הליכה ספורטיבית
מאת: יורם אהרוני
למידע נוסף
שנות ה-60
מקצוע הקרב־רב הראשון שהוכנס לתוכנית תחרויות האתלטיקה לנשים במשחקים האולימפיים היה קרב־5, שנערך לראשונה במשחקים האולימפיים בטוקיו 1964. התחרות נמשכה יומיים, והמנצחת הייתה היהודייה אירינה פרס מברית־המועצות. הישגיה היו: ריצת 80 מ' משוכות – 10.7 (1,096 נק' לפי טבלת 1954), הדיפת כדור ברזל (4 ק"ג) – 17.16 מ' (1,173 נק'), קפיצה לגובה – 1.63 מ' (976 נק'), קפיצה לרוחק – 6.24 מ' (1,042 נק') וריצת 200 מ' – 24.7 שנ' (959 נק'). בסך הכול צברה 5,246 נק'.
השיא הישראלי הראשון לבוגרות בקרב־5 במתכונת זו נקבע ב־1965 על ידי חנה סמוך, בת ה־18 (ילידת 1947) מהפועל חיפה, חניכתו של המאמן איציק מנדלברוד – 3,665 נק' (13.1, 8.43, 1.45 / 5.16, 27.1).
ב־1966 נקבע שיא חדש על ידי אנדרה אביגל, בת ה־20 (ילידת 1946) ממעגן מיכאל, חברת הפועל חדרה, חניכתו של המאמן שורה רפפורט – 4,065 נק' (12.0, 8.60, 1.55 / 5.48, 26.4).
ב־1968 קבעה אסתר שחמורוב, בת ה־16 (ילידת 1952) מהפועל תל אביב, חניכתו של המאמן עמיצור שפירא, שיא חדש – 4,078 נק' (11.3, 8.99, 1.35 / 5.54, 25.3).
ב־1969 שיפרה שחמורוב, בת ה־17, את השיא ל־4,256 נק' (11.1, 9.63, 1.42 / 5.63, 25.4). זהו השיא הישראלי האחרון במתכונת זו של קרב־5.
שנות ה־70
ב־1970 ניצחה שחמורוב, בת ה־18, בתחרות הקרב־5 במשחקי עמי אסיה בבנגקוק. במתכונת החדשה החליפה ריצת 100 מ' משוכות את ריצת 80 מ' משוכות. שחמורוב צברה 4,530 נק' (14.1, 10.54, 1.50 / 5.83, 24.7).
ב־1971 התחרתה שחמורוב, בת ה־19, בפעם האחרונה בקרב־5, הפעם לפי טבלת הניקוד מ־1971. היא צברה 4,233 נק', השקולים ל־4,837 בטבלת 1954 (13.3, 11.54, 1.53 / 5.96, 24.1).
בין 1977 ל־1980 הוחלפה ריצת 200 מ' בריצת 800 מ' כמקצוע המסיים, והתחרות עברה להתקיים ביום אחד במקום בשניים.
ב־1977 קבעה זיווה רבינוביץ', בת ה־24 (ילידת 1953) מהפועל תל אביב וחניכתו של המאמן סטפן קובלסקי, שני שיאים, והטוב שבהם: 3,385 נק' (15.77, 9.42, 1.45, 5.44, 2:25.85).
אורלי הופמן, בת ה־16 (ילידת 1961) מהפועל רמת גן, חניכתו של המאמן דוד קושניר, קבעה 3,270 נק' (17.58, 10.53, 1.58, 5.46, 2:41.5) – תוצאה הנחשבת כיום שיא קדטיות.
ב־1978 קבעה הופמן, בת ה־17, שיא בוגרות חדש – 3,472 נק' (16.0, 10.60, 1.55, 5.48, 2:34.1). שלושה שבועות מאוחר יותר קבעה רות זלוצ'נקו, בת ה־20, חניכתו של קושניר מהפועל רמת גן, שיא בוגרות חדש – 3,730 נק' (15.2, 10.83, 1.77, 5.39, 2:38.2).
שנות ה־80
משנת 1981 עברו הנשים להתחרות בקרב־7: ריצת 200 מ' הושבה לתחרות ונוספה הטלת כידון. התחרות נערכת מאז בשני ימי תחרויות: ביום הראשון – 100 מ' משוכות, קפיצה לגובה, הדיפת ברזל וריצת 200 מ'; ביום השני – קפיצה לרוחק, הטלת כידון וריצת 800 מ'. עד סוף 1984 השתמשו בטבלת הניקוד מ־1971, ומ־1985 משתמשים בטבלה המקובלת כיום.
