כתב העת “בתנועה”

גלעד ויינגרטן

במאמר זה מתואר המרכז לטיפוח כשרונות צעירים במספר מקצועות ספורט, שהוקם במכון וינגייט ומתנהל כפנימייה. המאמר מונה את הגורמים שהביאו להקמת המפעל, את דרכי הביצוע, את סדר היום הספורטיבי הכולל כ-10 אימונים שבועיים, ואת הטיפול הרפואי לו זוכים החניכים.

דגש מיוחד במפעל זה מכוון ללימודיהם של החניכים, המקבלים במידת הצורך סיוע אישי, הנושא החינוכי-חברתי מודגש מאחר שהתפיסה הכוללת היא של חינוך אזרחי לעתיד.
התוצאות הספורטיביות, ברמה הבינלאומית שהושגו עד כה, מצדיקות את הקמת המפעל ואת העלויות הכרוכות בהפעלתו, אם כי דרוש ניתוח תקופתי של כל ענף כדי לבדוק את הישגיו ואת כדאיותו במסגרת הכוללת של הספורט הישראלי.

אריה רוטשטיין

היכולת הגופנית עשויה להיות מוגבלת על ידי פעילותם של המערכות הפיסיולוגיות מצד אחד ועל ידי התהליכים של חילוף החומרים ברמה התאית מן הצד האחד.

מערכות חילוף החומרים עשויות להוות גורם מגביל משני היבטים: היבט אחד הוא הקצב המרבי של פעילות המסלולים המטבוליים, וההיבט השני הוא הזמינות של מקורות האנרגיה, כלומר זמינות מאגרי הפחמימות, השומנים והחלבונים כמקור אנרגיה. מן ההיבט הזה הבעיה מתמקדת בעיקר בזמינות מאגרי הגליקוגן (glycogen), בשרירים ובזמינות גלוקוז הדם.
שיעור מאגרי הגליקוגן בשרירים ובכבד מהווה גורם מגביל משמעותי בביצוע פעילויות סבולת עצימות, ובהתאם לכך פותחו שיטות אימון המשולבות בטיפול תזונתי, שמטרתן היא העלאת ריכוזי הגליקוגן בשרירים לקראת פעילויות סבולת עצימות.
בפעילויות סבולת הנמשכות זמן ממושך, בשלבים שבהם חל דלדול משמעותי במאגרי הגליקוגן בשרירים, ריכוז הגלוקוז בדם עלול להוות גורם המגביל את היכולת להתמיד במאמץ ולשמור על ההספק. בתנאים אלו, אספקת פחמימות במזון או במשקה במהלך ביצוע הפעילות עשויה לסייע בדחיית העייפות.
במאמר מתוארים גם היבטים של הערכת היכולת של מערכת חילוף החומרים (metabolic system), תוך התייחסות להתפתחות היכולת המטבולית האירובית (aerobic), והאנאירובית (anaerobic) אצל ילדים.

מיכאל שגיב

אצל הספורטאים מעל גיל 18 שנים, האימון ברמה אינטנסיבית גבוהה מבחינת תדירות האימון ומבחינה משכו, גורם לשיפור היכולת של השרירים ושל המערכת לב-ריאה. נשאלת השאלה מהו הגיל שבו האימון משפיע בצורה היעילה ביותר על המערכת האירובית של הילד. ככל הידוע, גיל זה עדיין לא זוהה בצורה ברורה.

מטרת המאמר הזה היא לאפיין את משמעות האימון האירובי והאנאירובי אצל ילדים לפני גיל ההתבגרות, באמצעות סקירה הספרות הקיימת בנושא זה. מהמחקרים עולה, שאצל ילדים בכל הגילים, אך בעיקר אצל ילדים מבוגרים יותר המתאמנים אימון אירובי (כגון ריצה, רכיבה על אופניים, שחייה, משחקי כדור), ישנן רמות גבוהות יותר של תצרוכת חמצן מרבית מאשר אצל ילדים בלתי מאומנים. תכנית אימונים ברמה אינטנסיבית גבוהה מבחינת תדירות האימון ומבחינת משכו מביאה לשיפור היכולת של השרירים ושל המערכת לב-ריאה של הילד. אולם, בעיות מתודולוגיות בתכנון מחקרים, כגון: השוני בגיל הילדים לפני תחילת המחקר ובסיומו, ומגבלות אתיות שונות פוגמות בתקפות המסקנות הנזכרות לעיל, ומכאן מוצע, שכאשר מקצוע הספורט שבו עוסק הילד, מורכב ממיומנויות ומדרישות אנרגטיות לביצוע המאמץ, כגון במשחקי כדור, יש להקדיש תשומת לב יתרה לנושא המיומנות ופחות לשיפור המערכות האנרגטיות.

