כתב העת “בתנועה”

אריה רוטשטיין, יואב מקל, עמוס גרודז'ינובסקי

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להשוות בין התכונות הפיסיולוגיות של אצניות למרחק של 100 מטר ברמות שונות של יכולת. 30 הנבדקות במחקר (20 אצניות מאומנות ו-10 נשים פעילות ברמה חובבנית) חולקו על סמך הישגיהן בריצת 100 מטר לשלוש קבוצות: מהירה (11.8+/-0.1 שניות), בינונית (0.1+/-12.7 שניות) ואיטית (0.1+/-14.2 שניות).

לכל הנבדקות נמדדו המשתנים האלה: צריכת חמצן מרבית (Peek VO2), הספק אנאירובי מרבי, הספק אנאירובי ממוצע, אחוז שומן, כוח שרירי הרגליים, זמן תגובה, גמישות ומיומנות בריצה.
בניתוח רגרסיה בשלבים (Stepwise regression) נמצא שהצירוף של ההספק האנאירובי המרבי וכוח הרגליים, מאפשר את החיזוי היעיל ביותר לזמני ריצת ה-100 מ' (R=0.92).
תוצאות המחקר מצביעות על כך שההבדל העיקרי בין רצות 100 מ' ברמות שונות של יכולת נעוץ ביכולת האנאירובית ובכוח שרירי הרגליים.

ג'י הופמן, ברקת פלק, הילה סטבסקי

מתוצאות של מחקרים קודמים לא ניתן להסיק באורח חד משמעי מהי ההשפעה של מאזן נוזלים שלילי על היכולת של הספורטאי לבצע מאמץ אנאירובי.

השערת המחקר הזה הייתה, כי למאזן נוזלים שלילי-עד 2% ממשקל הגוף-במהלך ביצוע הכרוך במאמץ אנאירובי יש השפעה שלילית על ביצוע המאמץ עצמו ועל אחוז ההצלחה בקליעות לסל, הן מקו העונשין והן מהמגרש.
המחקר הנוכחי נערך כשהנבדקים פעלו בתנאי מאמץ בעצימות גבוהה במשך 40 דקות. תנאים אלה דומים לתנאים הנדרשים במשחק הכדורסל.
השילוב בין אימון עצים למניעת שתייה, הגורם לירידה במשקל הגוף של עד 1.9%, לא השפיע באופן מהותי על תוצאות המבדקים האנאירוביים ועל יכולת הביצוע של הספורטאים בקליעות לסל. עם זאת, נמצאה נטייה להפחתה באחוז ההצלחה בקליעות לסל מהמגרש במהלך משחק האימון, כאשר הייתה מניעת שתייה. מבחינה מעשית, דבר זה עלול להשפיע על תוצאת המשחק ואף להכריעו, ולכן יש לוודא ששחקני הכדורסל יימצאו במאזן נוזלים חיובי לפני המשחק ובמהלכו.

ישעיהו הוצלר, שי אוחנה

בספרות המקצועית יש המלצות רבות לאימון גופני אירובי לנכים המשתמשים בכיסא גלגלים. ההשפעה העיקרית של האימון מתבטאת בתפקודי לב ריאה משופרים ותפקוד תנועתי יעיל יותר במשימות היום יום.

במאמר זה נסקרות הדרכים לאימון גופני אירובי של נכים המשתמשים בכיסא גלגלים, ומוצעת עבורם תכנית אימונים מפורטת לעבודה בחדר כושר. בנוסף, נערך סקר ארגומטרי לבדיקת מצב הכושר הגופני האירובי של 21 נכי צה"ל, נפגעי חוט שדרה וקטועים המשתמשים בכיסא גלגלים, חברי בית-הלוחם באפקה, תל אביב. ממצאי הסקר הציגו הבדלים מובהקים בולטים [p=0.00; t (2.20) =3.57] בהספק המרבי בין הספורטאים ההישגיים (ממוצע = 122.4+/-36.7) לבין העוסקים בספורט באופן מזדמן (ממוצע=65.4+/-27.3). כן נמצא מתאם נמון בין ההספק המרבי ובין הדופק המרבי (r=.48), (r=.22) בקרב הספורטאים ההישגיים והמזדמנים בהתאמה, וקשר הפוך בין שיעור הפגיעה, לבין הדופק ולבין ההספק בנפגעי חוט השדרה. השוואת הישגים של נכי צה"ל שנבדקו בסקר זה להישגים ממדגמים בחו"ל מצביע על כושר גופני נמוך, בעיקר על הלא-ספורטאים. לפיכך, ממליצים החוקרים להעדיף אימון גופני אירובי לאוכלוסיה זו.

