כתב העת “בתנועה”

נבט אפרתי

כתיבת החיבור המדעי, כל הכרוך בתהליך הוצאתו לאור ואיתורו לאחר מכן על ידי הקוראים – מחייסים יחסי גומלין בין המחבר, לבין העורך (והמערכת) ולבין העורכים של מאגרי המידע. הידיעה וההבנה כיצד פועל כל אחד מהמשתתפים בתהליך, מאפשרים עבודה חלקה, רצופה ושוטפת, שבסופה יהיה ניתן להציג מאמר איכותי ברמה אקדמית גבוהה, הניתן לאיתור על ידי המשתמש.

מטרות המאמר נגזרות מתפיסה זו הנן שתיים. להבהיר את אמות המידה להערכה של כתב היד בשלושה תחומים: התאמת כתב היד למדיניות הפרסום של המערכת; הערכה אקדמית של כתב היד; הערכה של מידת ה"ידידות" של הכתיבה, דהיינו, באיזה מידה דרך הכתיבה מאפשרת לקרוא את החיבור ברהיטות ולהבין בקלות את עיקרי הדברים. המטרה השנייה הינה, להצביע על חלקי החיבור שבעזרתם המשתמש עשוי לאתר את החיבור הדרוש לו לצרכיו.
המאמר מגדיר את אמות המידה, הנהוגות במערכת ההוצאה לאור, מבהיר בקצרה את תרומתה ואת חשיבותה של כל אמת מידה, ובכך נותן כלי יעיל בידי המחבר להעריך את כתב היד שלו בטרם הגיעו לידי העורך.

אורי שפר, מיכל יערון

מטרתו של מחקר זה הייתה לעמוד על המניעים של ילדים ושל נוער בישראל לעסוק בפעילות ספורטיבית תחרותית, ולבדוק האם יש קשר בין הציפיות לפעילות לבין משתנים אחרים, כגון: רמה ספורטיבית, מקום מגורים, גיל, מין, ותק בספורט. במחקר שנעשה ב- 1984 (ויינגרטן ואח', 1984) נמצא כי המניעים: צורך בהישג, הנאה, פיתוח כושר גופני, חברות, מצויינות ואתגר, משקפים את העוסקים בספורט תחרותי. כמו כן, נמצא כי קיימים מניעים נוספים האופייניים אך ורק לענפי ספורט ספציפיים, כגון: ביטוי לתוקפנות ולאגרסיה, המאפיינים את העוסקים במשחקי כדור ובאומנויות לחימה; ביטוי לעצמאות המאפיין את העוסקים בספורט אישי וכו'.

במחקר נערכה השוואה בין ענפי ספורט אישיים לקבוצתיים, בין המינים, בין הגילאים, בין מקום מגוריו של הספורטאי ובין רמתו המקצועית. מחקר זה שחזר את המחקר מ 1984, אך ידו גם בענפי ספורט נוספים, בהשוואה בין ילדים בפנימיית המחוננים לאוכלוסיית הספורטאים הרגילה ובהרחבת האוכלוסייה הנבדקת. המדגם במחקר זה כלל יותר מ- 650 ספורטאים צעירים (בני 9-16 שנים), 466 בנים ו-188 בנות (ארבעה חסרים), מתוכם 251 עוסקים בענפי ספורט קבוצתיים ו- 405 שעוסקים בענפים אישיים. הענפים שנכללו במחקר הם אלה: טניס שולחן, שחייה, כדור עף, אתלטיקה קלה, כדורסל, סיוף, כדוריד, ג'ודו, כדורגל, טניס, קייקים, ניווט. לכל הנבדקים נמסר השאלון "מדוע אני משתתף בספורט" (ויינגרטן ואח', 1984). בשאלון נכללו 41 מניעים להשתתפות בספורט (המניעים שימשו כמשתנים בלתי תלויים).

