בעיטות הכרעה מ-11 מ' בכדורגל – המאבק על הזיכרון ההיסטורי והזווית הישראלית
אודי כרמי1, רוני לידור2, מיכאל בר-אלי3,2
1 המכללה האקדמית תל חי
2 המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
3 אוניברסיטת בן גוריון בנגב
הדרמה שמחולל דו-קרב בעיטות ההכרעה – בעיטות העונשין מ-11 מ' במשחק הכדורגל – מעלה את ערכו כריטואל דרמטי החורץ את גורל המשחק ומסב את תשומת הלב של קהל הצופים העוקב בדריכות אחר כל בעיטה. הדו-קרב בין הבועט לשוער הוא אחד מרגעי השיא של משחק הכדורגל, המרתק לא רק את קהל הצופים אלא גם חוקרים במדעי הספורט השונים (כמו פסיכולוגיה של הספורט והיסטוריה של הספורט), אנשי תקשורת ופרשני ספורט, מאמנים ושחקנים. אין פלא אפוא, שמדינות שונות נאבקו על היוּקרה שנלוותה להמצאתו של אירוע בעיטות זה. זכות היוצרים על "הפטנט", שמעביר את ההכרעה מכוח עליון (גורל) לבני האנוש (שחקני הכדורגל), נחשבה משאב יקר ערך מבחינת היוּקרה הלאומית. ארבע מדינות – ספרד, גרמניה, מלזיה וישראל, טענו לבעלות על משאב זה והנציחו את חזקתם עליו באמצעות ייצוגים מוחשיים שונים כמו אצטדיון והיכל תהילה וייצוגים בלתי-מוחשיים כמו מסורת. מטרת מאמר זה היא לבחון כיצד סעיף חוקתי של משחק הכדורגל, שאימץ רשמית הארגון FIFA בשנת 1970, נעשה משאב יוקרתי שמעורר פולמוס ציבורי, בעיקר עבור מדינה כמו ישראל המייחלת להכרה בין-לאומית. אנו סוקרים במאמר את ציוני הדרך העיקריים שעברו בעיטות ההכרעה בכדורגל במשך השנים, מסבירים מדוע מסורת ספורט נתפסת כמשאב לאומי בקרב קובעי מדיניות ופעילים בספורט, ומציגים ארבע גרסאות שונות המייחסות לעצמן את המצאת בעיטות ההכרעה במשחק הכדורגל במתכונתן העכשווית. לצערנו לא ניתן להכריע בוודאות מיהו המנצח בקרב הגרסאות. עם זאת, אלו שהמציאו את ריטואל בעיטות ההכרעה הנוכחי יכולים לזקוף לזכותם המצאה של אירוע ספורט ייחודי המשמש זירה מרתקת למחקר רב-דיסציפלינרי.
תארנים: זיכרון היסטורי, כדורגל, בעיטות הכרעה מ-11 מ', היסטוריה של הספורט.
איתור, קידום וטיפוח כישרונות לספורט פראלימפי
ישעיהו הוצלר2,1
1המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
2אילן מרכז הספורט לנכים בישראל
ספורט פראלימפי הוא תחום מתפתח המפנה אנשים העוסקים בספורט ברמה של שיקום ופנאי לתחום הספורט ההישגי. בשני העשורים האחרונים חלה התמקצעות של הספורט הפראלימפי לרמה המתקרבת לזו של הספורט האולימפי. לפיכך, על מנת להמשיך ולפתח את הספורט הפראלימפי טמונה חשיבות רבה בהכרת המודלים והניסיון המצטבר באיתור, בקידום ובטיפוח ספורטאים על סמך ראיות עובדתיות, מחקר תאורטי וניסיון מעשי. המאמר הנוכחי פותח בתיאור מודלים מקובלים של טיפוח כישרונות בספורט ובהמשך מאפיין הבדלים בולטים בין הספורט הכללי לספורט הפראלימפי. על סמך ההבדלים הללו הוא מציג אפיון של תוכניות לאיתור, לקידום ולטיפוח של ספורטאים פראלימפיים מן העולם ולתיאור מדדי איכויותיהן. לבסוף מוקדש במאמר חלק העוסק בהקשר הישראלי בקידום ספורט פראלימפי ובפרט בתמיכה הממשלתית ובדוגמאות של הצלחה.
