כתב העת “בתנועה”

מיכאל בר-אלי

הקשר בין עירור ובין ביצוע מהווה סוגיה מרכזית בפסיכולוגיית ספורט. המודל הידוע ביותר בפסיכולוגיית הספורט, העוסק בקשר בין עירור לבין ביצוע, הוא "פונקציית ה-U ההפוך".

במאמר זה נידונה תחילה פונקציה זו ומוצגות ביקורות שונות עליה. לאחר מכן נסקרות בקצרה מספר גישות חלופיות, שהן: מודל ההתמודדות, אזור התפקוד המיטבי, מודל האנרגיה הנפשית, מודל ההיפוך, מודל הקטסטרופה, המשבר הפסיכולוגי בתחרות וגישת המצבים הפסיכוביולוגיים. נסקרים בהרחבה יחסית ממצאי המחקר בישראל, שעסקו במשבר הפסיכולוגי בתחרות, תוך התמקדות במספר גורמים דיאגנוסטיים בהקשר זה: רגישות למשבר לפני התחרות, שלבי זמן, התרחשויות בתחרות, איכות הביצוע והתנהגויות חריגות, וכן גורמים חברתיים – חברי הקבוצה, הצופים, המאמן והשופטים. בהמשך נסקרים מספר ממצאים ממחקרים שבוצעו בישראל במסגרת גישת המצבים הפסיכוביולוגיים, תוך התמקדות בנושא המשוב הביולוגי. לסיום נידונים מספר כיווני מחקר והתפתחות לעתיד בנושאים אלה.

הלל רסקין

שעות הפנאי הולכות ותופסות מקום נכבד בהתייחסות ובביקוש לתכניות ולשירותים מצד אזרחים בכל המדינות המפותחות בעולם, וישראל בתוכן. במקביל, גוברת ההתייחסות ומושקעים מאמצים מצד מעצבי המדיניות בממשל, במוסדות ציבור ובגופים כלכליים רבים להגביר את ההיצע ולספק ביקוש זה.

לקראת שנת 2000, הולכים ומתרבים מאמרים המנסים לחזות התפתחויות וצרכים ברבע הראשון של המאה ה-21 בתחומים שונים המשפיעים על הפנאי. חיזוי זה חיוני ביותר להכרת כיווני ההתפתחות בתחומי העבודה, באפיוני המועסקים, בטכנולוגיה, בתחבורה, בכלכלה, בחברה, בבריאות, בסביבה ובחינוך, אשר ישליכו על התפתחות הפנאי ועל שירותי הפנאי.
מטרות המאמר הן: להגדיר את המושג "פנאי", לפרט התפתחויות וכיוונים רלוונטיים בעולם ובישראל, ולהצביע על תחום החינוך לתרבות הפנאי כתחום חיוני להשפעה, הן על הביקוש והן על ההיצע של תכניות ושל שירותים בעתיד. מטרות המאמר תושגנה על ידי סקירה ספרותית רחבה של מקורות רלוונטיים לפרקי העבודה השונים.

ממצאי המאמר מצביעים על המקום המרכזי ועל החשיבות המיוחסים לפנאי בחיי החברות המודרניות בעולם בכלל, ובחברה הישראלית, בחלק מהן, בפרט. אלה יבואו לידי ביטוי בעיקר בהפתחתת שעות העבודה ובשינוי העיסוקים בעבודה, ובמקביל בהגדלה ניכרת של שעות הפנאי היומיות, השבועיות, של החופשות השנתיות ושל מספר השנים שהם ישהו אנשים בגימלאות. כל אלה יצריכו היערכות למתן היצע של חינוך לפנאי ושל תכניות ושירות לאזרחים והתאמתם לצרכים משתנים, כדי להשפיע בצורה חיובית על איכות החיים של האזרחים.

נורית הררי, רוני לידור, ישראל הררי

מתן הסבר מילולי ושימוש בהדגמה הן מיומנויות הוראה שכיחות ביותר בתהליכי למידה של מיומנויות מוטוריות סגורות ופתוחות. טכניקות אלו מיושמות כל אחת בנפרד, אך גם כשהן משולבות במהלך השיעורים לחינוך הגופני. היתרונות והחסרונות של טכניקות התדרוך מדווחים בהרחבה בספרות. על המורה לחינוך הגופני למצוא את השילוב המתאים בין שתי טכניקות תדרוך אלו כדי להתאימן לקבוצת הלומדים. כדי לעשות זאת על המורה ליישם ממצאי מחקרים המייצגים תחומי דעת שונים, כמו למידה מוטורית, פדגוגיה של החינוך הגופני ופסיכולוגיה של החינוך.

למאמר זה, המבוסס על סקירת ספרות, שלוש מטרות: (א) להשוות בין טכניקות התדרוך השונות בתהליכי ההוראה והלמידה של מיומנויות מוטוריות, (ב) לבחון את השילוב המועדף בין הטכניקות השונות של התדרוך, ו-(ג) לספק למורה לחינוך הגופני כלים מעשיים כדי לתדרך ביעילות את תלמידיו במהלך השיעור. המאמר מתמקד באפשרויות ההתאמה בין טכניקות התדרוך לבין רמת הלומדים ומוכנותם ללמוד מיומנויות מוטוריות סגורות ופתוחות. דוגמאות מספר של תהליכי למידה של מיומנויות מוטוריות מדווחות במאמר וממחישות את היישום של ממצאי המחקרים העוסקים בטכניקות התדרוך. המלצות יישומיות למורה לחינוך הגופני ודרכים להשביח את השימוש בטכניקות אלו מובאות בחלקו האחרון של המאמר.

רונית הנגבי, נעמי פייגין

שיתופם של מורים בתהליכי קבלת החלטות בבתי-ספר, העומד במרכזם של מחקרים רבים בתקופה האחרונה, נחשב כמרכיב מרכזי המאפשר הכנסת שינויים לבית-הספר וקשור לרמת הדינמיקה הבית-ספרית.

המחקר המדווח במאמר זה מבקש לבחון את מידת השיתוף של מורים לחינוך גופני בתהליכי קבלת החלטות בבתי-ספר בישראל. המחקר מתמקד באופן שבו גורמי רקע אישיים של המורים ומשתני בית-ספר תורמים למידת השיתוף של המורים לחינוך גופני בהשוואה למורים אחרים ובוחן כיצד מושפעים קשרים אלו מרמת הדינמיקה הבית-ספרית.

הממצאים מצביעים על כך כי מידת שיתופם של מורים לחינוך גופני בתהליכי קבלת החלטות קשורה בעיקר ברמת בית-הספר ובמילוי תפקידים המוצעים להם יותר מאשר ברמת הדינמיקה הבית-ספרית. מורים לחינוך גופני בבתי-ספר יסודיים משותפים פחות בתהליכי קבלת החלטות בהשוואה למורים אחרים, בעוד שברמת חטיבת הביניים העצמאית ובבתי-ספר שש-שנתיים משותפים מורים לחינוך גופני יותר ממורים אחרים ואילו בחטיבות העליונות לא משותפים כל המורים בתהליך זה.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שבאותם רמות שבהן לספורט תפקיד מרכזי בעיצוב מדיניות, בסימון ייחודיות ושיווק בית-ספר עולה מידת השיתוף של המורים לחינוך גופני.