מיכאל בר-אלי

הצבת מטרות לצוך שיפור הביצוע בספורט נעשתה מקובלת יותר ויותר. במאמר זה נסקרים בקצרה תולדות החקר של הצבת המטרות בפסיכולוגיה בכלל, ובתחום הספורט בפרט. בהמשך, מוצגות תוצאות של מספר מחקרים, שנערכו בנושא זה בישראל במטרה לבדוק את ההשערות המרכזיות בתיאוריה של לוק ולאתאם (Locke & Latham,1985), בתחום הספורט והפעילות הגופנית. המחקרים הנסקרים מתייחסים:

לספציפיות/קושי המטרה ולקרבת/זמניות המטרה.
לקרבת/זמניות המטרה בקרב אוכלוסיות מיוחדות.
לספציפיות/קושי במטרה ולקושי/אפשרות השגתה.
באופן כללי נראה כי תוצאות המחקרים תומכות בתיאוריה של לוק ושל לאתאם. כמו כן, מוצגות מספר דוגמאות ליישומים אפשריים של הצבת מטרות בתחום הספורט והפעילות הגופנית. הדוגמאות הללו מתייחסות לכדורסל, לפציעות ספורט ולפיתוח כוח. בעתיד, מומלץ לנקוט בגישה הטרנסאקציוניסטית כדי לקדם את המחקר ואת היישום בתחום זה.

מיכל ארנון, רוני לידור, נילי ארליך

תהליכי מיון, איתור והפניה של ילדים צעירים לעיסוק בספורט חשובים ביותר בתחום המוטורי, אך קשים ליישום ולמימוש. אחת השאלות המרכזיות הקשורות בתהליכי מיון היא כיצד יש לבצע את התהליך: האם יש לבחון את הצעיר בסדרה על מבחנים מוטוריים הקשורים, בצורה זו או אחרת, לתוכן הייחודי של העיסוק בספורט, או שיש להתבסס על חוות דעתו של המאמן, קרי המומחה?

מטרתו העיקרית של מחקר זה הייתה לבחון את הקשר בין ההישגים של שחקני כדורסל צעירים בסדרה של מבחנים מוטוריים לבין חוות דעתם של שני מאמנים מומחים על יכולתם הכללית של הצעירים כשחקני כדורסל.
מאה וארבעה כדורסלנים צעירים (גיל ממוצע=15 שנים) מצטיינים, השתתפו בסדרה של מבחנים מוטוריים בכדורסל. בנוסף לכך, השתתפו הצעירים במשחק כדורסל, אשר היווה את הבסיס למתן חוות הדעת של המאמנים. שנים-עשר כדורסלנים נבחרו מתוך אוכלוסייה זאת כדי להוות נבחרת ייצוג ישראלית. הישגיהם של כלל אוכלוסיית הנבדקים הושוו להישגים של השחקנים הנבחרים. הניתוח הסטטיסטי (מבחני t ומבחני ניתוח שונות חד-כיווניים) גילה באופן כללי, שלא נמצאו הבדלים בין כלל הכדורסלנים לבין האוכלוסיה הנבחרת בהישגיהם במבחנים השונים, לכן חוות דעתם של המאמנים זכתה למשקל רב בהחלטת הבחירה. ממחקר זה עולה, כי תוכני המבחנים המוטוריים המייצגים פעילויות מוטוריות בענפי הספורט השונים, נותנים בידי המאמן כלי נוסף בתהליכי הבחירה של ספורטאים צעירים.

חיים קאופמן

בקונגרס הציוני השני (1898) קרא המנהיג הציוני מאקס נורדאו ליצור מחדש את יהדות השרירים. מונח זה התקבל כמשקף חלק משינוי התדמית של היהודי, שאליו שאפה התנועה הציונית.

למאמר זה שתי מטרות. האחת, למיין ולנתח את היסודות הרעיוניים הלאומיים של המושג יהדות השרירים, כפי שבאו לידי ביטוי בשנותיה הראשונות של הציונות בארץ ישראל ובגולה. המטרה השנייה, לזהות את הסיבות לאדישות של הממסד כלפי הספורט בארץ-ישראל (לפני הקמת המדינה) למרות שהמרכיבים הרעיוניים הגלומים במושג זה היוו חלק מרכזי באתוס הלאומי-ציוני.
המסקנה העיקרית היא שהמושג יהדות השרירים מבטא יצירת יהודי חזק ולוחם, שורשי וקשור לטבע ולאדמה, המחדש באישיותו את הגבורה הקדומה של עם-ישראל בארץ-ישראל. יהודי זה עומד בניגוד גמור ליהודי ה"גלותי" על מכלול התכונות-האמיתיות או המדומות-שיוחסו לו על ידי האנטישמים, ועצם עיסוקו בספורט מהווה תרומה לאחדות של האומה.
בארץ ישראל הייתה משמעות מימושו של המושג מעשית יותר, ואילו בגולה בלטו היסודות הפולמוסיים עם הטיעונים האנטישמיים.
האדישות של הממסד לספורט בכך שמימוש רעיון יהדות השרירים אינו כרוך דווקא בעיסוק בספורט, ובכך שההנהגה הלאומית הייתה מורכבת ברובה מאנשי העליות השנייה והשלישית, שהגיעו ממזרח אירופה והיו חסרי זיקה לספורט.