תארנים: מוגבלויות, ספורטאים, תחרויות, הישגים
"מים עוינים": נשים בעולם שיט גברי כמקרה של ארגון עם מגדריות דינמית
מורן ניב1, הלל וורמן2
1עמותת זיו נעורים
2מכללה אקדמית לחינוך אורנים
מחקר זה בוחן את חווייתן של שמונה נשים שהפכו לשייטות מקצועיות בתחום השיט הלא-מסחרי הממושך, ענף בעל רוב גברי מובהק. הנשים אותרו בשיטת 'כדור השלג', כשמספרן הקטן משקף את שיעור השתלבותן הנמוך בענף. ברוח המסורת הפנומנולוגית בוצעו ראיונות מובנים למחצה, וניתוח נתונים תלת-שלבי העלה ארבעה נושאים מרכזיים: משיכה עזה לענף; מגדריוּת מובהקת המתעצמת עם המרחק מהיבשה; תחושת מלכוד הנובעת מכך שהמרחק המהותי לאורח החיים גם מגביר את פגיעותן; ומגוון אסטרטגיות התמודדות, חלקן מנציחות וחלקן מערערות את מגדריות הענף. הדיון הראשוני בחוויית השייטות נשען על ספרות פמיניסטית בתחומים 'מחקרי מעקב', 'ארגונים מגדריים' ודרכי התמודדות עם מגדריוּת. מורכבות בדיווחי המרואיינות הובילה אותנו לצורך בהמשגה תאורטית המוסיפה לטיפולוגיה הקיימת של ארגונים מוּטי מגדר קטגוריה המסמנת מאפיינים מגדריים בארגונים הנעים במרחב: 'ארגון בעל מגדריות דינמית'. בארגונים מסוג זה המגדריות עולה ויורדת בהתאם להשתנות המרחק ממוקדי 'פיקוח חברתי הפוך'. המשגה תאורטית חדשה זו חושפת דפוסים בהשתנות המגדריות במהלך תנועה במרחב; מצביעה על עומס ייחודי בקרב נשים בארגונים כאלה; מספקת הסבר מדוע ננקטות אסטרטגיות התמודדות שונות בהקשרים משתנים; ומעשירה את טווח שיקול הדעת של נשים בדרכי המאבק במגדריות הפתוחות בפניהן. למרות מגבלות המדגם, המחקר מספק תובנות להבנת דינמיקה מגדרית בענפים גבריים הנתונים בתנועה, התומכות בנשים המבקשות לממש בהם את שאיפותיהן.
תארנים: מגדריות בענפי ספורט, נשים במעוזים גבריים, שייטות בשיט לא־מסחרי ממושך, מחקרי מעקב, ארגונים מגדריים, ארגון עם מגדריות דינמית
מסעות המשחקים של גדנ"ע יהודה לקפריסין
ברוך פורמן
חוקר עצמאי
אחת מקבוצות הנוער הוותיקות במדינת ישראל היא גדנ"ע יהודה. שני מאפיינים ייחודיים הבדילו את התפתחות הקבוצה לעומת קבוצות נוער אחרות שפעלו בארץ. כך, למשל, הקבוצה הוקמה לא כמועדון ספורט, אלא כמועדון חברתי. עניין נוסף היה עצם הזמנתה של הקבוצה לשני מסעות משחקים בקפריסין, מייד לאחר שזו קיבלה את עצמאותה. בכך הייתה הקבוצה לקבוצת הנוער הראשונה בארץ שיצאה למסעות משחקים בחו"ל. אירוע זה היה בעל חשיבות רבה לא רק לקשרי הספורט של מדינת ישראל הצעירה, אלא גם לקשרי החוץ שלה. קבוצת גדנ"ע יהודה הוקמה בחודש פברואר 1947 על ידי ארגון "ההגנה" כמועדון חינוכי-חברתי, שנועד להרחיק את בני הנוער שחיו בשכונותיה הדרומיות של תל-אביב משוטטוּת ברחובות ומהידרדרות לפשע. מטרה נוספת בהקמת המועדון הייתה למנוע את כניסתם של