על תוצאות השאלון, נעשה ניתוח גורמים. הניתוח הניב מוטיבציה כללית, שאיפה למקצוענות, השיגיות תחרותיות, אנרגטיות, הצלחה, יכולת כללית, הערכה עצמית, ביטחון עצמי והנאה מהפעילות. הגורם: מוטיבציה כללית, נמצא כגורם העיקרי המסביר 22.9% מהשונות ונמצא בכיוון חיובי. מן הממצאים עולה, כי בנים מונעים לעסוק בפעילות ספורטיבית יותר באופן משמעותי מבנות בשמונה גורמים מתוך התשעה. כמו כן, נמצא כי ספורטאים הגרים בערים מונעים, בדרך כלל, לעסוק בפעילות ספורטיבית ברמה גבוהה יותר באופן משמעותי מספורטאים הגרים בסוגי התיישבות אחרים. בקרב ספורטאים העוסקים בספורט ברמה הלאומית נמצא, כי המניעים: מוטיבציה כללית, השגיות תחרותיות ואנרגטיות גבוהים באופן משמעותי בקרב ספורטאים העוסקים בספורט ברמה גבוהה יותר. בהשוואה בין המחקר הזה לבין הממצאים שנאספו ב-1984 בישראל עולה, כי כיום, השפעת המשפחה על הילד באשר לעיסוק בספורט קטנה מבעבר. סך הכל המניעים המשפעים על הילד כיום רבים יותר מבעבר. מן הממצאים עולה כי להנאה מהפעילות מקום חשוב במוטיבציה לעיסוק בספורט.

מיכאל בר-אלי, אדרה שפיגל, מיכל יערון

מחקר זה מהווה ניסיון ראשון מסוגו לתקוף בצורה מסודרת שאלות סוציולוגיות הנוגעות למצב האישה בספורט התחרות-יצוגי הישראלי, תוך התבססות על גישת הסגמנטציה של שוק העבודה. הנתונים נאספו מתוך ארכיונים ומקורות ספרותיים. הממצאים מצביעים על יציבות ניכרת לאורך השנים (בערך 3-4 גברים על כל אישה) של השתתפות נשים וגברים ישראלים באולימפיאדות ובמכביות בין השנים 1932-1996; עם זאת, שיעורי השתתפות הנשים באולימפיאדות היו נמוכים קצת יותר בהשוואה למכביות. נמצא כי נשים נוטלות לאורך זמן חלק במספר הולך וגדל של ענפי ספורט, ואולם התגלו גם רמות גבוהות/ בינוניות ויציבות של דיפרנציאציה לפי מין באולימפיאדות/ מכביות, בהתאם. בנוסף לכך נמצא ריכוז גבוה מאוד ויציב של נשים בענפי ספורט נפרדים המתויגים כ"נשיים", בעיקר באולימפיאדות.

ככלל, נמצא כי האולימפיאדות והמכביות הולכות אט אט ונעשות דומות קצת יותר לאורך זמן אלה לאלה במרבית המדדים שנבדקו. נראה כי מימד המקצוענות משחק תפקיד מרכזי בהסבר ממצאים אלו, אשר תומכים בגישת הסגמנטציה של שוק העבודה. ספורט נתפס במקורו כפעילות "גברית", וכאב טיפוס מובהק של "מעוז שליטה גברי" בחברה. למרות שנשים נטלו תמיד חלק בספורט במידה זו או אחרת, הרי שהעלייה המואצת בהשתתפותן בספורט, הינה התפתחות של העשורים האחרונים. נהוג בדרך כלל להניח, שהעליה בהשתתפות נשים בספורט מייצגת שינויים בחיי הנשים בתחומי חברה.