הלל רסקין

המאמר מציג את הבעייתיות, מבחינה ערכית וחינוכית, הנובעת מהדגשת המצוינות בספורט במסגרת מערכת החינוך הגופני בבתי הספר, אף על פי שבידי המצדדים בהשגת מצוינות זו מצויה רשימה ארוכה של ערכים ויכולות הנובעים, כביכול, מהשתתפות הילד בפעילות כזו. הבעייתיות נובעת מתת-פעילות, מפעילות יתר, מפעילות לא נכונה ומפעילות לא נכונה במזיד, המונעים התייחסות מאוזנת לחינוך הגופני בבתי הספר.

המאמר מציג קווים מנחים, שלדעת המחבר, עשויים לסייע בהשגת מטרות החינוך הגופני בצורה טובה יותר, וביניהם פיתוח מנגנוני בקרה ייחודיים למערכות הספורט ההישגי בבתי הספר.

שולמית רביב, אמה גרון

במאמר זה הוצגו גישות תיאורטיות וממצאי מחקר העוסקים בהשתתפותם של ילדים בספורט התחרותי, תוך הדגשת היתרונות והחסרונות שבעיסוק זה. מכל אלה ניתן ללמוד שהשפעת הספורט התחרותי על הילדים-הספורטאים איננה חד כיוונית. היא יכולה להיות שלילית או חיובית, והיא תלויה בגורמים רבים הפועלים בתוך תחומי הספורט ומחוצה לה. התרומה החיובית של הספורט לילדים יכולה להשפיע על התפתחותן של תכונות אישיות חיוביות, בלמידת מיומנויות מוטוריות וקוגנטיביות, ברכישת שליטה עצמית ויכולת לתכנן, לארגן היטב וביעילות את סדר היום ואת החיים בכלל. עם זאת, החוקרים מזהירים מפני האפשרות של השפעה שלילית ואף מסוכנת של הספורט התחרותי על הילדים, הגורמת להם חוויות פסיכולוגיות קשות. השפעה זו עשויה להתבטא בעיקר בשני כיוונים: הכיוון האחד הוא הסיכון לחיברות (סוציאליזציה) לא נכונה, הבאה לידי ביטוי בניתוק של הילדים מחבריהם, בני גילם, ומסביבתם הטבעית ו/או בהתנהגותם המוסרית. הכיוון האחר, הוא הסיכון של הקצנת המצבים הנפשיים השליליים אצל הילדים כתוצאה מהעמסה פיסיולוגית ופסיכולוגית באימונים ללא התחשבות ברמת ההתפתחות של הילדים של חשיפתם ללחצים, שמקורם בהדגשת יתר של תחרותיות, של אימון יתר וכן של ארגון והדרכה לא נכונים. מהמחקרים בתחום זה ניתן להסיק שהשפעת הספורט התחרותי על הספורטאים הצעירים איננה מתרחשת באופן אוטומטי, מעצם ההשתתפות בספורט התחרותי. הספורט התחרותי מושפע, מעוצב ומאופיין בהתאם לגורמים הסביבתיים והחברתיים המעורבים בו. לפיכך, ניתן ליצור סביבה ספורטיבית אוהדת, מתגמלת, מעודדת ותומכת שתגביר את ההניעה (המוטיבציה) של הילדים להתמיד בפעילות ספורטיבית ותעזור להתפתחותם הפסיכולוגית התקינה. ההשפעה השלילית של הספורט על הילדים ניתנת לניטרול הן על ידי ארגון נכון, מתוקן ומתחשב בצורכי הספורט של הילדים; והן על ידי יצירת סביבה חמה, תומכת וטיפוח גישה נכונה ומתואמת לסיפוק צורכי הילדים.

