כתב העת “בתנועה”

דוד בן-סירא, יהודית איילון, מיכאל שגיב, צבי דודלזק, שלמה בן-גל

חשיבות הפעילות הגופנית בגיל ההתבגרות

אין עדות חד משמעית לתרומתה של פעילות גופנית קבועה בגיל הנעורים להורדת גורמי הסיכון למחלות שיש להן זיקה לחוסר פעילות גופנית (hipokinetic disease) (Bouchard, et al., 1990; Cureton & Warren, 1990; Bar-Or, 1987; Simons-Morton, et.,1987). אף על פי כן, נפוצה ההערכה שלפעילות גופנית בגיל זה יש השפעות חיוביות מיידיות והן השפעות חינוכיות ארוכות טווח על עיצוב הרגלי הפעילות הגופנית בעתיד (Blair,1992; Haywood,1991; Bar-Or, 1987; Simons-Morton, et.,1987). בגיל בית הספר התיכון נוטה היקף הפעילות הגופנית להצטמצם לעומת היקף הפעילות בגיל צעיר יותר (Baranowski et al., 1992; Malina,1990; Russel,1992) עם זאת, ואולי בשל כך, יש הסוברים (Haywood,1991) כי זהו שלב חשוב ואף מכריע בשימור ההרגל של עיסוק בפעילות גופנית גם בעתיד.

שולמית רביב, אילנה רכס

חשיבותה של הפעילות הגופנית בגיל הרך

ארגונים מובילים בחינוך הגופני (ניירות עמדה של הארגונים האלה: ISSP, 1991; ICHPER, 1990; AAHPERD, 1989; NASPE, 1988), אימצו את ההנחה, שפעילות גופנית יומיומית יכולה להשפיע באופן חיובי על התפתחותו ועל הישגיו של הילד בגיל הרך.

חיים קאופמן

מטרת המאמר ומקורותיו

הרעיון לערוך כינוס עולמי של ספורטאים יהודיים בארץ-ישראל – מעין אולמיפיאדה יהודית – הועלה בשנת 1927 ע"י יוסף יקותיאלי, ממנהיגי מכבי ארץ-ישראל. הרעיון התקבל בדצמבר 1928 בוועידה הארצית של מכבי ארץ-ישראל ואושר בחודש יוני 1929 בקונגרס העולמי של המכבי, שהתקיים במהריש-אוסטרואו, בצ'כוסלובקיה. הכינוס, שכונה מעתה בשם מכבייה נקבע לשנת 1932, וזאת לציון 1800 שנה למרד בר-כוכבא.

גרשון טננבאום, מיכאל בר-אלי, ג'י הופמן, רוני יבלונובסקי, שרגא שדה, דוד שטרית

השפעת ההכנה המנטלית על הביצוע המוטורי

מרבית ההתערבויות הפסיכולוגיות בספורט מכוונות להורדה של רמת העירור, בעוד שמיעוטן מכוונות להעלאה של רמת העירור (Whelan, Mahoney & Meyers, 1991). התערבויות אלה נועדות להכין את הספורטאי באופן מיטבי לתחרות, קרי לעזור לו להתמודד עם דרישות הסביבה. ההוראות במסגרת הטכניקה להעלאת העירור יכולות להיות "הכן את עצמך מבחינה רגשית… עורר, הטען, דרבן את עצמך". ההנחה שביסוד השימוש בטכניקות מעין אלה היא שההכנה הנמטלית מסייעת לספורטאי להגביר את רמת עוררותו, כלומר, להעצים את פעילותן של המערכות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות ועל ידי כך להכינו לתחרות (Weinberg, 1984).

בשיטה של העלאת רמת העירור יש חמש קטגוריות (Weinberg, 1984):

מיקוד קשב ("ניסיתי להתרכז רק במשימה ולהתעלם מכל המידע הלא-חיוני")
חוללות עצמית (self afficacy) ("אמרתי לעצמי שאני יכול לבצע זאת")
הרפיה ("ניסיתי להרפות את כל שריריי ולחשוב על משהו אחר")
הדמיה ("דמיינתי את עצמי באיזון מושלם")
עירור מכין ("ניסיתי לדרבן את עצמי, להתעורר")

שרה דרויאן, אבינועם דני, גיא הדדי

מושג הזמן

זמן הוא אחד הממדים המרכזיים בתפיסת האדם את עולמו ואת סביבתו, ויחד עם זאת, הינו מושג מורכב ביותר (Fraisse, 1984). אחד הגורמים לקושי בהבנתו נובע מכך שאין אנו מכירים כל איבר או חוש, שבאמצעותו אנו מתנסים בזמן וחווים אותו. כמו כן לא ברור מהם הגורמים המשמשים את האדם לצורך אומדן זמן.

רוני לידור, גרשון טננבאום

חוקרים ואנשי שדה בפסיכולוגיה של הספורט (כגון: Tenenbaum & Bar-Eli, 1992; Smith, 1988; Bryan, 1987) ובחינוך גופני (Boyce, 1992) ממליצים לערוך מחקר על נבדק יחיד כדי לאסוף מידע על התנהגות האדם במצבים מיוחדים, הדורשים הסתכלות מעמיקה ושיטות טיפול ייחודיות. לאחרונה, רבו הדיווחים על מחקרים מסוג זה עקב שתי סיבות עיקריות. האחת, באמצעות המחקר על היחיד ניתן לספק פתרונות מיידיים לבעיות המתעוררות אצל ספורטאים, והשנייה, בזמן המחקר על היחיד ניתן להשתמש ביעילות בידע, שהצטבר אצל העובדים בשטח, כמו למשל אצל המאמנים.