אורי גולדבורט

סקירה זו עוסקת בעדויות האפידמיולוגיות לקשר בין העדר פעילות גופנית ובין תחלואה ותמותה, בעיקר מחלת לב כלילי. מחקרים אפידמיולוגיים פרוספקטיביים, שהתנהלו בשנות ה-50 עד שנות ה-70 של המאה, עשו שימוש במגוון של שאלונים ודרכי איסוף מידע על תדירות וסוג הפעילות הגופנית, בעבודה, בעת הפנאי או בשניהם. עדויות ממחקרים אלו, ביססו את הפעילות הגופנית כגורם הקשור עם סיכון נמוך לתחלואה ותמותה ממחלת לב כלילית. העקביות של מרבית הממצאים מחזקת את ההנחה, שחסינות יחסית של הפעילים גופנית הנה תכונה הנקנית נפעילות זו ולא מכתיבה אותה. קשר פחות בולט, אם כי עקבי, נמצא בין פעילות גופנית לבין תמותה מופחתת מכל הסיבות. עדיין קיימת מחלוקת באשר למידת העצימות הדרושה לספק "הגנה קרדיווסקולרית" ונראה כי ממחקרים ארוכי-טווח שונים עולות מסקנות בלתי זהות. אף שהסיכון היחסי הקשור עם אי פעילות גופנית קטן מזה של מספר גורמי סיכון מוכרים אחרים, הרי הסיכון האבסולוטי גדול, כל עוד אחוז גדול בחברה אינו מקיים הרגלים של פעילות מתמדת. לכך השלכות מובהקות מבחינת בריאות הציבור באשר לחשיבות פעילות גופנית בהגנה על בריאות כלילית.

הסקירה מסייעת להתוות מספר כיוונים למחקרים עתידים בתחום האפידימיולוגיה של מחלת לב כלילית פעילות גופנית.

רוני לידור

משחקי הכדור השונים, כגון: כדורסל, כדורגל וכדורעף מהווים נדבך מרכזי בתכנית הלימודים המוצעת על-ידי משרד החינוך, התרבות והספורט לבתי הספר היסודיים והתיכוניים. משחקים אלו מבוססים על שליטה במיומנויות מוטוריות רבות המבוצעות בסביבה דינאמית, הדורשת מהמבצע לעבד מידע ולקבל החלטות. הלומד נדרש לא רק לבצע היטב את המיומנות הנלמדת, אלא אף לעשות זאת תוך יישום של תהליכים הקשורים בפתרון בעיות ובחשיבה דינאמית.

שלוש מטרות למאמר זה: (א) להשוות בין שלוש גישות מרכזיות בהוראה של משחקי הכדור: גישת המיומנות, גישת המשחקים הקטנים וגישת המשחק השלם; (ב) להמליץ על גישת הוראה מועדפת של משחקי הכדור (גישת המשחק השלם; הגישה המתמקדת בהבנת המשחק) בהתבסס על ממצאי ההשוואה בין הגישות השונות; (ג) לבחון את יעילותם של סוגי אימונים בלמידה מוטורית (האימון המגוון, האימון הסדרתי והאימון האקראי), העשויים לסייע לשיפור בתהליך ההוראה של משחקי הכדור.

המאמר המושתת על סקירה ספרותית, מציג גישת הוראה המעמידה במרכזה את עולם התוכן של משחקי הכדור, ואת הפיתוח של הרגלי החשיבה במהלך הפעילות. בנוסף לכך, המאמר מציכ שלוש יחידות הוראה של משחק הכדורסל המעוגנות בעיקרון הניצול של גישת המשחק השלם.
שתי המלצות עולות ממאמר זה: (א) גישות ההוראה של משחקי הכדור נדרשות להציג את עולם התוכן האמיתי של המשחק הנלמד, ו- (ב) על הלומד לתרגל ביצועים מוטוריים של משחקי הכדור בד בבד עם שיפור יכולותיו החשיבתיות, כמו: עיבוד מידע, קבלת החלטות, זיכרון, קשב ופתרון בעיות. השילוב בין הפן המוטורי לבין הפן החשיבתי של משחקי הכדור עשוי להשביח את תהליכי הלמידה וההוראה של משחקים אלו.

אברהם רודניק, אריאלה מילבואר

טיפול בתנועה מסייע בפתרון בעיות נפשיות באמצעות שימוש בגוף המטופל ובתנועתו. חולים הלוקים בסכיזופרניה מדגימים הן הפרעות בתנועה והן קושי בקיום שיחות, ולפיכך דומה שהם מתאימים לטיפול בתנועה.

במאמר זה מוצג תיאור מקרה שבו נעשה שימוש מוצלח בטיפול בתנועה כסיוע לשיחות טיפוליות עם חולה הלוקה בסכיזופרניה, ומתוארת תופעת ההחשה (של השיחות הטיפוליות באמצעות הטיפול בתנועה), אשר, למיטב ידיעתנו, טרם תוארה בספרות.