עם המעבר לקרב־7 החלו בישראל גם תחרויות קרב־רב לנערות. במאי 1982 נערכה במסגרת אליפות ישראל לנערות תחרות קרב־5 בהרכב המקצועות של שנות ה־60: 80 מ' משוכות, ברזל, גובה, רוחק, 200. כל המקצועות התקיימו ביום אחד, ולכן שני מקצועות הקפיצה נערכו בזה אחר זה.
התחרות הייתה צמודה בין לי פינקלשטיין, בת ה־16 (ילידת 1966) מהפועל קריית ביאליק, חניכתו של המאמן קלמן צין, לבין דליה נבות, בת ה־15 (ילידת 1967) מהפועל העמקים, חניכתו של המאמן דני שור.
בסיום ארבעת המקצועות הראשונים היו לנבות 2,831 נק' ולענת כהן 2,653.
נבות סיימה את ריצת 200 מ' ב־26.5 שנ', ובסיכום צברה 3,554 נק' (לפי טבלת 1971).
נבות ציפתה להתמודד על התואר הראשון בקרב־7 לבוגרות ביוני 1982, אך נפצעה קלות והחליטה לוותר. לאלופת ישראל הראשונה בקרב־7 הוכתרה מיקי בביל, בת ה־18 (ילידת 1964) מהפועל קריית ביאליק – 3,905 נק' (3,617 נק' לפי טבלת 1985).
לי פינקלשטיין סיימה אחריה בפיגור של 5 נק'.
באפריל 1983 קבעה נבות, בת ה־16, את שיאה הראשון לבוגרות – 4,490 נק' (לפי טבלת 1971), שהם 4,179 נק' בטבלה הנוכחית.
לשם שבירת שיא הנערות בקרב־5 אורגנה עבורה תחרות מיוחדת, ובה קבעה 3,704 נק' ושברה את השיא של שחמורוב.
ב־1984 שיפרה נבות, בת ה־17, פעמיים את שיא הבוגרות והביאה אותו ל־5,081 נק' לפי טבלת 1971 (4,823 בטבלה הנוכחית).
ב־1985 קבעה את הישגה הטוב ביותר – 5,374 נק' בתחרות בגשם במאלמא שבשוודיה. זהו עד היום השיא הישראלי לנערות עד גיל 20.
בשנים הבאות המשיכה להתאמן אך פרשה מפציעה. שיאה האישיים: 100 מ' משוכות – 13.87 (13.64 ברוח לא חוקית), גובה – 1.78, ברזל – 13.03, 200 – 25.05, כידון (ישן) – 42.42, 800 – 2:25.65.
שנות ה־90 ואילך
בשנים 1998–1999 קבעה מרינה ליפיס שני שיאים ישראליים חדשים, והטוב שבהם – 5,446 נק' (14.49, 1.70, 13.00, 25.99 / 5.74, 41.15, 2:29.73).
בשנים 2000–2003 שברה סווטלנה גנזדילוב חמש פעמים את השיא, ועד 6,031 נק' (13.26, 1.68, 12.38, 24.28 / 6.31, 34.92, 2:10.39).
ארבע ישראליות נוספות עברו את רף 5,000 הנק' בקרב־7:
- קרן סרי בן־צור (הפועל עמק חפר, ילידת 1977) – 5,285 נק' (2002).
- ריטה טיומקין (הפועל עמק הירדן, ילידת 1968) – 5,088 נק' (1996).
- דריה פבלוב (מכבי ראשון לציון, ילידת 1984) – 5,053 נק' (2005).
- טל בן־ארצי (מכבי חיפה, ילידת 1992), חניכתו של דני וולפברג – 5,032 נק' (2012).
מחשבות לעתיד
יש לקוות כי בשנים הבאות יראו מאמני האתלטיקה בישראל את הקרב־רב כאחת הדרכים המועדפות להכשרת אתלטיות צעירות להישגים בבגרותן. במדינות רבות אתלטיות מתחילות בקרב־רב ובהמשך מתמחות במקצוע בודד. העובדה שבקרב־7 נכללים שבעה מקצועות בלבד מאפשרת לאתלטיות להצטיין גם במקצועות פרטניים במקביל.
דוגמאות בולטות:
- נאפי תיאם (בלגיה), אלופת אולימפיאדת ריו 2016, מחזיקה בשיא אישי של 2.02 מ' בקפיצה לגובה.
- ג'קי ג'וינר־קרסי (ארה"ב), שיאנית העולם בקרב־7, קבעה 7.49 מ' בקפיצה לרוחק – התוצאה השנייה בכל הזמנים.
- דפנה סחיפרס (הולנד), ילידת 1992, שהתחרתה בקרב־7 עד גיל 23, וב־2015 עברה להתמחות בריצות והפכה לאלופת עולם בריצת 200 מ' בזמן 21.63 שנ'.
יש לך שאלה למומחים של המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט? אין צורך להתבייש, רק ללחוץ כאן