הארגונים ה"פורשים" אצ"ל ולח"י לשכונות דרום העיר. הכדורגל נתפס באותה תקופה כאמצעי בלבד למשיכתם של בני הנוער למועדון. לאחר הקמת המדינה הלך סדר זה והשתנה, הכדורגל החל לתפוס מקום מרכזי בפעילותם של בני הנוער במועדון לצד המשך הפעילות בתחומים החברתיים והחינוכיים. מועדון הגדנ"ע מנה ארבע קבוצות לפי גילים. הקבוצות זכו במהלך השנים באליפויות המדינה לנערים ונוער ובגביעי המדינה לנוער. קבוצות הגדנ"ע התאפיינו במהלך כל שנות פעילותן בהיבטים ייחודיים שלא היו מנת חלקן של קבוצות נוער אחרות בארץ. המאפיין הראשון היה שבמועדון לא הייתה קבוצת בוגרים. המאפיין השני היה שמועדון הגדנ"ע היה המועדון היחידי בארץ שבו הייתה מעורבות של משרד הביטחון ופיקוד הגדנ"ע. המאפיין השלישי היה שכל נער שסיים את פעילותו בקבוצה עם גיוסו לצה"ל קיבל שחרור אוטומטי ויכול היה לעבור לכל קבוצה שחפצה בשירותיו. מטרת מאמר זה היא לשפוך אור על שנות פעילותה הראשונות של הקבוצה, על הגורמים להקמתה ועל מסעות המשחקים שלה לקפריסין. ההתמודדות עם נושא זה נסמכת על חומרים ארכיוניים, על קטעי עיתונות בני התקופה ועל ראיונות אישיים עם שחקנים.
תארנים: גדנ"ע יהודה, שוני מושקוביץ, עמי פזטל, "השחר"
תיאור, אימון והערכת ניתורים של לוחמי טאקוונדו ברמה הישגית גבוהה בתקופת ההכנה הכללית
יוסי חלֵבה
המרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט
מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעתה של תוכנית אימונים המשלבת תרגילי ניתור, על ביצועי ,(Squat Jump) SJ ,Counter (Counter-Movement Jump) CMJ ו- (Drop Jump) DJבקרב לוחמי טאקוונדו הישגיים ברמה גבוהה. במחקר השתתפו עשרה ספורטאים גברים, גיל ממוצע 19.57±0.98 שנים, המתאמנים בקביעות בענף הטאקוונדו. שיטת המחקר כללה תוכנית התערבות של שמונה שבועות, עם מדידות חוזרות לפניה ואחריה. התוכנית התמקדה בשני סוגי אימונים: אחד שכלל שלושה סוגי ניתורים ואימון כוח, והשני כלל טכניקה וטקטיקה שגרתיות בתדירות של שלוש פעמים בשבוע. יש לציין כי אימוני הכוח בוצעו במסגרת שגרת האימונים הרגילה של הספורטאים בפיקוחו של הצוות המקצועי. תוצאות המחקר הראו שיפורים משמעותיים בגובה הניתור, במיוחד בניתור DJ (29.8±2.4 ס"מ לפני, לעומת 33.4±2.6 ס"מ אחרי, שיפור של 12.1%), בניתור CMJ (36.2±2.8 ס"מ לפני, לעומת 40.3±3.1 ס"מ אחרי, שיפור של 11.3%) ובניתור SJ (32.4±2.1 ס"מ לפני, לעומת 35.8±2.5 ס"מ אחרי, שיפור של 10.5%). המסקנות מצביעות על כך שתוכניות אימונים המשלבות ניתורים יכולות לשפר משמעותית את ביצועי הספורטאים. כמו כן, תוצאות אלו מדגישות את חשיבותם של מאמצים אקסצנטריים-קונצנטריים דינמיים ומהירים, הרלוונטיים במיוחד לניתורי CMJ ו-DJ.
תארנים: טאקוונדו, ניתורים, CMJ,SJ, DJ






