הליכה ספורטיבית
מאת: יורם אהרוני
למידע נוסף
תקציר מחקר שבוצע בתוניסיה
שיטת המחקר
הנבדקים במחקר היו 20 סטודנטים לחינוך גופני בגיל ממוצע של 22 שנים. כולם עסקו בספורט וצריכת החמצן המרבית המשוערת שלהם הייתה 50.4 מ"ל/ק"ג/דקה. הם ביצעו שלושה מבחני ריצה: א) מבחן - Vamevalזהו מבחן ריצה על מסלול של 400 מטר הדומה למבחן ביפ. לצד המסלול מוצבים קונוסים במרחק של 20 זה מזה. על הנבחנים לרוץ בקצב המוכתב מאותות קוליים ולהגיע לקונוס הבא יחד עם האות הקולי. קצב הריצה בדקה הראשונה הוא 8.5 קמ"ש וכל דקה בערך הוא עולה ב-0.5 קמ"ש. הנבחנים ממשיכים עד שאינם יכולים לעמוד בקצב. ב) ריצת 6 דקות עם מוזיקה. המוזיקה הייתה לפי בחירת הנבדק. המוזיקה הושמעה מנגן מוזיקה שהוצמד לגוף והנבדקים שמעו אותה באמצעות אוזניות. נמדד המרחק אותו עברו הנבחנים ב-6 דקות. ג) ריצת 6 דקות עם נגן מוזיקה ואוזניות אך ללא השמעת מוזיקה. סדר מבחני ריצת 6 דקות היה אקראי. במבחני ריצת 6 דקות המטרה הייתה לעבור את המרחק הגדול ביותר בפרק זמן זה והנבדקים רצו בקצב אישי (לא מצוין במאמר אם כל נבדק רץ לבד או שהם רצו בקבוצה אחת או בכמה קבוצות).
בזמן המבחנים נמדד הדופק ו-3 דקות אחרי סיומם נלקחה דגימת דם לחישוב ריכוז לקטט. בזמן מבחני הריצה רשמו הבודקים בכל 30 שניות, איזה מרחק עברו הנבדקים ולפי המרחק שעברו בפרק זמן זה הם חישבו את המהירות של הרצים לקטע זה. בתום מבחני בריצה נדרשו הנבחנים להעריך את עוצמת המאמץ בסקלת RPE מ-6 עד 20.
תוצאות
ממוצעי התוצאות בריצת 6 דקות מובאים בטבלה.
| עם מוזיקה | ללא מוזיקה | |
|---|---|---|
| מרחק ריצה (מטר) | 1567 | 1422 |
| דופק מרבי | 190 | 191 |
| דופק ממוצע | 179 | 178 |
| RPE בסוף הריצות | 17.3 | 16.9 |
| ריכוז לקטט (מילימול/ליטר) | 15.9 | 17.3 |
ההפרש במרחק הריצה הכולל בשני התנאים היה כ-10%. עקומת מהירויות הריצה בשני תנאי הריצה היו דומות בצורתן: הנבחנים התחילו מהר ובהדרגה איבדו ממהירותם. מהירות הריצה עם מוזיקה הייתה גבוהה יותר בכל שלבי הריצה. בחצי הדקה הראשונה עם המוזיקה מהירותם של הנבחנים הייתה כ-18.0 קמ"ש (3:20 דקות לק"מ) ואילו ללא מוזיקה הם התחילו במהירות 17.0 קמ"ש (3:32 דקות לק"מ). אחרי 2:30 דקות ההפרש בין שני התנאים היה הגדול ביותר: עם המוזיקה הנבדקים רצו במהירות של כ-16.0 קמ"ש לעומת 14.0 קמ"ש ללא המוזיקה. בהמשך ההפרש הצטמצם קצת ואחרי 5 דקות המהירות ללא המוזיקה הייתה כ-14.5 קמ"ש לעומת 13.5 ללא המוזיקה.
למרות שעם המוזיקה רצו הנבדקים מהר יותר בכל שלב, ריכוז הלקטט בדמם היה נמוך יותר בסוף הריצה. תחושת המאמץ הסובייקטיבית (RPE) והדופק היו דומים בשני התנאים אך מאחר שעם המוזיקה רצו הנבדקים מהר יותר הרי שהם עבדו בהספק גבוה יותר בלי להיות מודעים לכך. הממצא שריכוז הלקטט הוא נמוך יותר אחרי ריצה עם מוזיקה התקבל גם במחקרים אחרים ועשוי אולי להצביע על שיפור ביעילות הריצה.
החוקרים מסכמים ואומרים כי מורים ומאמני כושר צריכים לאפשר לחניכים שלהם להאזין למוזיקה האהובה עליהם בעת מבחני סבולת, אם הם מבקשים זאת.
מקור:
Jebabli N, Granacher U, Selmi MA, et al. Listening to Preferred Music Improved Running Performance without Changing the Pacing Pattern during a 6 Minute Run Test with Young Male Adults. Sports (Basel). 2020;8(5):61. Published 2020 May 11. doi:10.3390/sports8050061
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן