים מסוג זה קטנה. לעומת זאת במיאוצים ארוכים יותר ל- 200 מ' ול-400 מ', עולה תרומתה היחסית של מערכת הגליקוליזה באספקת אנרגיה במהלך הריצה. מכיוון שהקצב של שחרור האנרגיה במערכת הגליקוליזה נמוך מזה המתרחש בפירוק של CP, יתבצע המיאוץ הארוך ל-400 מ' בקצב איטי יותר מבריצת ה-100 מ'.

גורם נוסף המשפיע על קצב הריצה הוא חומצת החלב, המהווה תוצר לוואי במערכת הגליקוליזה. עקב ההשפעה השלילית של החומצה על תפקוד השריר, יש צורך למתן את מהירות הריצה ל- 400 מ' כדי להימנע מהצטברות גבוהה ומוקדמת מדיי של חומר זה במהלך הפעילות. השיקולים הטקטיים וחלוקת הכוחות בשלבים השונים של ריצת 400 מ' עשויים אם כן, להשפיע ישירות על ההישג בריצה. בנוסף נמצא, כי התרומה האנרגטית היחסית של המערכת האירובית למאמץ אינטנסיבי האורך כ- 50 ש', עשוי להגיע לכ- 30%-40%. לאור זאת, נראה כי יש לייחד חלק גדול מתכנית האימונים של האצן לפיתוח היכולת האירובית.