בהתבסס על ממצאי מחקרים מהשנים האחרונות, פסיכולוגים של הספורט מציעים כיום מספר עקרונות קצרים ותכליתיים שהם בבחינת מצוות של עשה כדי להגביר את הסיכוי של הילדים להמשיך ולהתמיד בפעילותם הספורטיבית וכדי למנוע את נשירתם ממנו. כך, למשל, הציעו להקפיד על קביעת הזמן המתאים לשילוב הילדים בפעילות ספורטיבית-תחרותית ועל בחירת סוג הספורט ההולם את הגיל ואת היכולת האישית של הילדים; לתת את הדעת על המייחד את הילדים תוך התייחסות לגיל ולמין, לבחור שיטות לימוד ודרכי לימוד המותאמות ליכולתם ולקבוע תחרויות שבהן יש לשתפם; להכיר ולהתחשב במאפייני האישיות של הילדים-הספורטאים, בסוג ההניעה שלהם, בציפיותיהם ובצורכיהם כדי לאפשר יצירת סביבה ספורטיבית, המאפשרת את סיפוק המניעים והצרכים שלהם; להדגיש את המטרות החינוכיות של הספורט ואת הנכונות להשתמש בספורט כמנוף חינוכי חיובי. בדרך זו הספורט יכול להפוך מגורם שלילי למנוף חינוכי, חיובי ובעל עוצמה.

דוד אלדר

הנושא המרכזי: הילד והמצוינות בספורט

סיכויים וסיכונים דו"ח הכנס המדעי הראשון של האקדמיה הישראלית למדעי החינוך הגופני והספורט שנערך בירושלים.

נעמי פייגין

במאמר זה מתואר חקר מקרה של האקדמיזציה של הכשרת מורים לחינוך גופני כאירוע רטורי. באמצעות השיטה של ניתוח-שיח (discourse), נחשפות במחקר זה הדרכים הרטוריות שבעזרתן היטיבו העוסקים בהכשרת המורים לחינוך גופני להציג הכשרה זו כאקדמית, ובאמצעותה את המקצוע של החינוך הגופני כמקצוע אקדמי, כדי להעלות את מעמדו בעיני הציבור הישראלי.

במחקר נותחו האמצעים הלשוניים והגרפיים שבעזרתם מוצגת תכנית ההכשרה בכל חוברות המידע של המוסד-מהראשונה (ללא תאריך), דרך כל החוברות של שנות השבעים והשמונים, ועד ראשית שנות התשעים. ניתוח זה מראה, שבעת המעבר מהכשרת מורים תלת שנתית ללא אקדמית לתכנית ארבע שנתית אקדמית (1984), המינוחים משתנים וללקסיקון של חוברות המידע מוכנסים מושגים הלקוחים מאוצר המילים האוניברסיטאי. מושגים כגון: סמינריון, אקדמי, דיסציפלינה, מתודולוגיה, אמפירי, מדעי, וכן שינוי שם המכללה וההצגה הגרפית של החוברת, כל אלה עוזרים ליצור מערכת סמנטית חדשה המציגה את הכשרת המורים לחינוך גופני ואת המקצוע עצמו כאקדמיים יותר וכפרופסיונלים יותר.

דוד בן סירא, נבט אפרתי

תפיסת תפקיד ההוראה על ידי המורה, מכתיבה למעשה את מעשה-ההוראה. הווה אומר, כיצד יתרגם המורה את מטרות ההוראה להתנהגויות הוראה ולסגנונות ההוראה.

סטודנט המכשיר את עצמו להוראת מקצוע החינוך הגופני מגבש לעצמו התנהגות הוראה לפי הדרך בה הוא תופס את תפקידו העיקרי. הוא מושפע הן מתכניות הלימודים בחינ"ג, הן מסוכני החינוך (מפקחים לחינ"ג, מורים מאמנים ומד"פים)ף והן מהמשוב שהוא מקבל מהתלמידים.
מטרת המחקר זה להשוות את תפיסת התפקיד העיקרית של המורה לחינוך גופני בעיני כותבי תכניות הלימודים, בעיני סוכני החינוך ובעיני התלמידים.
נתוני המחקר נאספו בעזרת שאלונים שחולקו לסוכני החינוך ולתלמידי שנה י"ב, ובעזרת ניתוח קונצפטואלי של תכנית הלימודים לחינוך הגופני.
הממצא העיקרי מצביע על כך, שהתלמידים תופסים את עיקר תפקידו של המורה לחינוך גופני כספק של "כיף" ובידור. לעומתם משרד החינוך תופס את תפקיד המורה כתפקיד של מורה מקצועי. תפיסת המד"פים דומה יותר לתפיסת משרד החינוך. המפקחים תופסים את תפקיד המורה לחינ"ג דומה יות לתפיסת התלמידים, והמורים המאמנים תופסים את עיקר תפקידו של המורה-כמאמן.